שלום לכולם,

ביום 20.6.17 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון ב-דנ"א 3426/17 שוורץ נ' צולר ומשרד הבטחון, במסגרתו נדחתה בקשה לדיון נוסף על פסק דינו ב-רע"א 7205/16 מיום 9.4.17, מן הטעם שחשיבותה של ההלכה שנפסקה ב-רע"א 7205/16, על אף השפעתה, אינה עולה כדי הצדקת קיומו של דיון נוסף בה.

ב- רע"א 7205/16 קבע ביהמ"ש העליון כי לא ניתן לתבוע בגין פרסום המותר על פי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע על פי כל עילה אזרחית אחרת בדין, וכי חוק איסור לשון הרע הוא בבחינת הסדר של יחוד עילה לצורך העניין. בפסק הדין בבר"ע נתקבלה עמדת המדינה, אשר התבססה על לשון סע' 13 עצמו, שקובעת כי פרסומים מותרים מכוחו לא ישמשו "עילה למשפט פלילי או אזרחי", ומכל שכן מתכליתו - להעניק הגנה מוחלטת לאינטרסים המוגנים בסעיפיו הקטנים השונים. עמדת המדינה היתה כי משתכלית הוראת סעיף 13 לאפשר לרשויות הממשל, למוסדות ולממלאי התפקידים המפורטים בסעיפי המשנה שבו לפעול בחופשיות ולמלא את תפקידם מבלי לחשוש שמא יהיו חשופים להליכים משפטיים או לתביעות בגין הפרסומים שהם עושים במסגרת עבודתם ומילוי תפקידם – אין לאפשר את סיכולה באמצעות הגשת תביעה אזרחית מכוח חוק אחר בגין אותו פרסום מוגן עצמו. עוד התבססה עמדת המדינה על ההלכה שנקבעה ב-ע"א 558/84 כרמלי נ' מדינת ישראל 22.7.87 (נבו), שלפיה, כאשר עסקינן במסכת עובדתית שמקימה לכאורה עילת תביעה הן מכוח עוולה פרטיקולרית והן מכוח עוולת מסגרת (מצבי "החפיפה המלאה"), וקיימת הגנה סטטוטורית מפני קביעת אחריות בעוולה הפרטיקולרית, הרי שלא ניתן יהיה לעקפה באמצעות עוולת המסגרת.

לתשומת לבכם שבפסק הדין בבר"ע אין התייחסות לשאלה מה דינו של פרסום שחלה לגביו הגנת סעיף 14 או 15 לחוק איסור לשון הרע (הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב, בהתאמה), נושא שלא עלה במישרין במסגרת בקשת רשות הערעור. הערכאות דלמטה הביעו עמדתן כי פרסום כזה אינו מונע הגשת תביעה בעילה אחרת, וזאת בשל לשון הוראות אלו שנדמית כפחות גורפת, ואופי ההגנה מכוחן שהיא חלשה יותר מזו המוקנית להגנה לפי סע' 13. בטיעונינו בביהמ"ש העליון, ניסינו "על הדרך" למתוח את החבל גם ביחס לפרסומים כאלה, ועמדתנו היתה שגם התרת הגשת תביעה בגין פרסומים מוגנים לפי סע' 14 ו-15, תאפשר עקיפה של האיזונים הקבועים בחוק איסור לשון הרע, ולפיכך אין לאפשר זאת. פסק הדין בבר"ע אמנם אינו מתייחס כאמור להוראות סע' 14 ו-15 במישרין, ולא שלל עמדה זו (הוא שותק בעניין), אך דומה כי ברוחו הוא עשוי לסייע לנו בעתיד גם בפרשנות הוראות אלו.

התיק טופל בביהמ"ש המחוזי ע"י מאראם עלבוני ואיתן צור מפרקליטות מחוז חיפה, ובבקשת רשות הערעור בביהמ"ש העליון ע"י מיכל ברדנשטיין ממחלקתנו. לבקשה לדיון נוסף לא נתבקשה תגובה.

לנוחותכם מצ"ב פסקי הדין ב-רע"א 7205/16 וב-דנ"א 3426/17.