שלום רב לכולם,

 

בטיפולי תביעה כספית שהגיש אזרח ותושב פלסטינאי נגד המדינה, לשיפוי בגין זכויות מתחום משפט דיני העבודה, המוטלות על מעסיק כלפי עובדו ואשר כומתו לפיצוי כספי, בסך של  145,639 ₪.

 

התובע הועסק כעובד ניקיון, בבית הדין הצבאי במחנה עופר (איו"ש), על ידי חברה קבלנית אשר העניקה שירותי ניקיון למינהל האזרחי, לאחר זכייתה במכרז.

 

החברה הקבלנית היא חברה פלסטינאית שאינה רשומה בישראל.

 

הגשנו בקשה לסילוק, בטענה שהתובע לא הניח כל תשתית עובדתית ומשפטית בסיסית בכתב התביעה שהגיש, בכדי לבסס ראשית בסיס לטענתו המופרכת, כי הוא עובד מדינת ישראל.

 

הבקשה התבסס על טיעונים לעניין העדר סמכות עניינית ומקומית, העדר עילה ויריבות וכן פרטנו בהרחבה, כי התובע לא הוכיח כי הדין הישראלי חל על העסקתו.

 

בהחלטה מיום 17.3.2017, בית הדין הנכבד דחה בהחלטתו את הבקשה לסילוק על הסף, בהעדר כל התייחסות מהותית לטענות המדינה ולפגמים שנפלו בהתנהלות התובע.

 

יחד עם זאת, בית הדין קיבל בקשתנו לחיוב התובע בהפקדת ערובה, להבטחת הוצאות המדינה בהליך, בהתבסס על תקנה 116 א לתקנות בית הדין האזורי לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב -1991.

 

התובע הגיש בר"ע בטענה, כי טעה בית הדין עת קבע כי קיים ספק בדבר סיכויי התביעה התובע כנגד המדינה שלדעתו מעסיקה "ראייס" בכדי לפטור את עצמה מתשלומים כדין וכי התובע סבור שכתב תביעתו בעל סיכויים גבוהים.

 

אבקש סיועכם באיתור פסיקה של מקרים דומים (בר"ע על החלטה למתן פטור מהפקדת ערובה).

 

המשימה בהולה וכל תגובה תתקבל בברכה.