|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
|
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
| עבודה ארצי |
|
|
| עבודה אזורי |
|
|
| 6 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 19472-07-16 רוזיה מג'ר נ' כ. בונוס הפצות בע"מ (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין, נ.צ.: ג' נבו, ש' כסיף; 06/07/18) - 37 ע' |
התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת עקב מוגבלות רפואית, ולאחר שסבלה מהתעמרות. ביה"ד פסק לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין התעמרות בעבודה, פיצוי בסך של 65,000 ₪ (דעת רוב) בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ופיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורין בעילה אחרת מזו שנטענה; כן נפסקו לתובעת הפרשי שכר ושעות נוספות, הפרשי הפקדות לקופת גמל, פיצוי בגין הפקת תלושי שכר שלא כדין, והשלמת פיצויי פיטורין.
 עבודה – עובדים – העסקה פוגענית
עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – שכר עבודה – רכיביו |
|
|
|
| מנהלי |
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
| תעבורה |
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [הסגרה] |
|
| עפ 3652/15 מוחמד נחלה נ' היועץ המשפטי לממשלה (עליון; נ' הנדל, א' שהם, ח' מלצר; 29/07/18) - 34 ע' |
| עו"ד: אביעד אליה, ד"ר ניר שנידרמן, ודים שוב, נוה אולשה |
המערער, אשר נמלט מאימת הדין בארה"ב, הסכים להסגרתו אך הציב תנאים לכך. אין להיעתר לתנאיו, משלא נמצא כי מתקיים אחד מן הסייגים להסגרה שנטענו – התיישנות או פגיעה בתקנת הציבור.
הסגרה – סייגים להסגרה – התיישנות
הסגרה – סייגים להסגרה – תקנת הציבור
הסגרה – תנאי הסגרה – סייגים להסגרה
.
ערעור על הכרעת ביהמ"ש המחוזי לפיה המערער הוא בר-הסגרה לארה"ב לשם ריצוי עונש מאסר של 24 שנה, שהוטל עליו בגין ניסיון רצח מדרגה ראשונה ותקיפה באמצעות נשק בנסיבות מחמירות וכן לצורך העמדתו לדין בגין ביצוע עבירה של הפרת תנאי שחרור בערובה. המערער אינו מתנגד להסגרתו, בכפוף לשני תנאים; א. כי לא יועמד לדין בעבירה המקבילה לעבירת הפרת הוראה חוקית משום שעבירה זו, עבירת עוון, התיישנה לפי הדין הישראלי; ב. כי תינתן התחייבות של רשויות ארה"ב לפיה לאחר שיוסגר יבוטל פסק הדין שניתן בהעדרו ויתנהל הליך משפטי חדש בנוכחותו, אם יבקש זאת.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
השופט הנדל –
ע"פ סעיף 2ב(א)(6) לחוק ההסגרה, סייג לאפשרות הסגרה של אדם הוא התיישנות העבירה או התיישנות העונש לפי דיני מדינת ישראל בלבד. הסדרי ההתיישנות במשפט הישראלי נוקשים המה. הדין הפלילי הישראלי קובע תקופות מוגדרות להתיישנות של עבירות, בהתאם לסיווגן ע"פ מדרג חומרה. מקום בו עבירות האישום המיוחסות לנאשם התיישנו ע"פ הדין הישראלי, לא מתקיים עיקרון "הפליליות הכפולה", שהוא תנאי לקיומה של הסגרה, ולכן אין להסגיר את הנאשם למדינה המבקשת.
סעיף 9(ג) לחסד"פ מונה עילות שונות הקוטעות את מרוץ ההתיישנות בעבירות ע"פ הדין הישראלי, ובהן: חקירה ע"פ חיקוק, הגשת כתב אישום או קיום הליך מטעם בימ"ש. סעיף 9(ד) קובע כי עילות אלה תתקיימנה גם ביחס להסגרה, ככל שהן מתקיימות ביחס למדינה המבקשת הסגרתו של נאשם. בהקשר זה, בעניין מונדרוביץ הוצגה דעה לפיה ניתן להשלים את הסדר שבסעיף 9(ג) באמצעות עיקרון כללי – עיקרון "המניעות מלפעול". השופטת פרוקצ'יה סברה כי יש קושי בהחלת תיאוריה כללית של "מניעות מלפעול" כמעכבת תקופת התיישנות, אשר אינה מעוגנת בחוק ולא עוצבו אמות-מידה ברורות להחלתה. לעומת דעה זו, סברה השופטת נאור כי אף שאין המדובר בעקרון הנמצא בחוק החרוט, יש לעקרון המניעות מלפעול מקום בארגז הכלים השיפוטי. השופט הנדל נוטה לעמדת השופטת נאור.
זווית אחרת להסתכלות על התיישנות העבירה בהקשר של הסגרה היא ע"פ סעיף 94א לחסד"פ. סעיף זה מאפשר התליית ההליך המשפטי במקרה שבו לא ניתן להביא את הנאשם להמשך משפטו, ואם זה התחמק מן הדין – ניתן לחדש את ההליך, אף אם חלפו תקופות ההתיישנות המנויות בסעיף 9(א). הרציונל לכך הוא כי מי שמתחמק מן הדין אינו רשאי ליהנות מן ההתיישנות. סעיף 94א(ג) לחסד"פ מפנה במפורש לסעיף 9 לחסד"פ, הוא סעיף ההתיישנות בפלילים, אשר במסגרת סעיף 9(ד) מחיל את עקרון ההתיישנות בפלילים ואת העילות לקטיעת ההתיישנות גם על הליכי הסגרה.
אשר למנגנון של "המרת נתונים" ביישום סעיף 94א לחסד"פ על הליך ההסגרה, מנגנון שהוצע בעניין אפרת ועניינו החלפת הנסיבות העובדתיות האקטואליות בנסיבות ישראליות היפותטיות מקבילות על מנת ליתן תשובה לשאלה אם העבירה התיישנה לפי הדין הישראלי אם לאו. מנגנון זה תואם את עקרונות דיני ההסגרה, בהם עקרון הפליליות הכפולה. לבחינה הווירטואלית – האם ההליך היה מותלה בארץ – נפקות ושייכות ישירה למתן מענה לשאלה האם היו מעמידים את הנאשם לדין בשיטה המשפטית הישראלית. היה והתשובה בחיוב, הסייג אינו חל ויש להיעתר לבקשת ההסגרה.
במקרה דנן נמלט המערער מאימת הדין בארה"ב. הימלטותו קטעה את מרוץ ההתיישנות. זאת, ע"פ הפעלת מנגנון המרת הנתונים ביישום סעיף 94א לחסד"פ על הליך ההסגרה. גם ע"פ עיקרון המניעות מלפעול ניתן היה להגיע לתוצאה זו הואיל ועולה מן החומר כי העניין לא היה בשליטת ארה"ב עקב העדר הסכם הסגרה בינה לבין ירדן. בנסיבות אלה, נחלשים באופן ניכר הרציונלים של מחילה ושכחה ושל זכות הנאשם להליך מהיר באופן המרוקן מתוכן את התכליות שטענת ההתיישנות נועדה להגשים מלכתחילה. תוצאה זו עולה בקנה אחד עם התכלית המרכזית שביסוד דיני ההסגרה – ליצור מכשיר יעיל לשיתוף-פעולה בינלאומי במאבק בפשיעה, למנוע התחמקותם של עבריינים מן הדין.
חוק ההסגרה קובע כי אין להסגיר אדם אם היעתרות לבקשת ההסגרה עלולה לפגוע בתקנת הציבור. כפי שנפסק, בהקשר של דיני הסגרה עניינה של תקנת הציבור בעקרונות-יסוד, השקפות ואינטרסים של החברה והמדינה שהם כה עקרוניים ובסיסיים, עד שראויים הם כי נדחה מפניהם מעשה של הסגרה. ודוק, מאחר שבהליך הסגרה מעורבים אינטרסים מדינתיים ובין-מדינתיים, נדרש כי הפעלת הסייג להסגרה הנעוץ ב"תקנת הציבור" תיעשה בזהירות ובאופן מדוד. לצד עמידת המדינה על עקרונות היסוד שלה, יש מקום לפתיחות מסוימת לשיטות משפט שונות ואף הצניעות עשויה להיות ראויה כאן.
טענה דומה לטענה שהעלה המערער, לפיה שפיטתו בארה"ב שלא בנוכחותו עומדת בניגוד לעקרונות היסוד של שיטת המשפט שלנו, נדחתה בעניין מסילתי. דברים נכוחים שנכתבו שם, יפים לענייננו. אין חולק כי למערער זכות להליך הוגן בפלילים כחלק מזכויות היסוד הנתונות לו. זכות זו להליך הוגן עומדת לכל נאשם, ביחס לכל עבירה בכל שלבי ההליך הפלילי, לרבות הליכי הסגרה. פגיעה בתקנת הציבור משמעה בהקשר זה היא פגיעה החורגת מעבר לתוצאות הצפויות והמקובלות הנלוות להליך ההסגרה. אכן, הזכות של נאשם להיות נוכח במשפטו מהווה כלל חשוב במשפט הפלילי הישראלי. אך אין הדבר אומר בהכרח כי כל סטייה ממנו הופכת מני ובי לפגיעה בתקנת הציבור. יש מקום ליצירת איזונים מסוימים. תיתכן מחלוקת במלאכת האיזון שאינה מגיעה לדרגה של פגיעה בתקנת הציבור.
במקרה דנן סייג "תקנת הציבור" אינו מתקיים. הסגרת המערער לארה"ב ללא התניה לפיה יישפט במשפט חוזר בנוכחותו, לא תביא לפגיעה קשה בעקרונות היסוד של השיטה המשפטית בישראל; הסגרתו ללא התניה כזו אינה מעשה בלתי צודק ובלתי ראוי. העובדה שע"פ סדרי דין בארה"ב ניתן לשפוט אדם שלא בפניו ואף לגזור את דינו כשהוזהר כי כך ייעשה במידה שלא יתייצב למשפטו, אין בה כשלעצמה כדי למנוע הסגרה בשל פגיעה בתקנת הציבור הישראלית. שוני בין שיטות משפט, כשלעצמו, אינו מצדיק הימנעות מהסגרה מחמת פגיעתו בתקנת הציבור. כפי שנפסק, שיטות משפט עשויות לנקוט דרכים שונות בבואן להגשים מטרה זהה. כך הוא אף באשר לזכות להליך הוגן.
כדי להימנע מהסגרה צריך ביהמ"ש להיווכח כי התוצאה המשפטית לה יהא המערער חשוף במדינה הזרה תביא להתעמרות קשה או שתעמוד בניגוד לעקרונות בסיסיים של צדק והגינות. כזאת לא הצליח המערער להראות. המערער אינו מוסגר למדינה ששיטת המשפט בה שונה שוני מהותי משיטת המשפט הישראלית או למדינה שניתן לטעון כי היא מפרה בשיטתיות את זכויות הנאשמים בה. לזכות הנוכחות במשפט של הנאשם מוענק מעמד בכיר גם בשיטה הישראלית וגם בשיטה האמריקאית. השוני בסייגים ובאיזונים בשתי המדינות בהגדרת המקרה החריג של שפיטת נאשם שלא בפניו אינו עולה כדי פגיעה בתקנת הציבור.
השופט א' שהם –
מסכים.
המשנה לנשיאה מלצר –
מצטרף, אך מבקש להשאיר בצריך עיון את ההכרעה בשאלה איזו דעה יש להעדיף מבין הגישות השונות שהוצגו בפרשת מונדרוביץ. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון פלילי] |
|
| רעפ 2474/18 יואל גולדברג עו"ד נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 26/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
החלטת ביהמ"ש לתעבורה לבטל את פסק-דינו ניתנה לפנים משורת הדין, והתנאים שנקבעו דרושים בנסיבות העניין; בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה; ביהמ"ש שנעתר לבקשה לביטול פסק-דין מוסמך להטיל על המבקש תשלום ההוצאות שנגרמו בשל אי-התייצבותו.
דיון פלילי – פסק-דין – ביטול פסק-דין שניתן בהיעדר
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
.
בר"ע על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בגדרו נדחה ערעור המבקש על תנאים שנקבעו לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר התייצבות בהחלטת בימ"ש השלום לתעבורה.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים; או כאשר עולה חשש ממשי לעיוות דין מהותי או אי צדק שנגרם למבקש.
במקרה הנדון לא נמצא שנגרם למבקש עיוות דין או כי הבקשה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור. החלטת בית המשפט לתעבורה לבטל את פסק-דינו ניתנה לפנים משורת הדין והתנאים שנקבעו דרושים בנסיבות העניין. ביהמ"ש לתעבורה נטה חסד למבקש ואין כל ממש בטענותיו לעיוות דין.
לגופו של עניין, בצדק נקבע כי המבקש לא סתר את חזקת המסירה שבסעיף 44א לתקסד"פ. בנסיבות אלה, לא עלה בידי המבקש להצביע על עילה מוצדקת לאי התייצבותו.
בקשת המבקש לביטול פסק-הדין הוגשה ללא תצהיר המאמת את מלוא טענותיו. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר, בטענה לעיוות דין, צריכה להיות מלווה בתשתית ראייתית בעלת משקל המצביעה על פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה. לפיכך, בצדק הותנה ביטול פסק הדין בהגשת תצהיר מטעם מי שנהג ברכב.
לבסוף, סעיף 130(ט) לחסד"פ מסמיך את ביהמ"ש שנעתר לבקשה לביטול פסק-דין להטיל על המבקש תשלום ההוצאות שנגרמו בשל אי-התייצבותו. בנסיבות דנן, וכפי שעמד על כך בית המשפט קמא, היה מקום להשית הוצאות כתנאי לביטול פסק-הדין ואין בכך כדי לגרום לעיוות דין. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [בתי-משפט] |
|
| בדמ 2081/18 שרת המשפטים נ' השופטת רונית פוזננסקי-כץ (עליון; א' גרוניס, נ' הנדל, א' הלמן; 18/07/18) - 51 ע' |
| עו"ד: אייל רוזובסקי, ציון אמיר, אופיר סטרשנוב, ליאור רייכרט, סיוון רמון, שאול גורדון |
בית הדין המשמעתי לשופטים אינו מוסמך להטיל עונש של השעיה על שופט שהורשע בדין משמעתי. בנסיבות דנן, בהתחשב בחומרה היתרה בהתנהלותה הנמשכת של השופטת, יש להורות על העברת השופטת מכהונתה.
בתי-משפט – שופטים – אתיקה מקצועית
בתי-משפט – שופטים – דין משמעתי
.
השופטת הובאה לדין משמעתי בגין התנהגות שאיננה הולמת מעמדו של שופט והפרת כללי האתיקה לשופטים, בשל כך שניהלה לאורך זמן התכתבויות עם פרקליט שהופיע בפניה בנוגע להליכים הפליליים שהתנהלו בפני השופטת. הצדדים הסכימו לעתור להשעיה לתקופה קצובה.
.
בית הדין המשמעתי לשופטים (השופטים א' גרוניס נ' הנדל, א' הלמן) הורה על העברת השופטת מכהונתה ופסק:
בית הדין המשמעתי לשופטים אינו מוסמך להטיל עונש של השעיה על שופט שהורשע בדין משמעתי כאמצעי משמעת סופי. אמצעי משמעת זה אינו נזכר בסעיף 19 לחוק בתי המשפט, הקובע מהן הסנקציות שבסמכות בית הדין, ועסקינן ב"הסדר שלילי" השולל את האפשרות להוסיף על דרך פרשנות או השלמה אמצעי משמעת של השעיה. כל אמצעי המשמעת המנויים בחוק, אשר מצויים במדרג הנמוך, לרבות החמור שבהם – נזיפה – אינם ראויים במקרה דנא ואף אין מקום ללכת בדרך של העברה למקום כהונה אחר. החומרה היתרה בהתנהלותה הנמשכת של השופטת, אינה מותירה מנוס אלא להורות על העברת השופטת מכהונתה. ישנה חשיבות בהצבת רף גבוה להתנהגות הולמת של שופטים. המֶסֶר שאמור לצאת מבית הדין המשמעתי לכל שופטי ישראל הוא שהפרה של דיני המשמעת תיתקל בתגובה חריפה, אפשר אפילו חריפה במיוחד. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה ארצי |
| 4 [ביטוח לאומי] [עבודה] |
|
| עבל (ארצי) 21860-03-17 יוליה צ'רניאחובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; סיגל דוידוב מוטולה, חני אופק גנדלר, מיכאל שפיצר, נ.צ.: ש' זילברשטיין היפש, ג' צימרמן; 18/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: וירג'יניה מנסור, דניאל גרפינקל גובטבו |
ביה"ד פסק כי, בדין נדחתה תביעת המערערת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, על רקע לימודיה במכללה מכוח סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, וכי לימודי המערערת אינם מוחרגים מתחולת החוק; ביה"ד קרא לרשויות המוסמכות לבחון את ההסדר הקבוע בדין כיום, נוכח כך שעסקינן בתקנות שהותקנו לפני למעלה משלושה עשורים, שבמהלכם חלו תמורות בתחומי ההשכלה ומשפט הרווחה.
ביטוח לאומי – גימלאות – הבטחת הכנסה
עבודה – ביטוח לאומי – הבטחת הכנסה
עבודה – גימלאות – הבטחת הכנסה
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי בגדרו נדחתה תביעת המערערת, אם חד הורית לשני ילדים קטינים, לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. זאת, על רקע לימודיה במכללה ומכוח סעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה (להלן: החוק) ותקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה (להלן: התקנות).
.
בית הדין האזורי לעבודה (מפי השופטת ח' אופק-גנדלר ובהסכמת השופטים ס' דוידוב-מוטולה, מ' שפיצר ונציגי הציבור ש' זילברשטיין היפש, ג' צימרמן) דחה את הערעור ופסק כי:
חוק הבטחת הכנסה הוא חלק מרשת המגן האחרונה שהמדינה פורשת לתושביה החשופים למחסור קיומי ואין ביכולתם לספק את צרכי קיומם הבסיסיים. לצד קביעת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה קבע המחוקק גם חריגים, ובהם זה הקבוע בסעיף 3(4) לחוק, המבטא הגבלת זכאותם של תלמידים לגמלת הבטחת הכנסה, אך זו אינה מוחלטת, כשהביטוי להיעדר מוחלטות ההגבלה הוא בשלושה: המחוקק הראשי ריכך את ההגבלה כשקבע הסדרים מיוחדים החלים על הורה עצמאי; המחוקק הסמיך את מחוקק המשנה לקבוע מהו "מוסד". ההגדרה הגמישה הצריכה פרשנות, ובהקשר זה נקבע בפסיקה כי יש לשים את הדגש על מעטפת לימודית שיטתית וסדירה, הכרוכה בחובות ומטלות; המחוקק הראשי הסמיך את מחוקק המשנה לקבוע "תנאים" לצורך הכרה בגוף כ"מוסד". משמע, הגדרת מוסד בהתאם להסמכה בחקיקה הראשית יכולה להיות כללית וגורפת (היינו לכלל תלמידיו) או בתנאים (היינו לחלק מתלמידיו אשר מתקיימים בהם התנאים שנקבעו בתקנות).
בתקנה 6 נקבע כעניין של מדיניות "תנאים" מצומצמים יחסית. בתי הדין נקטו ריסון שיפוטי מפני הרחבת "התנאים" בדרך פרשנית ללא עוגן לשוני בחוק או בתקנות. כך למשל, נפסק כי בחינה של מוסד הלימודים היא בראי מסלול הלימודים בכללותו, ולכן אדם אינו חדל להיות תלמיד במוסד אף בחופשות שבין שנות הלימוד. בהתאם גם נקבע כי היעדר חובת הנוכחות או מידתה בפועל אינם שוללים את אופיו המוסדי של הלימוד. לעניין עבודה חלקית במקביל ללימודים נקבע כי אין בעובדה שתלמיד עבד במקביל ללימודיו כדי להוציאו מתחולת החוק והתקנות. במקרה אחר נפסק כי אף אם התייצב עובד בלשכת התעסוקה ולא נמצאה לו עבודה מתאימה, והוא המשיך בלימודיו, תוגבל זכאותו לגמלה, שכן על החייב במבחן תעסוקה לנסות למצוא עבודה ולהקדיש את שעות העבודה לחיפוש עבודה; אשר להיקף הלימוד במוסד נפסק כי גם לימוד בהיקף חלקי אינו מוציא תלמיד מתחולת החוק; אף אין בעובדה שהלימוד היה לצורך חזרה על קורסים בהם נכשל התלמיד בעבר כדי להוציאו מהגדרת 'הסטודנט' לפי התקנות. יחד עם זאת, לא נשללה אפשרות שסטודנט לתואר שני או שלישי, הלומד שעות שבועיות מעטות וגם עובד, יהא זכאי לגמלת השלמת הכנסה. בנוסף, החוק תוקן באופן המרחיב את זכאותם של הורים עצמאיים לומדים לגמלת הבטחת הכנסה, ואולם הרחבה זו אינה חלה על לימודים לתואר שני ושלישי.
במקרה דנן, המכללה מהווה מוסד בו מלמדים באופן שיטתי תלמידים, ולכן באה היא בגדר תקנה 6(א)(5) רישא. הטענה כי לימודי המערערת אינם מוחרגים מתחולת החוק מכוח תקנה 6(א)(5)(ב), שכן אלה היו דו-סמסטריאליים ולא הגיעו כדי 12 חודשים, נדחתה. בהתאם לסיפא לתקנה מותנה החריג "בתנאי נוסף שהלימודים במוסד מתקיימים בשעות הערב", והתקיימות תנאי זה לא הוכחה. מעבר לכך, לפי הרישא לסעיף, מגבלת 12 החודשים מוסבת על מסלול הלימודים במוסד, ולא על הלימוד בפועל במהלך שנת לימודים נתונה מתוך המסלול בכללותו. כאמור, תהליך הלימוד האקדמי חובק אף את החופשות שבין הסמסטרים, והדבר מחזק את הפרשנות המדגישה את מסלול הלימוד בכללותו. בהעדר בסיס להחלת החריגים שבתקנה 6(ב)(5) לתקנות, לא תסייע פרשנות הרכיב "תלמיד". טענת המערערת בעניין זה מיוסדת בעיקר על משך לימודיה והיקפם השבועי, וככזו דינה להידחות הן מבחינת היקף הלימוד והן מבחינת תכליתו. בנוסף, ללימוד השוטף הצטרפה עבודת גמר, שהייתה כרוכה במחויבות לימודית; הטענה שמדובר בלימודי ריענון לצורך הגדלת סיכוייה להצליח במבחן לאחר שבעבר למדה את הקורס אך נכשלה בבחינה, אין בכוחה לשנות את התוצאה, לאור ההלכות בהקשר לנפקות חובת נוכחות או היעדרה. כאשר עסקינן במוסד המקיים לימודים באופן סדיר ושיטתי הרי שהוא בא בגדר תקנה 6(א)(5), ואין בלשונה של תקנה זו עוגן לבחינה פרטנית של המטלות הנלוות ללימודים אלה, לרבות דרישת נוכחות. טענה זו אף מתעלמת מכך שלימודי ההשלמה כללו הגשת פרויקט גמר לצד הלימוד בשיעורים. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 5 [עבודה] |
|
| סעש (חי') 44578-04-14 מרים לבינסון נ' מעיינות זיו בע"מ (עבודה; אביטל רימון קפלן, נ.צ.: י' גבאי, ח' שני; 19/07/18) - 45 ע' |
| עו"ד: יורם ביטון, מירית צרור, יניב ברוך |
ביה"ד פסק כי, פיטורי התובעת בוצעו כדין, משיקולים סבירים וענייניים ולאחר שניתנה לה זכות שימוע כדין, ודחה את תביעתה להורות על ביטול הפיטורים והשבתה לעבוד ולפסיקת פיצוי בשל פיטורין שלא כדין, עם זאת על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בשווי שתי משכורות נוכח פגם "צורני" שנפל בהחלטת הפיטורים; על התובעת להשיב לנתבעת את שיעור ההודעה המוקדמת ששולם לה ביתר בשווי שתי משכורות, נוכח הוראות חוזה ההעסקה שלה.
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
.
תביעת התובעת בתיק סע"ש 44578-04-14 (להלן: התובעת), כנגד מעסיקתה לשעבר (להלן: הנתבעת), לבטל את פיטוריה כמנהלת הכספים בנתבעת ולהורות על השבתה לעבודתה בתפקידה זה; לחלופין, עתרה התובעת לפסוק לה פיצויים בשיעור של 12 משכורות, בשל פיטורים שלא כדין. מנגד, תביעת הנתבעת כנגד התובעת בתיק סע"ש 62052-02-15, להורות על השבת שתי משכורות ששולמו לתובעת ביתר בגין חלף הודעה מוקדמת. עיקר הדיון נסב אודות השאלות הבאות: מהם השיקולים שהובילו להחלטת הפיטורים, האם התובעת פוטרה בהיעדר סמכות ושלא על ידי דירקטוריון הנתבעת; האם התובעת זכאית להשבה; האם התובעת הייתה זכאית לדמי הודעה מוקדמת בהיקף של חודש אחד, או בהיקף של 3 חודשי הודעה מוקדמת כפי ששולמו לה בפועל.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן ונציגי הציבור י' גבאי, ח' שני) דחה את התביעה ברובה, קיבל את התביעה שכנגד ופסק כי:
טענות התובעת לפיהן החלטת הפיטורים התקבלה בניגוד לדין ובחוסר סמכות, נדחו. ההחלטה התקבלה בהתאם לסעיף בתקנון הנתבעת המחייב את חתימת כל הדירקטורים הרלוונטיים על אותה החלטה. זאת ועוד, בנסיבות בהן כל הדירקטורים שהיו זכאים להצביע במסגרת ההחלטה על פיטורי התובעת, חתמו על ההחלטה, חתימתם על אותה החלטה, מהווה הסכמה מכללא שלא להתכנס בפועל לשם קבלת אותה החלטה כדרישת סעיף 103(א) לחוק החברות, ולכן ההחלטה על פיטורי התובעת, התקבלה גם לפי סעיף זה. ודוק, ההחלטה אינה עונה על התנאי שבסעיף 103(ב) לחוק הנ"ל, שלפיו נדרש כי להחלטה שהתקבלה ללא התכנסות בפועל כאמור, ייערך על ידי היו"ר פרוטוקול, לרבות של החלטה שלא להתכנס. יחד עם זאת, בנסיבות בהן נמצא כי כל הדירקטורים שהיו זכאים להצביע במסגרת ההחלטה על פיטורי התובעת, הסכימו שלא להתכנס בפועל לשם קבלת אותה החלטה, מדובר בפגם "צורני" הנלווה להחלטה, המצדיק פיצוי כספי בגובה שתי משכורות, אך לא מדובר בפגם מהותי, היורד לשורש ההחלטה, באופן שיהא בכוחו להביא לביטול, לא כל שכן לבטלות ההחלטה על פיטורי התובעת.
אשר לטענות התובעת בנוגע לפגמים בהחלטה על פיטוריה, הוכח משבר אמון קשה שהתגלע בין התובעת לבין מנהלת קשרי לקוחות (להלן: אביטל), ועל כך שהואיל ומשרת התובעת היא משרת אמון, לא ניתן להמשיך לעבוד בצוותא חדא בנסיבות שנוצרו. אובדן אמון ומערכת יחסים לא תקינה, הוכרו לא אחת כעילה מוצדקת להפסקת עבודתו של עובד, לרבות בשירות הציבורי. שיקולי הנתבעת לסיים את תפקידה של התובעת לנוכח משבר אמון שנוצר, אינם חורגים מגדר הסביר. טענת התובעת כי לא במשבר אמון עסקינן כי אם בהתנכלות של אביטל משיקולים זרים נוכח עמידתה על "משמר הכספים בתאגיד", לא הוכחה. ההחלטה על פיטורי התובעת לא חרגה ממתחם הסבירות ולא התקבלה משיקולים זרים, אלא נבעה משיקולים סבירים והגיוניים באשר לטובת התאגיד נכון לאותו מועד. לא מדובר בעובדת שעבדה תקופה ממושכת בנתבעת, ובנסיבות בהן הבהירה התובעת כי היא אינה מקבלת את מרותה של אביטל, לא היה זה מעשי להמשיך את עבודת השתיים בצוותא חדא, ואף לא הייתה אפשרות להעביר את התובעת לתפקיד אחר בתוך הנתבעת.
טענת התובעת לפיה, מדובר בשימוע ובכתב הזמנה לשימוע, שבוצעו למראית עין בלבד, נדחתה. התובעת קיבלה מבעוד מועד זימון מפורט בו הועלו כל הטענות שבעטיין נשקלת הפסקת עבודתה; בא כוח התובעת קיבל לידיו לפני ישיבת השימוע את החומר שביקש; בישיבת השימוע התאפשר לתובעת ולבא כוחה להעלות את טענותיהם. לאחר השימוע שנערך בעל פה, התאפשר לתובעת להגיש התייחסות נוספת בכתב לטענות שנכללו במכתב הזימון לשימוע, שזכתה לדיון מפורט ומנומק. לאור האמור, אין לפסוק לתובעת פיצוי כספי בגין הפגמים הנטענים.
הנתבעת זכאית להשבת הסכומים ששולמו ביתר לתובעת בגין הודעה מוקדמת, נוכח הוראות חוזה העסקה של התובעת המזכה את התובעת, בנסיבות בהן בחרה הנתבעת לוותר על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת, ב"דמי הודעה מוקדמת כחוק", דהיינו להודעה מוקדמת לפיטורים של חודש ימים. לא הוכח כי הוסכם בין הצדדים לשנות את הוראות החוזה לקבוע את זכאותה של התובעת ל-3 חודשי הודעה מוקדמת. נוכח האמור, הסכומים להם זכאים הצדדים יתקזזו באופן הדדי האחד מן השני, כך שהתוצאה הסופית היא שהצדדים אינם חייבים כל סכום האחד למשנהו. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 19472-07-16 רוזיה מג'ר נ' כ. בונוס הפצות בע"מ (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין, נ.צ.: ג' נבו, ש' כסיף; 06/07/18) - 37 ע' |
| עו"ד: גולן אשטון, הדס שגיא (וינבאום) |
התובעת פוטרה מעבודתה בנתבעת עקב מוגבלות רפואית, ולאחר שסבלה מהתעמרות. ביה"ד פסק לתובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין התעמרות בעבודה, פיצוי בסך של 65,000 ₪ (דעת רוב) בגין הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ופיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורין בעילה אחרת מזו שנטענה; כן נפסקו לתובעת הפרשי שכר ושעות נוספות, הפרשי הפקדות לקופת גמל, פיצוי בגין הפקת תלושי שכר שלא כדין, והשלמת פיצויי פיטורין.
עבודה – עובדים – העסקה פוגענית
עבודה – זכויות – אנשים עם מוגבלות
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – שלא כדין
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
.
תביעת התובעת, שעבדה אצל הנתבעת במשך כשמונה שנים, לקבלת זכויות המגיעות לה לטענתה. עיקר הדיון נסב אודות השאלות הבאות: מה היו נסיבות סיום העסקת התובעת; האם מערכת יחסי העבודה עולה כדי התעמרות ומקימה לתובעת זכאות לקבלת פיצוי; האם התובעת זכאית לפיצוי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; האם הנתבעת חייבת לתובעת הפרשי פנסיה ושעות נוספות, והאם זכאית התובעת לפיצוי בגין תלושי שכר שאינם ערוכים כדין.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' זלמנוביץ גיסין ונציגי הציבור ג' נבו, ש' כסיף) קיבל את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לנסיבות סיום העסקת התובעת, הוכח כי התובעת פוטרה עקב מוגבלות רפואית, ולאחר שסבלה מהתעמרות. התובעת היא אם חד הורית ומפרנסת יחידה ובאותה עת למד בנה באוניברסיטה והיא "נאחזה בציפורניים" בעבודתה, חרף היחס המתעמר שסבלה. מכאן, שלא ניתן לייחס לתובעת הסכמה למהלך זה של יחסי עבודה, אף שלא התפטרה עקב היחס המשפיל, כהגדרתה, לו זכתה. תפיסתה הסובייקטיבית של התובעת את יחסם של מנהליה, מגובה בראיות אובייקטיביות ובעדותה המהימנה. לפיכך, ולאור מסכת ההתנכלות התעסוקתית שעברה התובעת נפסק לזכותה פיצוי בסך של 15,000 ש"ח.
אשר לפיטורים מחמת מוגבלות, התובעת עונה להגדרת אדם עם מוגבלות, כמשמעות המונח בחוק, לכל הפחות עת הגיע לידי הנתבעת אישור הרופאה התעסוקתית בו נקבע כי התובעת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה. היעדרויות התובעת מחמת מצה הרפואי הם שהביאו את הנתבעת לפטרה. התובעת פוטרה בשיחתה עם המנכ"ל ולא מדובר בהסכמה אליה הגיעו הצדדים. הנתבעת החליטה להפסיק את עבודת התובעת לאחר שמוגבלותה החלה לעמוד לה לרועץ. הנתבעת לא הציעה לתובעת פתרונות בניסיון להקל עליה את ביצוע העבודה ולהתאימה למגבלותיה, אף שלכאורה יכולה היתה הנתבעת, בהשקעה שאינה מהווה נטל כבד מדי מבחינה כספית, לדאוג לכך. טענת הנתבעת בדבר התאמות כביכול שביצעה על מנת לאפשר לתובעת לבצע את עבודתה לא הוכחה. לא נבחנו התאמות רפואיות, אלא התובעת התבקשה להביא אישור מרופאה שיאפשר לנתבעת להמשיך ולהעסיקה. התובעת פוטרה בשל מוגבלותה והחמרה במצב בריאותה. בנסיבות פיטוריה של התובעת, על דעת רב חברי המותב, נפסק לזכותה, סך של 65,000 ₪ (דעת המיעוט סברה כי התובעת זכאית לפיצוי בסך של 35,000 ₪ ברכיב זה).
אשר לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, אין חולק, כי לא נמסר לתובעת מכתב זימון לשימוע ולא הוצג פרוטוקול של אותה שיחה. הנתבעת קיבלה החלטה מראש על פיטורי התובעת וההצעות, כביכול, שהוצגו בפני התובעת, לאו הצעות הן. בנוסף, באישור המעסיק על תקופת ההעסקה שמילאה הנתבעת ציינה, כי הסיבה להפסקת העבודה היא צמצומים. פיטורים של עובד בעילה נטענת מסוימת, כאשר לאמיתו של דבר הפיטורים הם בעילה אחרת, מהווה פיטורים שלא כדין, באשר היא מהווה התנהלות בחוסר תום לב ומרוקנת מתוכן את השימוע שנערך לעובד. לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגובה שתי משכורות (כ-16,000 ₪); בונוס שהשתלם לתובע, השתלם עבור עבודתה הרגילה, ועל כן היווה חלק מן השכר הקובע של התובעת; התובעת זכאית להפרשי שעות נוספות, להפרשי הפקדות לקופת גמל בגין רכיב הבונוס בכפוף להתיישנות ולהשלמת פיצויי פיטורים. בנוסף, התובעת זכאית לפיצוי בגין תלושי שכר שלא כדין, אשר בנסיבות העניין הועמד על שיעור נמוך של 1,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [עבודה] [חוזים] [קופות גמל] |
|
| סעש (חי') 32854-06-12 רחל קדר נ' שירותי בריאות כללית (בית חולים כרמל) (עבודה; אביטל רימון קפלן, נ.צ.: א' מטסרו, י' משען; 03/07/18) - 58 ע' |
| עו"ד: יעל פרי, גלית גולן רתם, אור לוי , ירון סימון , ליאורה סבירסקי דרורי , סהר שכטר |
ביה"ד דחה את תביעת התובעת למתן צו הצהרתי שיקבע כי היא זכאית להימנות כחברה בנתבעת 2, היא קרן פנסיה וותיקה, במקום ביטוחה בפועל בנתבעת 3, היא קרן פנסיה חדשה, נוכח התיישנותה; עם זאת, ביה"ד חייב את הנתבעות לפצות את התובעת בגין הנזק הכספי שנגרם לה בשל אי ביטוחה בנתבעת 2, נוכח מחדליהן להבטחת רציפות זכויותיה של התובעת, תוך הפחתת חלקה של התובעת בגין אשם תורם.
עבודה – תגמולים – קרן פנסיה
עבודה – יציאה לגימלאות – קרנות פנסיה
עבודה – בית-הדין לעבודה – התיישנות
חוזים – אשם תורם – חלוקת האחריות
קופות גמל – קרן פנסיה – תקנון הקרן
.
תביעת התובעת כנגד הנתבעות למתן צו הצהרתי שיקבע כי התובעת זכאית להימנות כחברה בנתבעת 2, היא קרן פנסיה וותיקה (להלן: קג"מ), החל משנת 1982, במקום ביטוחה בפועל בקרן הפנסיה החדשה - מיטבית עתודות קרן פנסיה (להלן: מיטבית), המנוהלת כיום על ידי הנתבעת 3. לחלופין, עתרה התובעת לחייב את הנתבעות ביחד ו/או לחוד לפצותה בגין הנזק הכספי שנגרם לה בשל אי ביטוחה בקרן הפנסיה הוותיקה. התובעת עבדה בנתבעת 1 (להלן: כללית), בבית החולים שבמרכז הרפואי כרמל (להלן: בית החולים).
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת א' רימון-קפלן ונציגי הציבור א' מטסרו, י' משען) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
בשנת 95', נסגרו קרנות הפנסיה הוותיקות להצטרפות של מבוטחים חדשים, ולעניין שמירת רציפות זכויות של מבוטח בין קרנות הפנסיה הוותיקות, הדבר אפשרי החל מחודש 10/03, רק לפי הוראות התקנון האחיד וכללי מס הכנסה, כאשר אלו אינם מאפשרים לקיים רציפות זכויות בין הקרנות הוותיקות לקרנות החדשות, ולא כל שכן שאינן מאפשרות להעביר בדיעבד, מבוטח מקרן פנסיה חדשה דוגמת מיטבית לאחת מקרנות הפנסיה הוותיקות. התובעת מבקשת, לאחר שפרשה לפנסיה ממיטבית ולאחר שהחלה לקבל פנסיית זקנה ממיטבית, להראות כי הנתבעות כולן או מי מהן, פעלו כלפיה בניגוד לדין בצורה כה קיצונית ובוטה, עד שהתנהלותן מזכה אותה בסעד של החזרתה להיות חברה בקג"מ הוותיקה, חרף הוראות הדין. לחלופין, עתרה התובעת לפצותה בפיצוי כספי, בגין הנזק שנגרם לה לטענתה, עקב אי ביטוחה בקג"מ.
ביה"ד קבע כי התובעת הייתה מודעת בזמן אמת לכך שהיא אינה מבוטחת בקג"מ, אלא במיטבית ואף ידעה שיש חשיבות לקרן שבה היא מבוטחת ודחה את בטענת התובעת לפיה היא הונחתה לטפל בעניין ביטוחה הפנסיוני, רק בסמוך למועד פרישתה לפנסיה. ביה"ד דן בטיפול הצדדים בזכויות הפנסיוניות של התובעת, בציינו בין היתר דבר מחדלה של הכללית להמציא את טופס ההצהרות עליו חתמה התובעת ימים ספורים טרם תחילת עבודתה בבית החולים, אך כי אין לכך נפקות, ובקובעו כי לא הוכח, כי מי מהצדדים, פנה לנציבות שירות המדינה או למבטחים, על מנת להסדיר את נושא רציפות זכויותיה של התובעת, או למצער כדי לברר מדוע לא ניתן לחתום על הסכם רציפות.
ביה"ד קבע כי תביעת התובעת לאכיפת זכויותיה באמצעות צו לביצוע בעין של ביטוחה בפועל בקג"מ, התיישנה מאחר שהוגשה לאחר חלוף שבע שנים ממועד התגבשות העילה. עם זאת, לא התיישנה התביעה לפיצוי כספי בגין הנזק שנגרם לתובעת עקב טענתה להפרת חובותיהן של הנתבעות כלפיה, וזאת בגובה ההפרש האקטוארי בין סכומי פנסית הזקנה שהיא מקבלת בפועל ממיטבית, עקב פרישתה לפנסית זקנה במועד שבו פרשה, לבין סכומי הפנסיה שיכולה הייתה לקבל אילו בוטחה בקג"מ, ופרשה לפנסית זקנה במועד שבו פרשה. ביה"ד דחה את טענות השיהוי שהעלו הנתבעות ביחס לעילת התובענה שעניינה הפיצוי הכספי, שכן לא נמצא כי מי מהנתבעות שינתה את מצבה לרעה בשל עיתוי הגשת התביעה; בנוסף, ביה"ד קבע כי לא חל איזה מהחריגים הקבועים בסעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, על התיישנות התביעה לאכיפת ביטוחה של התובעת בקג"מ, ובסיכום דחה רכיב תביעה זה.
אשר לתובענה לפיצוי כספי, ביה"ד קבע כי לא הוכח כי מי מהצדדים המעורבים פעל כדי לשנות את השיוך של התובעת לקרן הפנסיה, או פעל להשיג את האישור הנדרש מנציבות שירות המדינה על מנת להבטיח את רציפות זכויותיה של התובעת. בנסיבות אלו, כל אחד מהצדדים אחראי באופן חלקי ושווה לתוצאה של אי ביטוח התובעת בקג"מ הוותיקה בתקופת עבודתה בכללית, תוך הפעלת דוקטרינת האשם התורם בשיעור של 25%. ביה"ד קבע כי ריבית ההיוון לפיצוי בגין תשלומים עתידיים, הינה בשיעור 3% ולא 0.7%, נוכח ההלכה הפסוקה בעניין. לפיכך, מסכום הנזק הכולל יש להפחית 25% אשם תורם של התובעת, כך שהנתבעות אחראיות לשלם לתובעת את יתרת הנזק בחלוקה שווה ביניהן. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 8 [משטרה] |
|
| עתמ (י-ם) 48467-04-18 יאנה אור מרצבסקי נ' משטרת ישראל (מנהלי; ארנון דראל; 19/07/18) - 5 ע' |
| עו"ד: יואל שמלה, תמר זילברפלד |
מקום בו מוצאת המשטרה ראיות לקיומו של כשל ערכי והתנהגותי, שיש בו כדי להקרין על מידת התאמתו של המתגייס למשטרה, אף אם ההתנהגות האמורה קדמה לתקופת הניסיון, המשטרה רשאית, ואף חייבת, להביא זאת בחשבון בין שיקוליה.
משטרה – שוטרים – פיטורם
משטרה – שוטרים – התנהלותם
.
עתירה לביטול פיטורי העותרת מהמשטרה והחזרתה לאותו תפקיד ולאותם תנאים. העותרת פוטרה לאחר שנמצא כי בדתה מסרונים מזויפים שלכאורה כתב לה קצין משטרה תוך סחיטה ואיומים.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק:
ההכרעה האם המגויס הוא בלתי מתאים לתפקידיו לא נעשית רק על יסוד ההערכה המקצועית של תפקודו במקצועו במהלך תקופת הניסיון. מדובר בשאלה רחבה יותר שהתשובה לה יכולה להינתן על יסוד האופן בו הוא מתנהג מחוץ למסגרת המשטרה במהלך תקופת הניסיון ואף לפניה. מקום בו מוצאת המשטרה ראיות לקיומו של כשל ערכי והתנהגותי, שיש בו כדי להקרין על מידת התאמתו של המתגייס למשטרה, אף אם ההתנהגות האמורה קדמה לתקופת הניסיון, המשטרה רשאית, ואף חייבת, להביא זאת בחשבון בין שיקוליה. המסקנה לפיה המעשי העותרת "אינם מתיישבים עם ערכי המשטרה" היא מתבקשת ובוודאי אינה חורגת ממתחם הסבירות במידה המקימה עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב של המשטרה בהחלטה אם לקבל שוטר לשורותיה או לפטרו בתקופת הניסיון. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [בתי סוהר] |
|
| עתא (מרכז) 14-08-17 ג'ורג' עלם נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת - זימונים (מנהלי; מיכל ברנט; 16/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: |
עצם היותו של אסיר "תושב חוץ" אינה מחייבת סיווגו לקטגוריה א' השוללת חופשות. במקרה דנן אין הצדקה לסיווג העותר לקטגוריה א' ויש לשנות את סיווגו לקטגוריה ב-1 באופן שיתאפשר לגורמי המשיבה לשקול הוצאתו לחופשות.
בתי סוהר – אסירים – חופשות
בתי סוהר – אסירים – סיווגם
.
העותר – אסיר פלילי המסווג לקטגוריה א', עבריין מין – מלין על סירוב המשיבה לשנות את סיווגו ולהוציאו לחופשות.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק:
בפקודת הנציבות חופשות אסירים נקבע כי סיווג אסיר לקטגוריה ייעשה לאחר איזון ושקילה של סוג העבירה ונסיבותיה, נסיבות אישיות של האסיר ותפקודו במאסר, הערכת התנהגותו בזמן חופשה, פוטנציאל הסיכון הנשקף ממנו או כלפיו במהלך החופשה והאפשרות שלא יתייצב לתום ריצוי עונשו. עצם היותו של אסיר "תושב חוץ" אינה מחייבת סיווגו לקטגוריה א' השוללת חופשות. המשיבה לא טענה בעניינו של העותר כי קיים חשש מעבר לחשש ערטילאי כי לא ישוב לריצוי מאסרו ולא הפנתה למידע קונקרטי שיהא בו לתמוך בטענה זו. על כן, סיווג העותר לקטגוריה א' בשל נתון זה בנסיבות העניין אינה מוצדקת. השיקולים הנוספים בקביעת קטגוריה אינם מצדיקים אף הם את סיווגו של העותר לקטגוריה א'. לפיכך, יש להורות על שינוי סיווגו של העותר לקטגוריה ב-1 באופן שיתאפשר לגורמי המשיבה לשקול הוצאתו לחופשות, ככל שנתוניו האישיים יאפשרו זאת וככל שיעמוד בתנאים. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 10 [מסים] |
|
| עמ (ת"א) 23602-06-17 ברק אלימלך נ' מנהל מס ערך מוסף תל אביב 3 (מחוזי; ירדנה סרוסי; 26/07/18) - 42 ע' |
| עו"ד: עדי ניב, ישראל סלבין, ערן פיירשטיין |
כאשר מוטל על עוסק כפל מס תשומות, אין הוא נדרש להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים לבדיקת כשרות החשבונית אלא עליו להראות שלא ידע על הפגמים שנפלו בחשבונית ושלא עצם עיניו מפני החשדות שהתעוררו. בענייננו המשיב ביסס כראוי את החלטתו לחייב את המערער בכפל מס, החשבוניות אינן מייצגות עסקה אמיתית של מתן שירות למערער.
מסים – מס ערך מוסף – כפל מס
מסים – מס ערך מוסף – חשבוניות
.
ערעור על החלטת המשיב לחייב את המערער בכפל מס תשומות, בנימוק שהמערער ניכה תשומות על בסיס חשבוניות פיקטיביות, ביודעו כי הן אינן משקפות עסקה אמיתית.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
המבחן לפיו יוחלט אם לאפשר לעוסק לנכות מס תשומות על פי חשבונית מס שהוצאה שלא כדין הוא מבחן אובייקטיבי ודי בעובדה שהחשבונית אינה כדין כדי לשלול ממנו את ניכוי מס התשומות על פיה. כחריג, יתאפשר קיזוז תשומות על סמך חשבוניות בלתי תקינות במקרים בהם יוכיח הנישום שלא התרשל, נקט בכל האמצעים הסבירים כדי לאמת את החשבוניות ואת זהות העוסק, ואף על פי כן לא גילה ולא יכול היה לגלות שמוציא החשבונית לא היה זכאי להוציאה. כאשר מוטל על העוסק "כפל מס", העוסק אינו נדרש להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים לבדיקת כשרות החשבונית אלא עליו להראות שלא ידע על הפגמים שנפלו בחשבונית ושלא עצם את עיניו מפני החשדות שהתעוררו. נטל הבאת הראיה הראשוני בערעור על הטלת כפל מס מוטל על מנהל מע"מ וככל שיציג תשתית ראייתית ברורה ומשכנעת, עובר נטל הבאת הראיה לעוסק להצביע על כך שנפל פגם או נפלה טעות בהחלטת המנהל. בענייננו הציג המשיב תשתית עובדתית מבוססת התומכת בהחלטתו ואילו המערער לא עמד בנטל שהועבר אליו. החשבוניות אינן מייצגות עסקה אמיתית של מתן שירות למערער. אף תחת ההנחה שהחשבוניות מייצגות את השירות הנטען, מכלול הנסיבות והראיות מלמד על התנהלות עסקית מחשידה. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] [חוזים] |
|
| תצ (ת"א) 12721-03-16 רותם יפעת נ' מימון ישיר מקבוצת ישיר (2006) בע"מ (מחוזי; שושנה אלמגור; 24/07/18) - 21 ע' |
| עו"ד: צביקה מצקין, אלרן שפירא בר־אור, בן־ציון רזניק, צבי פירון, דני כביר, ליטל בן־דוד טל גז'נדה |
אושרה תובענה ייצוגית נגד המשיבה, המעניקה הלוואות חוץ-בנקאיות, לאור האפשרות הסבירה שייקבע כי היא גובה מלקוחותיה שיעור עלות ממשית של אשראי הגבוה מהמצוין בחוזה ההלוואה וכי העמלות שמתווספות להלוואה הן בבחינת ריבית מוסווית.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור תובענה ייצוגית
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – אישורה
חוזים – הלוואה – הלוואה חוץ-בנקאית
.
בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי המשיבה, המעניקה הלוואות חוץ-בנקאיות, גובה מלקוחותיה שיעור עלות ממשית של אשראי הגבוה מהמצוין בחוזה ההלוואה וכי העמלות שמתווספות להלוואה אינן אלא ריבית מוסווית.
.
בית המשפט המחוזי אישר את התובענה ופסק:
יש לפרש את חוק הלוואות חוץ-בנקאיות פירוש מדוקדק ומחמיר. הגם שמחוקק המשנה לא השתמש בסמכותו להורות על דרך החישוב המדויקת, לכאורה היה על המשיבה להביא בחשבון כשחישבה את שיעור העלות הממשית של האשראי שהעמלה משולמת בראשיתה של תקופת ההלוואה, שיתרת ההלוואה פוחתת ככל שנפרעת ההלוואה, וגם עקרונות של ריבית דריבית. בנסיבות העניין יש אפשרות סבירה שיוכח כי שיעור העלות הממשית של האשראי שהוצג בחוזה ההלוואה הוא נמוך מהשיעור שנגבה בפועל. קיימת גם אפשרות סבירה שייקבע כי העמלות הן בבחינת ריבית מוסווית, וכי אם הייתה המשיבה מעוניינת לגבותן היה עליה להעלות את שיעור הריבית. קיימת אפשרות סבירה לקבלת התביעה לסעדים בעילות לפי חוק הלוואות חוץ-בנקאיות, הטעיה, חוסר תום לב במשא-ומתן, הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [נזיקין] |
|
| תא (מרכז) 35691-09-15 ס. ס נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (מחוזי; צבי ויצמן; 16/07/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אליעזר פני גיל, משה עבדי, עידו אמגור, יורם קמין |
נפילת עץ על רכב נוסע, אשר גרמה לפציעת נהגת הרכב, מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – קשר סיבתי
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – הגדרת תאונת דרכים
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – תאונת דרכים
.
האם נפילת עץ על רכב נוסע, אשר גרמה לפציעת נהגת הרכב, מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
התובעת עשתה "שימוש" "ברכב" בעת "האירוע" "למטרות תחבורה", ונגרמו לה "נזקי גוף", לפיכך כל שנותר לבחון הוא האם נתקיים קשר סיבתי בין השימוש התחבורתי שעשתה לבין ניזקה. עיקר הבדיקה תהא האם מתקיים קשר סיבתי משפטי בין האירוע התאונתי לנזקה של התובעת.
בית המשפט העליון ראה בנפילת עצים העומדים בשולי הדרך חלק מסיכוני הדרך (מבחן הסיכון), אשר הדעת נותנת כי בהיותם חלק מתוואי הדרך ומסלולה הרי שבהתממשותם מתגבשת תאונת הדרכים (מבחן השכל הישר) וכי הסיכון שהם מהווים לרכבים הנוסעים בדרך עצמה – בכביש מהווה סיכון ייחודי ככזה (מבחן הזירה).
בית המשפט העליון מצא, כי תאונה שהורתה בנפילת עץ הנטוע בשולי הדרך על רכב בעת נסיעתו בדרך מהווה תאונת דרכים. על כן, אין כל מקום להוסיף ולחלק חילוקים דקים ולדרוש באופן שונה עניינו של עץ הניצב בשולי הדרך – אם נטוע הוא בדרך הציבורית או בחצר פרטית. דינם של עצים אלו שווה ואין עילה של ממש לחלק בניהם כל עוד אפשר שנפילתם תסכן את המשתמשים ברכב בדרך בשל נפילתם. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עונשין] |
|
| עפג (מרכז) 23338-03-18 קלאודיו אלחנדרו שיידון נ' מדינת ישראל (מחוזי; אברהם טל, דנה מרשק מרום, נאוה בכור; 15/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט של הערעור נמנע מלהערב בעונש שנגזר על המערער שהורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של הפצת חומר תועבה ובו דמותו של קטין והחזקת חומר תועבה ובו דמות של קטין. בתוך כך נדחתה הטענה, לפיה ראוי היה לחרוג מהמתחם שנקבע מטעמי שיקום.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות כלפי קטין
.
המערער הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום, שניתן לאחר שהמערער, הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שגובש במסגרת הסדר דיוני, בביצוע עבירות של הפצת חומר תועבה ובו דמותו של קטין והחזקת חומר תועבה ובו דמות של קטין, ונגזרו עליו העונשים הבאים: א. מאסר בפועל בן 9 חודשים, בניכוי 5 ימי מעצר; מאסר על תנאי וקנס.
.
בית המשפט דחה את הערעור ופסק כלהלן:
בית-משפט קמא לא מיצה את הדין לחומרה עם המערער, אלא איזן באופן ראוי את השיקולים הצריכים לעניין; בית-משפט קמא קבע מתחם עונש הולם וראוי, בעינינו, התייחס לפסיקה רלבנטית בשינויים הנדרשים, כשהמתחם שנקבע תואם את הנסיבות החריגות של כתב-האישום ומדיניות הענישה העולה מפסיקת בית-המשפט העליון.
יש לדחות את הטענה לפיה ראוי היה לחרוג מהמתחם שנקבע מטעמי שיקום. אמנם, המערער לקח ועודנו לוקח חלק בתהליך טיפול תובעני. אלא, המדובר במעשים "בעלי חומרה יתרה", כקבוע בסעיף 40ד(ב) לחוק העונשין. מימד החומרה אינו מצדיק סטייה מהמתחם מטעמי שיקום בעניינו של המערער, כאשר נסיבות ביצוע העבירות מחייבות ליתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי המחייב השתת ענישה מוחשית. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 14 [דיון אזרחי] [ביטוח לאומי] [נזיקין] |
|
| תא (קריות) 26692-09-17 המוסד לביטוח לאומי נ' אלברטו ברטו יעקב (שלום; שלמה מיכאל ארדמן; 24/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה, שמטרתו העלאת סכום הגמלאות הנתבע, נוכח שינוי אחוז ההיוון בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו-2016.
דיון אזרחי – כתב-תביעה – תיקון
ביטוח לאומי – שיפוי – סוברוגציה (שיבוב)
נזיקין – שיפויי – ביטוח לאומי
.
בקשה לתיקון כתב תביעה שהגיש המוסד לביטוח לאומי, במסגרת תביעת שיבוב על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, בגין גמלת נכות כללית ששילם לנפגעת בתאונת דרכים.
.
בית המשפט דחה את הבקשה, ופסק כלהלן:
התובע ביקש בעילתו להסתמך על שינוי אחוז ההיוון, בתקנות הביטוח הלאומי (היוון) (תיקון), התשע"ו-2016.
שאלה זו, של אחוז ההיוון, הינה שאלה נכבדה. שאלה זו אינה מצריכה הכרעה בתיק זה. עם זאת, למעלה מן הצורך, אילו מותב זה היה צריך להכריע בשאלת אחוז ההיוון, הוא היה נמנע מלעשות כן.
אמנם, תקנות הביטוח הלאומי שונו בעניין אחוז ההיוון, אך אין השינוי מחייב אוטומטית את שינוי האחוז בתביעות הנזיקין, ובעבר על אף קיומו של שוני, בחר בית המשפט העליון שלא להשוות את אחוז ההיוון בתקנות הביטוח הלאומי לאחוז בתביעות הנזיקין, בקובעו כי השוואה מעין זו עלולה לפגוע במזיק אשר ישלם לניזוק יותר מנזקו האמיתי. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [נזיקין] |
|
| תא (י-ם) 23065-12-14 פלוני נ' לב טוב בניה והשקעות בע"מ (שלום; עבאס עאסי; 19/07/18) - 13 ע' |
| עו"ד: ע. שטאוב, א. דויטש, מ. בכרי |
הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה. חיוב הנתבעת נעשה מתוקף עוולת הפרת חובה חקוקה ועוולת רשלנות.
נזיקין – עוולות – הפרת חובה חקוקה
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – אחריות – מעסיק
.
התובע הגיש תביעה לפיצויים על פי פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לעובד בתאונת עבודה. התובע מבקש לבסס את תביעתו על עוולת הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, ועוולת הרשלנות לפי סעיפים 35, 36 לפקודת הנזיקין.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
העוולה של הפרת חובה חקוקה מורכבת מחמישה יסודות פוזיטיביים ואחד נגטיבי. היסודות הפוזיטיביים הם: חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; החיקוק נועד לטובתו, או להגנתו של הניזוק; המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ההפרה גרמה לניזוק נזק; הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק שאליו נתכוון החיקוק.
הוכח כי התובע נפל עקב היתקלות במוט ברזל שבלט בשטח הפרויקט; מוט זה לא היה אמור להיות בשטח הבנייה והיה על הנתבעת להסירו בהתאם לתקנה 15 לתקנות הבנייה. בנסיבות אלה, יוצא, שהנתבעת הפרה את התקנה, שעה שלא קיימה את הוראת התקנה, ולפיכך, היא אחראית מכח עוולת הפרת חובה חקוקה.
באשר לעוולת הרשלנות, מעביד נושא בחובת זהירות כלפי עובד שלו. חובת זהירות זו כוללת הנהגת שיטת עבודה בטוחה, דאגה לקיומה, והדרכת העובד לגבי שיטת העבודה הבטוחה. כמו כן, חובת הזהירות של המעביד כוללת את חובתו לצפות רשלנות, ואפילו פזיזות בביצוע העבודה מצד העובד; הוכח כי הנתבעת לא דאגה לתנאי בטיחות באתר העבודה ולא הסירה את מוט הברזל משטח הבנייה. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [נזיקין] [ראיות] |
|
| תא (קריות) 29648-05-17 נדב קובליו נ' טרקלין יזום ובניה בע"מ (שלום; מוחמד עלי; 19/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: אופיר שושן, שרה צימרמן |
התקבלה תביעה בגין ליקויי בנייה שהגישו התובעים כנגד הנתבעת. במוקד פסק הדין עומדת שאלות בעניין נפקות קביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט; שיעור הפיצוי; זכותה של הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה
נזיקין – פיצויים – עגמת נפש
ראיות – מומחים – שמונו בידי בית-משפט
.
התובעים הגישו תביעה שבמוקדה טענות לאי התאמות וליקויים שנמצאו לדבריהם בדירת מגורים אותה רכשו, במבנה שנבנה על ידי הנתבעת.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בעניינים שבמומחיות ואין בחוות דעת מומחה, ובכלל זה מומחה מטעם בית המשפט, כדי להגביל את שיקול דעתו. במקרה זה, אין סיבה בולטת שלא לאמץ באופן עקרוני את חוות הדעת על קביעותיה העיקריות.
בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד. במקרה זה מדובר באי התאמות שנתגלו בדירת מגורים אשר התובעים קיבלו בה חזקה ומתגוררים בה.
אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. במקרה זה, הנתבעת לא הביעה נכונות לתקן את הליקויים ולהסיר את אי ההתאמות שמומחה בית המשפט חיווה את דעתו עליהן. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [נזיקין] [ראיות] |
|
| תא (אש') 13276-01-15 פטר סאביצקי נ' ג.ג.א.ב יזום נכסים והשקעות בע"מ (שלום; עידו כפכפי; 19/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: שמעון גנון, ארז שחם |
בית המשפט קיבל את תביעת התובעים כנגד הנתבעת לתשלום פיצויים בגין ליקויי בנייה. במרכז פסק הדין עומדות השאלות: מה נפקות העובדה כי התובעים רכשו את הדירה לאחר שביטלו עסקה לרכישת דירה אחרת מהנתבעת. האם רכשו את הדירה במצבה, ומה נפקות המסמכים עליהם חתמו התובעים עם קבלת החזקה ובהם ויתרו לכאורה על זכויותיהם וסעדים כלפי הנתבעת.
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין ליקויי בנייה
נזיקין – פיצויים – עגמת נפש
ראיות – מומחים – שמונו בידי בית-משפט
.
התובעים רכשו דירה מהנתבעת והגישו תביעה לפיצויים בגין ליקויי בניה. הצדדים חלוקים בעיקר בעניין זכות הנתבעת לבצע את התיקונים, ובשאלת נפקות העובדה כי התובעים רכשו את הדירה לאחר שביטלו עסקה לרכישת דירה אחרת מהנתבעת, ובעניין נפקות המסמכים עליהם חתמו התובעים עם קבלת החזקה ובהם ויתרו לכאורה על זכויותיהם וסעדים כלפי הנתבעת.
.
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:
עצם העובדה כי ליקוי מסוים לא צוין בפרוטוקול המסירה אינה מונעת, כשלעצמה, לטעון לאי התאמה או לקיומו של אותו ליקוי שהתגלה בשלב מאוחר יותר או לא אוזכר בפרוטוקול. עם זאת, לגבי ליקויים בולטים וברורים, העדר אזכור בפרוטוקול יכול לפעול לחובת הדייר.
מסמך הוויתור הוא בעל נוסח כללי ולא מפרט את כל "ההטבות" שקיבלו התובעים בתמורה לוויתור מטעמם. ודאי שאין זה סביר כי תמורת זיכוי זה יוותרו על כל טענה כלפי הנתבעת. המסמך, לפי טיבו, נועד למנוע טענות כספיות שנובעות מהתחשבנות סביב עלות הדירה, וכלל לא חל בנוגע לטיב הטענות בהליך זה; שעה שהסכימה הנתבעת לבטל הסכם ראשון ולהתקשר בהסכם אחר, לא פטורה היא מלהעניק לרוכש דירה העומדת באיכות ובדרישות התקנים והדין.
אין מקרה זה מצדיק הפחתת פיצוי לתובעים בגין אי מתן זכות לבצע תיקונים. הוכח כי הנתבעת ידעה, או לכל הפחות הייתה צריכה לדעת, על היקף הליקויים בדירה ועל בעיות הרטיבות, ובחרה לבצע תיקונים קוסמטיים בלבד. בנסיבות אלו איבדה הנתבעת את זכות ביצוע התיקונים ועליה לפצות את התובעים בהתאם לממצאי המומחה מטעם בית המשפט. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] |
|
| תא (ב"ש) 58959-10-15 חב' ביטוח מגדל נ' דוד אסייג (שלום; אורית ליפשיץ; 18/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: |
נדחתה בקשת הנתבעת להציג חומרי חקירה אשר העלתה באמצעות חוקרים מטעמה בפני מומחה בית המשפט.
דיון אזרחי – מומחים רפואיים – מטעם בית-המשפט
.
הנתבעת הגישה בקשה להציג חומרי חקירה אשר העלתה באמצעות חוקרים מטעמה בפני מומחה בית המשפט. הבקשה הוגשה בשלב מקדמי, עוד לפני שהמומחה הגיש חוות דעתו.
.
בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כלהלן:
המסמכים אשר הנתבעת טוענת כי השיגה בכוחות עצמה, אין להם בשלב זה כל משמעות ראייתית, ולמעשה הם בבחינת מסמך שאין כל ערובה לאמיתות תוכנו, ואשר למעשה כלל לא ברור מי ערך אותו, מי צילם אותו, ומי תיעד אותו, ומהי מידת מהימנותו.
יש לאסור בענייננו את חשיפת המומחים לחומרים מסוג זה, בטרם הכנת חוות הדעת ע"י המומחים ובטרם בחן בית המשפט את חומר החקירה וקבע לגביו ממצאים עובדתיים/משפטיים. דו"חות חקירה אשר השיגה הנתבעת, אינם חלק ממה שצריך להיות בפני מומחה בית המשפט בתחום הרפואי, לצורך הכנת חוות דעתו של המומחה, וזאת אף אם אין עסקינן בתיקי תאונות דרכים אשר בהם נקבע הדבר מפורשות אלא בתיקי תביעה לפי פוליסה בלבד.
אף כללי הצדק הטבעי וכבוד האדם באשר הוא, אינם מאפשרים את קבלת הבקשה בשלב זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [עונשין] |
|
| תפ (ת"א) 7344-08-15 מדינת ישראל נ' שלמה פרטוש (שלום; דנה אמיר; 17/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט גזר על הנאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות אלימות ואיומים כנגד אחותו הקטינה ועבירת איומים כנגד אמו, עונש של צו של"צ בהיקף של 180 שעות, לצד עונשים נלווים נוספים. בית המשפט בחר להמתיק את עונשו של הנאשם משיקולי שיקום לפי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אלימות במשפחה
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: שיקום
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון, על בסיס הודאתו, בביצוע העבירות הבאות: שתי עבירות של איומים, תקיפה סתם, כליאת שווא, חבלה במזיד ברכב. על פי האמור בכתב האישום, הנאשם נקט באלימות פיסית ומילולית כנגד אחותו המתלוננת, אשר הייתה באותה העת קטינה. כמו כן, הנאשם השמיע באזני אמו המתלוננת איומים קשים, כמפורט באישום השני, ובעקבותיהם ובמסגרתם גרם לנזק לרכבו של בן זוגה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
המדובר במקרה זה בנסיבות מיוחדות ומורכבות, חרף חומרתן של העבירות. אין המדובר במקרה פשוט ויש טעם מסוים בטענה לפיה גם הנאשם היה גורם מוחלש בסיטואציה. לא ניתן להתעלם מכך שהנאשם בגילו הצעיר באותה העת (בן 19 שנה) התמודד במועד ביצוע העבירות עם מות אביו, ונטילת תפקיד הורי כלפיי אחותו, בעידודה של אמו, התמודדות אשר לא הייתה מותאמת ליכולותיו.
הגם שעבירות בוצעו על פני ימים עוקבים, יש לראות בהן אירוע אחד ספונטני. אין המדובר בעבירות אשר בוצעו על רקע אכזריות גרידא כלפי המתלוננות וכי לצד ביטויי האלימות המפורטים בכתב האישום דאג וטיפל הנאשם באחותו המתלוננת, ניסה לסייע לה בלימודים ודאג לפרנסה ואף ניסה להטיב עמה. יש באמור כדי למתן במידת מה את חומרתן של הנסיבות.
יש להעמיד את מתחם העונש לכלל העבירות שבכתב האישום, הן אירוע, בין מאסר למספר חודשים, אותו ניתן לרצות בעבודות שירות, ועד 18 חודשים מאסר בפועל לצד מאסר מותנה; קיימים במקרה דנן שיקולים המצדיקים סטייה לקולא ממתחם העונש משיקולי שיקום לפי סעיף 40ד(א) לחוק. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [נזיקין] |
|
| תא (חי') 9995-12-14 ד. צ. נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל (שלום; אחסאן כנעאן; 12/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: טלי טרייבנד, תמר שחף |
דיון בשאלת אחריות משטרת ישראל לנזקי גוף שנגרמו לתובע עת קפץ מחלון ביתו הממוקם בקומה השלישית לאחר שחווה התקף פסיכוטי. נקבע כי משטרת ישראל אחראית לנזקי התובע בהתאם לעוולת הרשלנות.
נזיקין – אחריות – משטרה
נזיקין – אחריות – משטרת ישראל
נזיקין – קשר סיבתי – קיומו
.
תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע עת קפץ מחלון ביתו הממוקם בקומה השלישית לאחר שחווה התקף פסיכוטי. במוקד החלטה זו עמדה השאלה, האם שוטרי משטרת ישראל התרשלו בעת מילוי תפקידם?
.
בית המשפט קבע כלהלן:
התרחיש שהתובע יחזור להיות אלים היה תרחיש צפוי וריאלי ולכן הטיל על השוטרים את החובה הקונקרטית לנקוט באמצעי זהירות.
חובה זו הופרה על ידם עת נתנו לתובע לצעוד חופשי לחלוטין מחדרו החוצה ללא השגחה ממשית ועת השוטר ששכנע אותו לצאת מחדרו היה עם גבו אל התובע. לכל הפחות היה על השוטר לאחוז בתובע בידו תוך שהוא מלווה אותו זאת לפני נקיטת אמצעי דרסטי יותר של כבילה. לא ברור עוד כיצד הגיעו השוטרים למצב בו התובע לאחר שיצא מחדרו פתאום הוא מחזיק בידו סכין. עובדה זו יכולה ללמד על חוסר השגחה מספקת על התובע בזמן שיצא מחדרו אם כי לא אוכל לקבוע מסמרות בעניין זה משלא ברור די הצורך כיצד הגיעה הסכין לידיו.
יש לקבוע כי מתקיים קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין התרשלות המשטרה לבין אירוע הנזק. אם המשטרה הייתה מבצעת את תפקידה כדבעי והייתה משגיחה על התובע בורה צמודה, הוא לא היה חומק מהם וקוץ מחלון ביתו. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [בריאות] [חוזים] [הגנת הצרכן] |
|
| תאמ (פ"ת) 18423-01-17 פלוני נ' אופטימל איכות חיים בע"מ (שלום; אפרת רחלי מאירי; 19/06/18) - 25 ע' |
| עו"ד: |
פסק דין זה עוסק בחובתו של המטפל אל מול חובתו של המטופל בגילוי פרטים מהותיים לביצוע עסקת הטיפול, כחלק מניהול משא ומתן בתום לב, ולשם מימוש יכולת בחירה אוטונומית וקבלת החלטה מושכלת על בסיסה.
בריאות – זכויות החולה – הסכמה לטיפול רפואי
חוזים – כפייה – אי-הוכחתה
חוזים – כפייה – כפייה כלכלית
הגנת הצרכן – הטעיה – אי גילוי מידע
.
תביעה על סך 59,693 ₪ שעילתה הפרת חוזה עליו חתומה הנתבעת, אופטימל איכות חיים בע"מ, חברה העוסקת במתן טיפולים רפואיים, לפיו תשיב לתובע את סכום הניתוח ששילם עבור ביצוע פרוצדורת בלון הרזיה לקיבה כחלק מתהליך שמטרתו הפחתת משקל.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
על הנתבעת הייתה מוטלת חובת גילוי אקטיבית. הנתבעת טענה להגנתה שהיא מרפאה פרטית ואין באפשרותה לדעת מהו מצבו הרפואי של המטופל עובר לניתוח אלא מכוח ההצהרות והשאלונים הרפואיים שהמטופל ממלא. טענה זו אין להלום. קבלת טענה זו היא פתח למדרון חלקלק לעצימת עיניים וכר נרחב לתביעות רשלנות רפואית.
הנתבעת הייתה צריכה להחתים את התובע על כתב ויתור סודיות, כפי שידעה לבקש זאת במסגרת ההליך דנן לצורך הגנתה המשפטית – להגן עליו יותר משמגנה על עצמה כשמדובר בחיי אדם, ולקבל את התיק הרפואי של התובע קודם לביצוע הפרוצדורה הרפואית. כל שכן, עת מדובר בניתוח רפואי שמבוצע על ידי הרפואה הפרטית.
עם זאת, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 40%. התובע פעל בניגוד לחובת תום הלב לא רק טרם כריתת החוזה הראשון באי גילוי הפרט שהיה צריך לגלותו בכוח או בפועל, אלא גם לאחר כריתת החוזה הראשון בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים, בשינויים המחויבים. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 22 [משפחה] |
|
| תלהמ (חד') 58976-12-16 פלוני נ' אלמונית (משפחה; טל פפרני; 24/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט לענייני משפחה דן בבקשותיהם של האם והאב לביטול צו עיכוב יציאת הקטינים מישראל, לצורך נסיעה לחו"ל בחופשת הקיץ. כן נדונה בקשת האב להרחבת זמני השהות עם בנותיו.
משפחה – משמורת קטינים – טובת הילד
משפחה – משמורת קטינים – עקרון טובת הילד
משפחה – משמורת קטינים – הוצאת קטין מהארץ
.
עניינה של החלטה זו בבקשותיהם של האם והאב לביטול צו עיכוב יציאת הקטינים מישראל, לצורך נסיעה לחו"ל בחופשת הקיץ, וכן בקשת האב להרחבת זמני השהות עם בנותיו.
.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כלהלן:
אין חולק כי צו עיכוב יציאה מן הארץ פוגע בזכות התנועה של הקטין שהיא זכות חוקתית. ואולם, לצד זכות זו, עומדת זכותו של האב לקיום חובותיו וזכויותיו כהורה, וזכותם של הקטינים לקשר רחב ומשמעותי עם שני הוריהם. במקרה של התנגשות בין הזכויות, על בית המשפט לערוך את המאזן הנכון.
בעת שבית המשפט שוקל האם להתיר יציאתם של הקטינים לחו"ל, עליו להביא בחשבון בין יתר השיקולים, את הנזק שעלול להיגרם לקשר שבין הקטינים להורה הנותר בישראל. מדובר בשיקול מהותי.
בנסיבות הספציפיות, החריגות, של תיק זה, ככל שיש להכריע בין זכותם של הקטינים ליציאה לחופשה בחו"ל עם האם, למול זכותם לקשר עם האב, וככל שקיים חשש ממשי כי נסיעה כאמור עלולה להוביל לפגיעה בקשר שבין הקטינים לאב, זכותם של הקטינים לקשר גוברת, ומתוך ראיית טובתם, אין מקום להתיר את הנסיעה. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 23 [תעבורה] |
|
| תד (ת"א) 4970-07-17 מדינת ישראל נ' יוליה פלוטקין (תעבורה; דן סעדון; 04/06/18) - 5 ע' |
| עו"ד: חורש |
בית המשפט לתעבורה גזר את דינה של נאשמת שהורשעה בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות הגורמת חבלה של ממש וסטייה מנתיב. הוטלו על הנאשמת 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה, לצד פסילה על תנאי וקנס.
תעבורה – ענישה – מדיניות ענישה
תעבורה – עבירות – נהיגה רשלנית
.
הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות הגורמת חבלה של ממש וסטייה מנתיב (נסיבות מחמירות).
.
בית המשפט לתעבורה פסק כלהלן:
שני השיקולים המרכזיים בקביעת מתחם העונש ההולם הם מידת רשלנותה של הנאשמת וחומרת הפגיעה במעורב, המגלמת פגיעה בערך המוגן בעבירות. ככל שהפגיעה קשה יותר – תגבר הנטייה להשית עונש חמור יותר.
בענייננו, אין חולק כי רשלנותה של הנאשמת היא ברף הנמוך. המעורב הרים תרומה ברשלנותו לקרות התאונה. תרומת רשלנות זו אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנאשמת לתאונה אך יש לה השפעה על העונש. לעניין החבלות – אלה מצויות בחלקו המרכזי של מנעד החבלות של ממש.
מתחם העונש ההולם נע בין 3 חודשי פסילה ל-8 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס. יש להטיל על הנאשמת, בגדר המתחם שהוצג, 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה; פסילה מותנית בת 3 חודשים למשך שנתיים; וקנס בסך 1,600 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
