|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
| עליון |
| 1 [קניין] [מקרקעין] |
|
| עא 3733/16 ארד אברהם נ' אייל שנלר (עליון; א' שהם, ע' ברון, ג' קרא; 24/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: כרים פנאדקה, האני טרודי, אריה בן חמו |
אושר פסק דין בו נקבע כי המשיב הוא החוכר של מחצית ממקרקעין. משלא ניתן ללמוד מהתשריט שנרשם בפנקסי המקרקעין על גודלו של כל מגרש בחלקה, יש ללמוד מיתר המסמכים כי המקרקעין חולקו באופן שווה בין הצדדים.
 קניין – מקרקעין – זכות במקרקעין
מקרקעין – זכויות במקרקעין – היקפן
.
ערעור על פסק דין שעניינו בחלוקת זכויות במקרקעין בין המערער למשיב 1, במסגרתו נקבע כי המשיב הוא החוכר של מחצית מהמקרקעין.
.
בית המשפט העליון (השופטים א' שהם, ע' ברון, ג' קרא) דחה את הערעור ופסק:
נסח הרישום מגדיר את זכויותיו של המשיב במקרקעין לפי המתואר בתשריט שנרשם בפנקסי המקרקעין. לא ניתן ללמוד מהתשריט על גודלו של כל מגרש בחלקה. משכך, אין במרשם נתונים המסייעים לפתרון המחלוקת, ובדין ביסס בית המשפט את הכרעתו על יתר הנתונים שעמדו בפניו. מחוזה החכירה ומיתר המסמכים יש ללמוד כי המקרקעין חולקו באופן שווה בין הצדדים. לא הוצג טעם המעלה חשש של ממש שנפלה טעות בחוזה החכירה, כשמנגד קיימים מסמכים שונים המתוארכים לתקופות שונות ומול גורמים שונים, ומכולם עולה כי כל צד רכש מחצית מהחלקה. על כן, לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [בתי סוהר] |
|
| רעב 3359/17 סוהייב כבהה נ' שירות בתי הסוהר (עליון; ח' מלצר; 24/07/18) - 10 ע' |
| עו"ד: שרון אבירם, מיכל פומרנץ, אנו דעואל לוסקי |
אין מקום למתן רשות ערעור על דחיית עתירת המבקש, אשר שויך בעבר לארגון טרור – להעבירו לאגף ללא השתייכות ארגונית ולשלבו במסגרת טיפולית שיקומית. לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט לפיה לעת הזו לא ניתן לשלב את המבקש בטיפול שיקומי במסגרת בית הכלא.
בתי סוהר – אסירים – אסירים ביטחוניים
.
בקשה למתן רשות ערעור על החלטה במסגרתה נדחתה עתירת המבקש (אשר סווג בעבר כמשויך לאירגון הג'יהאד האיסלאמי ובהמשך הוסר שיוכו) – להעבירו לאגף ללא השתייכות ארגונית, ולשלבו במסגרת טיפולית שיקומית בבית הסוהר.
.
בית המשפט העליון (השופט ח' מלצר) דחה את הבקשה ופסק:
הבקשה איננה נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, שכן לא נפל פגם בהחלטת ביהמ"ש לפיה לעת הזו לא ניתן לשלב את המבקש בטיפול שיקומי במסגרת בית הכלא. סעיף 4(ב) לפקנ"צ אסירים ביטחוניים מאפשר להסיר מגבלות מיוחדות אשר חלות על אסירים ביטחוניים, בתנאים המפורטים בו, וזאת בהתקיים שני תנאים מצטברים. בעניינים כגון אלו, מוקנה לנציגי המשיבים, ככלל, שיקול דעת רחב. לא נמצא טעם להתערב בקביעה לפיה המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת אחד התנאים הנדרשים – להראות שחל בו שינוי בולט וממשי בתפיסותיו וכי הוא ניתק כל מגע ישיר, או עקיף עם חברי ארגוני טרור וכי איננו מקבל כל טובות הנאה מארגונים כאמור. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון פלילי] |
|
| רעפ 5362/18 פלוני נ' מדינת ישראל (עליון; ג' קרא; 24/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: תומר גונן |
נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין בגדרו אושרה הרשעת המערער בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות מופרזת ועבירות נוספות, אך קוצרה תקופת מאסרו.
דיון פלילי – בקשת רשות ערעור – דחייתה
דיון פלילי – רשות ערעור – מתי תינתן
.
בקשת רשות ערעור על פסק דין בגדרו התקבל חלקית ערעור המבקש על חומרת עונשו ונדחה ערעורו על הרשעתו בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות מופרזת ועבירות נוספות. בערעור הופחת מאסרו ל-6 חודשים, לצד מאסר מותנה, פסילת רישיון למשך 9 שנים, קנס, חתימה על התחייבות להימנע מעבירה ופיצוי למשפחת המנוח.
.
בית המשפט העליון (השופט ג' קרא) דחה את הבקשה ופסק:
ככלל, מתן רשות ערעור תינתן במקרים חריגים המעלים שאלה בעלת חשיבות כללית מבחינה משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ועניינו של המבקש אינו כזה. לא נפל דופי בדחיית טענת המבקש לפסלות הודאותיו בפני בוחני התנועה. האיחור במתן אישור המשנה לפרקליט המדינה להגשת כתב האישום, כך שניתן בדיעבד, נבע מנסיבותיו הייחודיות של המקרה. אין בטענות המבקש לקיומם של מחדלי חקירה כדי לבסס טענה לעיוות דין. גם הטענות ביחס לחומרת העונש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור השמורה למקרים חריגים, בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, או הראויה בנסיבות העניין. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [משפט מינהלי] |
|
| בגץ 6508/17 עמרם זהבי נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון; מ' מזוז, ע' ברון, י' אלרון; 24/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: שרון הואש איגר, גד שטילמן, אריאל רוט |
בג"ץ דחה על הסף עתירה להורות לרמ"י לחלט כספים שלכאורה נטל המשיב לכיסו שלא כדין ולהעמידו לדין פלילי, בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה.
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – היעדר עילה
.
עתירה להורות לרמ"י לחלט כספים שלכאורה נטל המשיב לכיסו שלא כדין ולהעמידו לדין פלילי; לחלופין מבוקש כי הרשות תאשר שהשיטה שפעלה במסגרת הרחבת האגודה השיתופית הדר-עם– נבחנה והינה חוקית ומניחה את דעתה של רמ"י כבעלת הקרקע.
.
בג"ץ (השופטים מ' מזוז, ע' ברון, י' אלרון) דחה את העתירה על הסף ופסק:
דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה להתערבותו של בימ"ש זה. ראשית, הסעד העיקרי המבוקש אינו מצוי בתחום סמכותה. הסמכות לנהל חקירה פלילית ולהעמיד לדין נתונה למשטרה ולרשויות התביעה. נוסף לזאת, העתירה לוקה בשיהוי ניכר. אין ביסוד העתירה כל תשתית עובדתית או ראייתית התומכת ולו לכאורה בטענות החמורות המושמעות על ידי העותר. טענות העותר בנוגע לגביית כספים אסורים במסגרת "קרן סודית" נדחו זה מכבר על ידי רמ"י, רשם האגדות השיתופיות, משטרת ישראל וביהמ"ש שדן בתביעת הדיבה שהגיש המשיב נגד העותר. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [רשויות מקומיות] [תכנון ובנייה] |
|
| עעמ 718/16 לופטמן תכנון ובינוי בע"מ נ' עיריית ירושלים (עליון; י' עמית, נ' סולברג, ה ח' מלצר; 23/07/18) - 24 ע' |
| עו"ד: אסף הראל שלמה שובי, גיורא שחם |
בימ"ש פסק כי, הכספים ששולמו למשיבה לפי מערכת הסכמית שנחתמה בין החברה הכלכלית לירושלים לבין המערערת 2, שמערערת 1 באה מכוחה, בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת הם דמי פיתוח שכיסו את היטל הסלילה ואגרת התיעול בגין היתר בנייה שניתן לפני למעלה מארבעים שנה, והוגשה לגביו בקשת היתר עדכנית. לפיכך, המשיבה תשיב למערערות את הסכומים ששילמו בגין היטל סלילה ואגרת תיעול, ולא תתלה את מתן היתר הבנייה החדש בתשלום היטלים אלה.
רשויות מקומיות – היטלים – גבייתם
רשויות מקומיות – היטלים – היטל סלילה
רשויות מקומיות – היטלים – היטל פיתוח
רשויות מקומיות – גבייה – היטל פיתוח
רשויות מקומיות – תיעול – אגרת תיעול
רשויות מקומיות – חוקי עזר – סלילת רחובות
.
ערעור כנגד חיוב בהיטל סלילה ואגרת תיעול שהטילה משיבה על המערערת 2 (להלן: ההתאחדות), שמערערת 1 באה מכוחה. עיקר הדיון נסב אודות השאלה האם הכספים ששולמו לפי המערכת ההסכמית שנחתמה בין החברה הכלכלית לירושלים (להלן: החברה הכלכלית) לבין ההתאחדות, בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, הם דמי פיתוח או דמי השתתפות; ואודות השאלה, אם מדובר בדמי פיתוח, האם המשיבה רשאית לגבות היטל סלילה ואגרת תיעול.
.
בית המשפט העליון (מפי השופט עמית ובהסכמת המשנה לנשיאה מלצר והשופטים עמית וסולברג) קיבל את הערעור ופסק כי:
בימ"ש עמד על המסגרת הנורמטיבית לעניין היטל סלילת רחובות, בעומדו על השיטות לגביית כספים למימון תשתיות בתחום המוניציפלי: שיטת דמי ההשתתפות ושיטת ההיטלים שהחליפה אותה. אף כי שיטת דמי ההשתתפות הוחלפה בשיטת ההיטלים, בעניין דנן יש לבחון את טיב הכספים ששולמו בתחילת שנות השבעים, כאשר עמד בתוקף חוק העזר לירושלים (סלילת רחובות) משנת 1958 שמכוחו נגבו כספים מבעלי נכסים בשיטת דמי השתתפות, עניין שבא לביטוי בחיובו הספציפי של מי שהנכס שבבעלותו גובל ברחוב בו בוצעו העבודות. בניגוד לחוק העזר 1958, חוק העזר לירושלים (סלילת רחובות) משנת 2012, שמכוחו מבקשת המשיבה לגבות מהמערערות היטל סלילה, מבוסס על שיטת ההיטל, והוא מתייחס גם למצב בו שולמו בעבר כספים עבור נכס מסוים. בימ"ש פסק כי "דמי הפיתוח" ששילמה ההתאחדות לחברה הכלכלית מכוח הסכמי 1972 מהווים דמי פיתוח ולא דמי השתתפות וקבע את השטח שבגינו שולמו דמי הפיתוח.
טענת המשיבה, לפיה אף אם שולמו דמי פיתוח, וחרף הוראת סעיף 3(ב) לחוק העזר 2012, סעיף 3(ד) לו מאפשר למשיבה לחייב את המערערות בהיטל סלילה, נדחתה. סעיף 3(ד) אינו מתיר למשיבה לחייב בתשלום היטל גם מקום בו חויב נכס בתשלום היטל או דמי פיתוח קודמים. סעיף 3(ד) עוסק ב"בנייה חדשה", שמוגדרת בסעיף 1 לחוק באופן הבא: "הקמת בניין חדש על גבי נכס או תוספת לבניין קיים הניצב בנכס". בנוסף, הסעיף חל על בנייה חדשה "שאושרה לאחר ששולם החיוב הראשון". ענייננו בבנייה חדשה שאושרה פעם אחת לפני ששולם החיוב הראשון (במסגרת היתר בניה ראשון משנת 1972), ואישור מחודש התבקש פעם נוספת לאחר ארבעים שנה (בשנת 2012). אין לראות את בקשת ההיתר העדכנית כבקשה חדשה לבנייה שטרם אושרה. הסעיף נועד לאפשר למשיבה לגבות היטל בגין בנייה חדשה שלא אושרה עד כה. לעומת זאת, בנייה שכבר אושרה בעבר ושולמו בגינה דמי פיתוח, איננה ראויה להיכנס בגדרו של סעיף זה. מסקנה זו מתחזקת על רקע ההשוואה בין סעיף 3(ב) לסעיף 3(ד). יש לקרוא את סעיף 3(ד) לחוק ככזה המביא לחיובו של בעל נכס בהיטל רק בגין הקמת בניין חדש, או תוספת לבניין קיים, אשר לא שולמו בגינם דמי פיתוח או היטל קודם, זוהי הבנייה החדשה אליה מתייחס הסעיף. זאת, לעומת סעיף 3(ב) שתחתיו חוסה המקרה בו שולמו דמי פיתוח בגין בנייה, אך זו לא מומשה. כאשר יבוא בעל הנכס ויבקש להוציא היתר בנייה לשם מימוש אותה בנייה, אשר ניתן לכנותה בנייה משלימה, לא יחויב הוא בהיטל נוסף.
דמי הפיתוח, כהגדרתם בחוק העזר 2012, ששולמו לחברה הכלכלית על ידי המערערות, לא שולמו בעבור רכיב המדרכות; אשר לאגרת תיעול, נוכח המסקנה שהכספים ששולמו הם דמי פיתוח במהותם, ודמי הפיתוח כיסו אף עבודות תיעול, הרי שהתשלום ששולם לחברה הכלכלית נועד לכסות את הוצאות הפיתוח גם ברכיב התיעול; לאור כל האמור, המשיבה תשיב למערערות את הסכומים ששולמו על ידה בגין היטל סלילה ואגרת תיעול. כמו כן, המשיבה לא תתלה מתן היתר בנייה חדש בתשלום היטלים אלה. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 6 [עונשין] |
|
| תפח (ת"א) 65096-12-16 מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת״א (פלילי) נ' אלון קסטיאל (מחוזי; גלעד נויטל, טלי חיימוביץ, גרשון גונטובניק; 23/07/18) - 24 ע' |
| עו"ד: רוני מודריק, רועי בלכר, מיטל דנינו |
הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בשורת עבירות מין בארבע נשים. בתוך כך, גזר בית המשפט על הנאשם ארבע שנות מאסר ותשעה חודשים.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות מין
.
הצדדים ערכו הסדר טיעון ללא הסכמה עונשית: הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות שעניינן: אישום ראשון: ניסיון אינוס; אישום שני: מעשה מגונה בכוח; אישום שלישי: מעשה מגונה; אישום רבעי: הטרדה מינית. התביעה עתרה לעונש של 8 שנות מאסר בפועל. ההגנה עתרה למאסר בפועל הנמוך משנה וחצי, ובניכוי ימי מעצר.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
ארבע העבירות שביצע הנאשם שמהוות ארעה אירועים – כל אירוע נשוא האישום הספציפי לו – בוצעו בארבע מתלוננות שונות ובזמן ובמקום שונים, ועל כן יש לראות בכל אחד מארבעת האירועים נשוא האישומים, כאירוע נפרד. בהתאם לכך, יש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד לכל אחד מארבעת האירועים נשוא כתב האישום המתוקן שבו הודה והורשע הנאשם, וזאת בהתאם לעקרון המנחה בענישה – ההלימה, ובהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע כל אחת מהעבירות נשוא כל אחת מהעבירות נשוא כלאחד מהאירועים נשוא האישומים.
בנסיבות הקונקרטיות של ביצוע העבירה בכל אחד מארבעת האירועים נשוא תיק זה, מתחמי העונש ההולמים הינם: לאישום הראשון: 24-40 חודשי מאסר בפועל; לאישום השני: 20-36 חודשי מאסר בפועל; לאישום השלישי: 6-12 חודשי מאסר בפועל; לאישום הרביעי: 3-8 חודשי מאסר בפועל.
יש להתחשב בכך שהנאשם פנה לטיפול פרטי בעברייני מין אך לחומרה יש לציין את האלימות במעשיו, את ניצול מעמדו לרעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 7 [נוער] |
|
| ענא (ת"א) 36243-06-18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה - מחלקה לשירותים חברתיים (מחוזי; שאול שוחט; 18/07/18) - 24 ע' |
| עו"ד: יוסי נקר, איריס ענבר, יקבה קאסה |
נדחה ערעור שירותי הרווחה על פסק דינו של בית המשפט קמא לפיו נדחתה בקשתם להאריך את ההשמה של הקטין במשפחת האומנה בשלוש שנים. כמו כן, נדחה ערעור האם על אותו פסק דין, שבמסגרתו נדחתה עתירתה לבטל כליל, את צו ההשמה ואת הכרזת הנזקקות.
נוער – טיפול והשגחה – קטין נזקק
נוער – טיפול והשגחה – הוצאה ממשמורת
.
בית המשפט נדרש לשלושה ערעורים שעניינם אחד – הכרזתו של קטין, בנה של המערערת באחד הערעורים והמשיבה בשני הערעורים אחרים, כנזקק ודרכי הטיפול שיש לנקוט בעניינו. בית המשפט קמא, דחה את בקשת המשיב להאריך את ההשמה של הקטין במשפחה האומנה בשלוש שנים. מנגד דחה בית המשפט את עמדת האם לבטל כליל, כאן ועכשיו, את צו ההשמה ואת הכרזת הנזקקות.
.
בית המשפט דחה את הערעורים ופסק כלהלן:
השמת קטין במשפחה אומנת הינו מקרה פרטי של סעיף 3(4) לחוק הנוער. זהו מקום החסות שרשות הסעד רשאית לבחור בו מקום ובית המשפט הורה על הוצאתו של הקטן ממשמורתו של האחראי עליו. ההלכות המשפטיות המנחות את בית המשפט בכל הנוגע להפעלתו של סעיף 3(4), לא רק בשלב בו ניתן צו ההוצאה ממשמורת לראשונה אלא כל אימת שמבוקשת הארכתו – אמצעי אחרון כשכלו כל הקיצין וכו'– ידועות וברורות ואינו צריכות ראיה – ואין להקל בהן רק משום שבהשמת אומנה מדובר. קטין המוצא ממשמורת הוריו, מבית הוריו, ומושם באומנה, נושא על גבו את הזכות לשוב על עקבותיו לבית הוריו לחזור ולגדול בביתם.
כל תכנית טיפול שחוק האומנה מורה על הכנתה צריכה לקבוע אתמשכה הצפוי של האומנה ולכלול בין מטרותיה את חזרתו של הקטין לבית הוריו, במועד כלשהו, כחלק מזכותו הטבעית לגדול בביתם, תוך קביעת מהלכים ודרכי פעולה טיפוליים שיבטיחו את הגשמת זכותו של הקטין; על פי סעיף 44 לחוק האומנה, משפנו הורי האומנה וביקשו להשמיע את עמדתםבהליך המתנהל לפני בית המשפט, חובה על בית המשפט לשמוע אותם מקום ודעתם לא נשמעה.
במקרה זה, במהלך כל השנים בהם שוהה הקטין במשפחת האומנה לא הוכנה כל תכנית שבאה להבטיח את מודעותו של הקטין לרקע האתני שלו, לרקע התרבותי והלשוני שלו, אף לאמונתו הדתית.
על המשיב להוכיח, כי האם איננה כשירה. דרישתו היום לערוך לאם אבחון מסוגלות הורית, ארבע וחצי שנים אחרי שהקטין הוצא ממשמורתה, אינה במקומה. ככל שסבר שיש מקום לכך היה עליו לבצע את האבחון בתחילת הדרך ולרתום את בית המשפט לשם כך. וזה לא נעשה; העמדת חלוף הזמן כנימוק לאי החזרתו של הקטין לאמו, ולמצער כנימוק נגד הכנת תכנית טיפולית עם אופק החזרה, מנוגדת לרוח ולתכלית של חוק האומנה.
באשר הערעור האם, מצב הדברים אינו מאפשר ביטול הצווים והחזרת הקטין לאם באופן מיידי. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [דיון פלילי] [עונשין] |
|
| צא (י-ם) 30706-10-17 היועץ המשפטי לממשלה נ' אבי עייש (מחוזי; רם וינוגרד; 15/07/18) - 29 ע' |
| עו"ד: יצחק מורדוך, ליאור אפשטיין, יסמין בן דוד, ליאור אפשטיין |
התקבלה בחלקה בקשת היועץ המשפטי לממשלה להורות על גביית הפיצויים שהושתו על המשיבים בארצות הברית, לפי הדין הישראלי, מכוח סעיף 10(ב) לחוק העונשין.
דיון פלילי – עונש – גביית פיצויים שהוטלו בחו"ל
עונשין – פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן
.
המשיבים הוסגרו לארצות-הברית לאחר שנחשדו בנטילת חלק בהונאת קשישים, הורשעו שם ונידונו בין היתר לתשלום פיצוים לנפגעי העבירה. משלא שילמו המשיבים את הפיצויים פנה המבקש בבקשה להורות על גביית הפיצויים לפי הדין הישראלי מכוח סעיף 10(ב) לחוק העונשין.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה ופסק:
יש לראות את חיוב המשיבים בתשלום restitution כחיוב בפיצוי במסגרת פסק-דין פלילי עונשי כמשמעו בסעיף 10(ב) לחוק העונשין. יש לדחות, איפוא, את הטענות המבקשות לשוות לתשלום זה אופי "אזרחי טהור", תוך נסיון להוציאו מכלל החיוב בו עוסק סעיף זה. הבקשה אינה נחסמת נוכח הוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ. לא קמה תחולה להוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ שעה שהמדינה והמבקש הם העותרים לאכיפת החיוב בקנס או בפיצוי שהושתו בהליך פלילי בחוץ לארץ, שעה שהליך זה נועד למטרות שונות בתכלית מההליך על פי חוק אכיפת פסקי-חוץ. אף לו קמה תחולה מקבילה להוראות חוק אכיפת פסקי-חוץ ולהוראות סעיף 10(ב) לחוק העונשין, לא היה מקום לסילוק הבקשה על הסף מכוח סעיף 5 לחוק אכיפת פסקי-חוץ. תנאי לתחולת סעיף 10(ב) לחוק העונשין הוא שהאדם לגביו מוגשת הבקשה הוא מי ש"נמצא בישראל" לאחר ש"נידון בחוץ לארץ בפסק דין חלוט, על עבירה שחלים לגביה דיני העונשין של ישראל ולא נשא שם את העונש כולו". לא ניתן להפעיל את סעיף 10(ב) על מי שמרכז חייו אינו בישראל, אך אם הוא ישוב לישראל לא תהיה כל מניעה להפעיל את הסעיף. ניתן לאמץ את הפיצוי הפלילי שנקבע בגזר-דין בחו"ל אך לביהמ"ש בישראל קמה סמכות שברשות להחיל את הוראות החוק הישראלי לעניין גובה סכום הפיצוי בו ניתן לחייב את "הנידון" מכח הוראת סעיף 10(ב) לחוק העונשין. במקרה דנא בנוגע למשיבים 1 ו-2 יש להתאים את סכום הפיצוי לנפגעי העבירה לסכום שניתן היה לפסוק בישראל מכח הוראת סעיף 77 לחוק העונשין. יש לדחות את הבקשה בנוגע למשיבה 3 שלא ריצתה חלק מעונש המאסר בישראל, וגם בנוגע למשיב 7 שהעתיק את מרכז חייו אל מחוץ לישראל ולא חזר. אף שיש לקבל את הבקשה בנוגע למשיבה 5, חלקה בתשלום הסכום שיוותר לגביה לאחר מימוש הנכסים שנתפסו על ידי המדינה ישולם בתשלומים שלא יעלו על 10% ממשכורתה החודשית ברוטו. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [תעבורה] |
|
| עפא (ב"ש) 2950-06-18 ליליאן טובול נ' עיריית אשדוד (מחוזי; אלון אינפלד; 11/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: שני טובול, חופית אוחנה |
חניה באופן המצר את הדרך בדרך כלל תחשב כחניה שיש בה כדי להפריע לתנועה, אלא בכבישים שבהם יש מספר נתיבים או שברור מבחינת הרוחב שהדבר אינו מפריע. אולם על המאשימה להוכיח, לצורך עבירת חנייה שלא כדין, את אפשרות ההפרעה מעבר לספק סביר בנסיבות כל מקרהקונקרטי.
תעבורה – עבירות – חניית רכב
.
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בו הרשיע את המערערת בעבירה של חנייה שלא כדין באופן שיש בו כדי להפריע או לעכב את התנועה בניגוד לסעיף 6(ד)(1) לחוק עזר לאשדוד (העמדת רכב וחנייתו). במסגרת פסק דינו, הסתמך בית המשפטקמא על עדותו של הפקח על מכלול הנסיבות, וקבע כי אכן הרכב חנה באופן המפריע לתנועה.
.
בית המשפט קיבל את הערעור ופסק כלהלן:
עיון במסמך "הזמנה למשפט וכתב אישום" מגלה מעט מאוד עובדות. יש זמן, מקום וכמובן שם של בעל הרכב, אבל אין תיאור של אופן ההפרעה לתנועה. כלשנאמר הוא שהחנייה מפריעה.
לא ניתן לקבוע כי החנייה שחנתה המערערת הייתה כדין. ייתכן שנתוני המקום אכן מחייבים לאסור את החנייה באותו מקום, וייתכן שבשל כך גורמים עלומים סימנו צבע אדום לבן. אולם, הנתונים שהובאו בעדות הפקח לא היו מספיקים להוכיח זאת. עוד יש לקחת בחשבון שהערכת הפקח היא במידה רבה סובייקטיבית, לא ברור מתוך התמונות מהו המרחב המוחשי, אף כי ברור כי מכונית אחת יכולה לעבור בשופי. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן] [תקשורת] |
|
| תצ (ת"א) 15957-02-16 אלה מדיון נ' תפוז כתום שיווק אופנה בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 21/06/18) - 11 ע' |
| עו"ד: חן שטיין, רוית קורן |
אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין משלוח מסרונים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים).
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – הסתלקות
תקשורת – בזק – שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק
.
בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית בגין משלוח מסרונים בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים). הצדדים הסכימו על מתן הטבה ללקוחות בשווי של כ-1,200, 000 ₪ ועל תיקון מחדלי המשיבה.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ופסק:
בנסיבות המקרה, בשים לב כי בשלב זה של ההליך נדרש בית המשפט לבחון את קיומה של עילה לכאורה בלבד, אין המדובר בתביעת סרק נעדרת כל עילה לחלוטין, אלא שעילות התביעה לוקות לכאורה בבעייתיות מסוימת. עם זאת, כתוצאה מההסתלקות קמה לחברי הקבוצה ולציבור תועלת של ממש, בדמות קבלת הטבה ומעצם תיקון דרכי ההסרה מקבלת המסרונים. בנסיבות העניין אין מקום לפסוק את הגמול ושכר הטרחה בהתאם לשעות עבודתו ומידת ההשקעה בתיק של בא כוח המבקשת, אלא בהתאם לתוצאותיה האופרטיביות של בקשת ההסתלקות, כאשר נלקחת בחשבון הטרחה שטרח ב"כ המבקשת. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 11 [דיון פלילי] |
|
| תוב (ב"ש) 58742-05-15 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ערד נ' ברנד (שלום; רון סולקין; 17/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: |
האם הצבת מיכלי גז טעונה היתר?
דיון פלילי – טענות הגנה – אכיפה בררנית
דיון פלילי – טענות מקדמיות – הגנה מן הצדק
.
כנגד הנאשמים הוגשו כתבי אישום שעניינם בהצבת בלוני גז, בחלק מהמקרים, תחת קונסטרוקציה מפח המסוככת עליהם – ללא היתר בניה כדין. ההגנה העלתה טענה מקדמית, שעניינה בקשה לביטול כלל כתבי האישום שהוגשו בתיקים דנן, בשל כך, שהמעשים הנטענים, אינם מהווים עבירה; וכן מחמת טענה של הגנה מן הצדק, הנובעת מאכיפה בררנית.
.
בית המשפט הורה על ביטול כתב האישום והורה כדלקמן:
יש לדחות את הטענה לאכיפה בררנית. לא הוצגה תשתית עובדתית מתאימה לתמיכה בטענה זו.
השאלה האם הצבת מיכלי גז טעונה היתר, היא שאלה משפטית. הצבת מיכלי גז כשלעצמה, אינה עבודה הטעונה היתר. זאת, הן לנוכח עקרון החוקיות, וכן לנוכח עומס האסדרה הקיים בישראל, בכלל, ובפרט – בתחום התכנון והבניה, כאשר למניעת פגיעה בזרימת הכלכלה ובצמיחה, אין מקום לתוספת אסדרה באמצעות החלטות חד צדדיות של הרשות או חקיקה שיפוטית. ואולם, ביטול כתב האישום, במקרה זה, אין בה בבחינת קביעת ממצא משפטי מוחלט בנושא זה.
ביטול כתב האישום מתחייב לנוכח התנהלות הרשות בעת הגשת כתבי האישום דנן, אשר היוותה, למעשה, שינוי חד במדיניות, כאמור, בלא פניה מוקדמת לציבור ובלא מתן אפשרות לציבור להביע דעתו ולטעון טענותיו.
משמעות כתבי האישום שבכותרת, בעולם המעשה, עלולה להיות הטלת כתם פלילי על אזרחים מן היישוב, אשר פעלו באופן שאינו חורג מהנהוג והמקובל במקומותיהם; כאשר ערכאות משפטיות נכבדות – חלוקות בשאלת הדין החל בנשוא זה; וכאשר הרשות נוקטית בצעד כזה מבלי פרסום והתרעה ומבלי לאפשר, למי שחפץ בכך – להסיר המחדל או לפעול להסדרתו – מוצא בית המשפט, כי זהו אחד המקרים המצדיקים התערבות בשיקול דעת התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [חוזים] |
|
| תא (אש') 49296-12-15 מוריס אלישע נ' י.מ.ט.י.מ ניהול ושיווק בע"מ (שלום; עידו כפכפי; 16/07/18) - 14 ע' |
| עו"ד: אלי מויאל, הילה אליה, ארז אסרף |
בית המשפט קיבל את תביעת התובע כנגד הנתבעים לתשלום דמי שכירות ופיצויים מוסכמים על פי הסכם שכירות. בתוך כך, נדחתה תביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו, כביכול, כתוצאה מסיכול האפשרות למכור את העסק של הנתבעת ותכולתו לשוכר חלופי.
חוזים – קיזוז – מהותו
חוזים – הפרה – תרופות
.
הנתבעת שכרה נכס באזור תעשיה ועשתה בו שימוש מסחרי. הסכם השכירות מפרט כי ייעודו של המבנה הוא לתעשייה בלבד ובאחריות השוכר להשיג היתר לשימוש חורג. הנתבעת טוענת כי התובע מנע בעדה להעביר את השימוש במושכר לאחר, ועקב כך לא שילמה את מלוא דמי השכירות לתקופה בה החזיקה בנכס. עיקר המחלוקת היא בנוגע לשימוש המותר בנכס, האם השכיר התובע נכס שלא ניתן לעשות בו שימוש או סירב מטעמים לא סבירים להעביר את המושכר לשוכר חלופי.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, דחה את התביעה שכנגד ופסק כלהלן:
התובע לא הטעה את הנתבעת ועמד בחיוביו בהסכם עת מסר לנתבעת לשימושה את הנכס המושכר. הנתבעת לקחה על עצמה את הסיכון לקבל היתר לשימוש חורג והעובדה כי לא קיבלה, ואף הטענה כי לא יכלה לקבל היתר מעין זה, לא מהווים הפרה מצד התובע. ממצאים אלו ישמשו בסיס גם לבחינת התביעה שכנגד. על כן, בכפוף לבירור טענות הקיזוז, יש לקבל את התביעה במלואה.
הנתבעים לא הוכיחו את טענת הקיזוז ועל כן יש לקבל את התביעה כנגדם. בנסיבות העניין הנתבעים לא הוכיחו שיעור הנזק וגם לא זכות מהותית לקיזוז.
התובע השכיר לנתבעת נכס באזור תעשייה והטיל עליה את החובה לקבל היתר לשימוש חורג. הנתבעת לא פעלה לקבלת היתר לשימוש חורג ולמרות זאת ניסתה להעביר חזקה במושכר לשוכר חלופי וקיזזה על דעת עצמה דמי שכירות, בטענה כי התובע גרם לה לנזק בסירובו לאשר את החלפת השוכרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 13 [עונשין] |
|
| תפ (ק"ג) 24626-04-16 מדינת ישראל נ' חליל ריחאן (שלום; נגה שמואלי מאייר; 16/07/18) - 14 ע' |
| עו"ד: ליאורה זמיר, אהוד בן יהודה |
בית המשפט גזר על הנאשמים שהודו בביצוע עבירת פציעה בנסיבות מחמירות על ידי שניים או יותר, עונש של מאסר מותנה למשך 9 חודשים (על הנאשם 1) ו-6 חודשים מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות (על הנאשם 2). לצד עונשים אלה, הוטלו על הנאשמים עונשים של מאסר על תנאי, פיצויים למתלונן וקנס.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
.
הנאשמים הודו במיוחס להם, ועל יסוד הודאתם זו, הורשעו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות ע"י שניים או יותר לפי סעיפים 334 ו-335(א)(2) לחוק העונשין. הצדדים לא הגיעו להסכמות בעניין העונש, אך הוסכם, כי הנאשמים יופנו לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות על מנת שתתקבלנה חוות דעת בעניינם. .
בית המשפט פסק כלהלן:
בגין מכלול מעשיהם של הנאשמים יש לקבוע מתחם עונש כולל. בשים לב לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובייחוד לאור אופייה של האלימות הברוטלית שהופעלה מצדם של הנאשמים והנזקים הגופניים שנגרמו למתלונן– הפגיעה בערכים המוגנים, הינה ממשית.
בכל הנוגע למדיניות הענישה הנוהגת, המתחמים נעים על דרך הכלל במנעד רחב, שתחתיתם במאסר שבשים לב לאורכו – ניתן לרצותו בעבודות שירות וברף העליון, לתקופות ממושכות יותר, ועד 25 חודשי מאסר בפועל.
בנסיבותיו של מקרה זה, מתחם העונש ההולם בגין מכלול מעשיו של הנאשם 1 ינוע בין 6 חודשי מאסר לבין 18 חודשי מאסר ואילו מתחם העונש הכולל בגין מכלול מעשיו של הנאשם 2 ינוע בין 6 חודשי מאסר לבין 20 חודשי מאסר; למרות נסיבות חייהם המורכבות של הנאשמים ומצבם הבריאותי והנפשי הרי שעדיין לא ניתן להקל ראש בחומרת מעשיהם. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [עונשין] |
|
| תפ (חי') 57718-08-16 מדינת ישראל נ' ליאל שיינר (שלום; שלמה בנג'ו; 16/07/18) - 19 ע' |
| עו"ד: יפעת כהן |
בית המשפט גזר על הנאשמים 1 ו-2 שהורשעו על פי הודאתם, בעבירות של איומים; ותקיפה וחבלה ממשית, 6 חודשי מאסר על תנאי (על הנאשם 1) ו-8 חודשי מאסר בפועל (על הנאשם 2). גזר הדין עוסק בשאלת מידת העונש שיש לגזור על מי שמבצע עבירות אלימות כנגד פקחי עיריות.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות אלימות
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: איומים
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינם של הנאשמים שהורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של איומים; ותקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר. על פי כתב האישום, הנאשמים איימו ותקפו פקח של עירייה, אשר במסגרת עבודתו בתפקידו בעירייה, רשם דוח חנייה לרכב שהיה ברשותו של הנאשם 1 באותה עת, לאחר שהוא חנה עם שני גלגלים על המדרכה בניגוד לחוק.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
נסיבות ביצוע העבירה הינן נסיבות חמורות המלמדות על חבירה של שני האחים שאיימו ותקפו יחד פקח עירייה. האירוע משקף בריונות לשמה, המתרחשת בטבורה של עיר, באמצע הרחוב, שעה שפקח המופקד על שמירת הסדר התחבורתי בכל הנוגע לחניה כחוק, וממלא את תפקידו כחוק, מוצא עצמו מותקף.
הפסיקה קראה להוקיע ולגלות עמדה מחמירה כלפי אלה הפוגעים ומאיימים על שוטרים או פקחים המתמודדים עם סיטואציות דומות. העובדה שהשניים חברו ותקפו יחדיו את הפקח, כשבחלק מהאירוע, האחד תופס את הפקח בצווארו, והשני פוגע בו באמצעות 'דבר מה', מוסיפה מימד משמעותי של חומרה לאירוע.
בנסיבותיו של תיק זה יש לקבוע את מתחם העונש ההולם, כנע בין 3 חודשי מאסר בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, ועד למאסר בפועל של שנה, מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי למתלונן; יש לחרוג ממתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם 1, ולאמץ את המלצות שירות המבחן; באשר לנאשם 2 אין הצדקה לחריגה כאמור. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [בתי-משפט] [משפט מינהלי] |
|
| תא (נצ') 61137-02-18 עאדל עלי נ' מועצה מקומית מג'אר (שלום; שאדן נאשף אבו אחמד; 04/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: |
נקבע כי מדובר בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז, ומשכך הסמכות לדון בה מסורה באופן ייחודי לבית המשפט לעניינים מינהליים.
בתי-משפט – בתי-משפט לעניינים מינהליים – סמכות
בתי-משפט – סמכות – בית-המשפט לעניינים מינהליים
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – תובענה מינהלית
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
.
על הפרק עומדת שאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתביעת התובע נגד המועצה המקומית מג'אר, שהינה תביעה כספית אשר תולדתה במכרז פומבי לתפקיד יועץ משפטי חיצוני למועצה המקומית.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בהתאם לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000, הסמכות לדון בענייני מכרזים הינה לבית המשפט לעניינים מינהליים.
מאחר ובענייננו, התובע תקף את אי זכייתו במכרז אשר הביאה לקביעה משפטית ולפיה הורה בית המשפט על פסילת המכרז האמור וביטולו ופרסום מכרז אחר חדש, לה עקבה תביעה לפיצויי קיום בדמות הפסד רווח, הרי מדובר בתובענה לפיצויים שעילתה במכרז השזורה בתחום המשפט המינהלי, ומשכך מוקנית הסמכות לדון בה לבית המשפט לענייניים מינהליים.
הסמכות הייחודית לדון בתובענה דנן מסורה לבית המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך, יש להורות על מחיקת התביעה. |
| חזרה למעלה |
|
| 16 [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 13232-10-16 הום פלוס בע"מ נ' יעקב גידניאן (שלום; אודי הקר; 02/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: רונן שחר, יפית יוחפז |
הסוגיה המרכזית הדרושה להכרעה בתיק זה, האם הנתבע – אפוטרופוסו של החסוי – התקשר בעסקת תיווך מתוך טעות המקימה לו זכות לבטל את העסקה ולא לשלם את מלוא דמי התיווך המוסכמים.
חוזים – טעות – אי-הוכחתה
תביעה שטרית בין צדדים קרובים לשטר שנמשך מחשבון אפוטרופוס במסגרת עסקת תיווך למכירת נכס של חסוי. 80,000 ש"ח סכומה.
.
בית המשפט קיבל את התביעה, ופסק כלהלן:
טענתו העיקרית של הנתבע היא כי חתם על ההסכם עקב טעות וכי יש לבטל את הסכם התיווך לאור הוראת סעיף 14 לחוק החוזים.
בעת התקשרותו בעסקה (שתנאיה נקבעו לבקשתו) הנתבע היה מודע לשווי הדירה ולסיכוי שזו תימכר במחיר העולה על המחיר המבוקש. הוא הבין היטב את הסיכון והסיכוי שבתנאי העסקה והיה מעוניין שככל ותתקבל תמורה העולה על הסכום המבוקש סכום זה, יהא אשר יהא, ישולם לתובעת ובלבד שהוא יקבל לידיו (עבור החסוי) את הסכום המבוקש במלואו. סכום ששיקף מבחינתו מחיר גבוה ממחיר השוק.
בנסיבות אלו, לא נמצא כי הנתבע התקשר בהסכם מתוך טעות בתנאי העסקה. ככל שהייתה טעות (ולא כך הוא) הרי שלבטח אין המדובר ב"טעות יסודית" שיש בה להוביל לביטול העסקה על פי סעיף 14(ב) לחוק החוזים. טעות נטענת זו כלל אינה נוגעת לעסקת התיווך ולהסכם התיווך שנחתם בין התובעת לנתבע אלא לאירוע חיצוני לו, והיא אינה מקימה לנתבע זכות לבטל ההסכם. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [בעלי חיים] |
|
| תפ (נת') 17468-08-09 המשרד לאיכות הסביבה/רשות הגנים נ' דמיטרי קנדלר (שלום; עוז ניר נאוי; 18/06/18) - 20 ע' |
| עו"ד: נורית זקן גבעתי, משה שמיר |
בית המשפט גזר 10 חודשי מאסר בפועל על הנאשם שדקר צבת ים ירוקה.
בעלי חיים – צער בעלי חיים – עינוי
.
בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירת התעללות קשה, ובעבירות נלוות אשר ביצע הנאשם בצבת ים ירוקה שעלתה לחוף על מנתלהטיל את ביציה, בגן לאומי חוף השרון.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
מעשיו של הנאשם מגלמים אכזריות לשמה, אשר יש לגנותה בכל פה. הנאשם פגע בצבה חסרת ישע, ללא כל יכולת להגן על עצמה. הצבה נפגעה ממעשיו של הנאשם באופן כה קשה, עד כי היו חייבים להמיתה על מנת לגאול אותה מייסוריה.
מעשיו חמורים במיוחד נוכח העובדה שמדובר בצבת ים נדירה ביותר, אחת מעשרה פריטים בלבד בישראל, ממין המצוי בסכנת הכחדה קריטית בים התיכון. הצבה הייתה במהלך הטלה, והריגתה מהווה נזק בלתי הפיך בעל משמעויות קריטיות לעתיד המין.
מתחם הענישה נע בין עונש מאסרבן 6 חודשי מאסר ברף התחתון, אשר ניתן לריצוי בעבודות שירות לבין עונש מאסר לריצוי בפועל, בן חודשים ברף העליון; מע"ת, קנס והתחייבות. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [חוזים] |
|
| תא (מסעדה) 44817-03-15 מתן מויאל נ' ירדן ב.ש.י.י. נדל"ן והשקעות בע"מ (שלום; רבקה איזנברג; 10/06/18) - 18 ע' |
| עו"ד: |
על המשכירה היה לגלות לשוכרים, עובר לחתימת הסכם השכירות, כי חל איסור התקהלות בחנות וזאת אפילו אם סברה כי האיסור חל על התקהלות של מעל 50 איש בלבד. אי גילוי ההגבלה הנ"ל ביחס למושכר היוותה הפרת חובת תום הלב ואף הטעיה.
חוזים – משא ומתן לכריתת חוזה – הצגת עובדות
חוזים – הטעיה – אי-גילוי
חוזים – הטעיה – במחדל
חוזים – אשם תורם – אשם תורם בדיני החוזים
חוזים – אשם תורם – בשלב הטרום-חוזי
.
תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם שכירות, שנכרת בין התובעים כשוכרים לבין הנתבעת כמשכירה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הן לגבי משכיר נכס והן לגבי מוכר, הכירו בתי המשפט בחובת גילוי רחבה, המשתרעת גם על פרטים אותם היה הקונה/השוכר, יכול לברר בעצמו. כבר נקבע כי הכלל "ייזהר הקונה" אינו פוטר את המוכר/משכיר, מן החובה המוטלת עליו לגלות עובדות מהותיות הקשורות בעסקה, וחובה זו חלה, במקרים רבים, גם כאשר הקונה/השוכר היה יכול לברר בעצמו את העובדות הללו.
הנתבעת הייתה חייבת לגלות לתובעים, עובר לחתימת ההסכם, כי חל איסור התקהלות בחנות וזאת אפילו אם סברה כי האיסור חל על התקהלות של מעל 50 איש בלבד. אי גילוי ההגבלה הנ"ל ביחס למושכר היוותה הפרת חובת תום הלב ואף הטעיה. לא רק שהנתבעת לא גילתה לתובעים אודות ההגבלה, אלא שלהסכם היא אף צירפה תשריט אחר, השונה מהתשריט הנכון עליו סומנה ההגבלה על ידה במועד שקדם לחתימת ההסכם.
בצד אחריותה המלאה של הנתבעת להפרה, הרי התנהלות התובעים אשר לא טרחו לבדוק מבעוד מועד את היכולת לקבל היתרים, כפי שהתחייבו בהסכם, רלוונטית לעניין אשם תורם, בעת פסיקת גובה הפיצוי. לפיכך, הגם שהתובעים היו זכאים לבטל את ההסכם, יש להביא בחשבון אשם תורם בשלב פסיקת הפיצוי וביחס לגובה הנזקים הנטענים. יש להעמיד את אשמם התורם של התובעים לעניין היקף הנזק שנגרם להם על 50%. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 20732-10-15 פלונית נ' קשדן בע"מ (שלום; אור אדם; 07/06/18) - 18 ע' |
| עו"ד: יוסף גבאי, אבי דויטש |
נפסק כי הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובעת כתוצאה משפיכת סיר מים רותחים על רגלה, בעת עבודתה אצל הנתבעת. אין לייחס לתובעת כל אשם תורם וכי האחריות במלואה לתאונה נגרמה באשמת הנתבעת.
נזיקין – נטל הראיה – הדבר מעיד על עצמו
נזיקין – אחריות – מעביד
נזיקין – תאונת עבודה – אחריות
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – קטינים
נזיקין – פיצויים בגין נזקי גוף – חישובם
.
מדובר במקרה מצער, בו נכוותה באופן קשה נערה צעירה, שהיתה אז בפתח חייה הבגירים, ביום עבודתה הראשון בשירותי קייטרינג.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
אין מחלוקת כי התובעת עבדה לתומה בשירות הנתבעת, כפי שהורו לה, וסיר מים רותחים שעמד מאחוריה נשפך על רגליה של התובעת ללא כל סיבה מצידה. אין מחלוקת של ממש באשר לעובדות קרות התאונה, שכן הנתבעות לא הביאו אף עד מטעמן, להפריך את גרסתה של התובעת באשר לאופן קרות התאונה. כאשר קיים סיר מים רותחים בסמוך לעובד, קמה חובת זהירות קונקרטית, שכן כל מעביד סביר יכול לצפות את הסכנה שבסיר מים רותחים. בענייננו, מכיוון שסיר מים רותחים לא אמור להישפך על עובד, חל גם הכלל לפיו הדבר מעיד על עצמו. אין לדעת מה גרם לנפילת סיר המים הרותחים: האם הונח באופן שגוי? האם הונח במקום לא מתאים, קרוב מדי לתובעת? האם נפל מכל סיבה אחרת? מכל מקום, הנתבעת לא הביאה כל עדות, ומסתמא, לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא התרשלה בהצבת סיר המים הרותחים בסמוך לתובעת. מכאן שהנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובעת כתוצאה משפיכת סיר המים הרותחים על רגלה, בעת עבודתה אצל הנתבעת. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 20 [משפחה] |
|
| ערר (ב"ש) 25/17 פלונית נ' עו״ס לחוק האימוץ - השירות למען הילד (משפחה; אלון גביזון; 16/07/18) - 13 ע' |
| עו"ד: |
חוק האימוץ אינו מכיר בזכותו של מועמד לאמץ, והמבחן מכוח חוק האימוץ הנו טובת הילד המאומץ ולא טובת המועמד המבקש לאמצו. על המשיבה לבחון את מסוגלותו ההורית של המועמד לאמץ על רקע צרכיו של ילד מאומץ. תוך הבנה כי צרכיו של ילד מאומץ מעמידים את ההורה המאמץ בפני אתגרים מורכבים. כמו כן, על המשיבה לבחון את האפשרות לכישלון האימוץ, ככל שייכשל, שכן המחיר שישלם ילד מאומץ כשההליך נכשל, הינו מחיר כבד, ויש לעשות הכל כדי שסיכויי הצלחת ההליך יהיו גבוהים. לצורך הצלחת הליך האימוץ על המועמד לגלות מוטיבציה, דבקות בהליך, חום ובדומה ולצד זאת על המועמד להפגין יכולות נפשיות, קוגניטיביות רגשיות ואחרות.
משפחה – אימוץ – מועמד לאמץ
משפחה – אימוץ – השירות למען הילד
.
ערר לפי חוק אימוץ ילדים על החלטת המשיבה אשר דחתה את בקשת העוררים לקבלת ילד למטרת אימוץ, לאחר שמצאה כי אין לעוררים הכישורים הנדרשים לכך. לשיטת העוררים יש להם הכישורים לאמץ ילד, תוך שבין היתר, הפנו לחום ליבם ולסיוע המשפחתי המורחב שיכול ויינתן להם. נוכח הביקורת שהעבירה הועדה על חוות דעת מכון שצורפה לתגובת המשיבה, המשיבה קיבלה את המלצת הועדה בדבר ביטול חוות הדעת והגשת חוות דעת אחרת במקומה. ואולם, לאחר קבלת חווה"ד החלופית מהפסיכולוגית XX, נותרה המשיבה בעמדתה המקורית. העוררים מבקשים להסתמך על חוו"ד של פסיכולוגית אחרת שניתנה מלכתחילה עבור הליך פונדקאות בעניינם של העוררים ולפיה העוררים כשירים לקבל לחיקם ילד בכל דרך אםע"י פונדקאות או אימוץ.
.
ועדת הערר דחתה את הערר מהטעמים הבאים:
בדיקת התאמתם של המועמדים לאמץ נעשית על ידי העו״ס לחוק האימוץ המלווה ונחלקת לשני תתי שלבים: בשלב הראשון, נבחנת עמידה בתנאי סף (תנאים מקדימים) שנקבעו בחוק האימוץ ובנהלים של השירות למען הילד והמתייחסים לתושבות, גיל המעומדים, רישום פלילי, השכלה, בריאות והכנסה. בשלב השני, וככל שהמועמדים עומדים בתנאי הסף, נעשה אבחון על ידי העו״ס בדבר התאמתם של המועמדים לשמש הורים מאמצים. שלב זה – שלב האבחון, מתבסס על התרשמות ישירה של העו״ס המלווה ומידע שהיא מקבלת מהמועמדים במסגרת שיחות ופגישות אישיות שהיא מקיימת עמם במשרדי השירות ובביתם וכן על מידע נוסף העולה מתוך מסמכים שמתבקשים מבני הזוג למסור, המעידים על מצבם הרפואי, החברתי, הכלכלי ועוד. בנוסף, בכל אבחון מסתייעת העו״ס המלווה גם באבחון פסיכולוגי של מכון מוסמך שנדרשים המועמדים לעבור, במימונם הפרטי.
סיכום האבחון, הכולל המלצה, בצירוף כלל המסמכים שנאספו על ידי העו״ס המלווה מובאים בפני ״פורום מחוזי לאישור כשירות לאימוץ״ לשם קבלת החלטה בבקשה לאימוץ. במקרה שהפורום מאשר את הבקשה לאימוץ, מיידעים את המועמדים ומזמינים אותםלהשתתף בקבוצת הכנה של הורים המיועדים לאימוץ. במקרה שהפורום סבור שיש לדחות את הבקשה לאימוץ, מועבר המקרה להכרעה סופית של עו״ס ראשית לחוק האימוץ, כאשר מנהלת השירות למען הילד (או מי מטעמה) הנה הגורם המוסמך היחיד לקבל החלטה סופית בעניין דחיית בקשה לאימוץ.
העוררים עברו את הפרוצדורה לעיל אולם בסופו של יום בקשתם לאמץ ילד נדחתה. המשיבה נותרה בעמדתה, גם לאחר קבלת חוו"ד אחרת שניתנה בעקבות המלצת הוועדה. לא נמצא להתערב בהחלטה זו.
חוק האימוץ אינו מכיר בזכותו של מועמד לאמץ, והמבחן מכוח חוק האימוץ הנו טובת הילד המאומץ ולא טובת המועמד המבקש לאמצו. על המשיבה לבחון את מסוגלותו ההורית של המועמד לאמץ על רקע צרכיו של ילד מאומץ. תוך הבנה כי צרכיו של ילד מאומץ מעמידים את ההורה המאמץ בפני אתגרים מורכבים. ילד מאומץ זקוק למקום מכיל ויציב, בו הוא יכול להעלות את קשייו, ספקותיו וחששותיו. הוא זקוק להורה שיבין את הקושי שלו, ושידע להתמודד עם אתגר מתמשך ועם קשיים לא מעטים לאורך השנים. הכנסת ילד, הנושא על גבו חוויות והתמודדות במשפחה שאינה משפחתו הביולוגית למשפחה שכוחותיה ויכולותיה במישורים הרלוונטיים הנן דלות או אינן מספיקות, יכול ויהא בהמשום פגיעה בטובתו שלילד.
כמו כן, על המשיבה לבחון את האפשרות לכישלון האימוץ, ככל שייכשל, שכן המחיר שישלם ילד מאומץ כשההליך נכשל, הינו מחיר כבד, ויש לעשות הכל כדי שסיכויי הצלחת ההליך יהיו גבוהים.
יחד עם זאת, ברי בי על השירות למען הילד לבחון את בקשת המועמדים לאימוץ במקצועיות וברגישות, תוך כדי ניהול הליך הוגן, וטוב עשתה המשיבה שקיבלה את המלצת הועדה בדבר ביטול חוות דעת המכון XXX והגשת חוות דעת אחרת במקומה.
לצורך הצלחת הליך האימוץ על המועמד לגלות מוטיבציה, דבקות בהליך, חום ובדומה ולצד זאת על המועמד להפגין יכולות נפשיות, קוגניטיביות רגשיות ואחרות. העוררים אכן גילו מוטיבציה הראויה להערכת הועדה. כמו כן, התרשמה הועדה כי העוררים הם אנשים חמים וטובי לב. יחד עם זאת, ובשים לב לאשר הוצג בפניה סבורה הועדה כי, עם כל הצער שבדבר, אין לעוררים את רף היכולות הנדרש לצורך הורות לילד מאומץ על כל מורכבותה.
חוות דעתה של הפסיכולוגית אשר שללה את המסוגלות ההורית של העוררים, היא חוות דעת מפורטת, מקצועית אשר הניחה את דעתה של הועדה, ואף עולה בקנה אחד עם מסקנותיה המקצועיות של העו״ס לחוץ האימוץ אשר ליוותה את העוררים בתהליך מראשיתו.
בעניין זה, מבקשת הועדה לציין כי ניסיונו ומקצועיותו של העו״ס הנם פרמטרים חשובים בכלל השיקולים שהועדה שוקלת, והועדה רואה את תהליך האבחון אשר מבוצע על ידי פסיכולוג קליני בעל הכישורים המתאימים לכך ככלי תומך החלטה של השירות למען הילד ולא חזות הכל.
ביחס לטענתו שלבא כוח העוררים לפיה בפני הועדה לכאורה עומדות שתי חוות דעת בעלות משקל זהה וסותרות, סבורה הועדה שאין כך הדבר. חוות דעת של הפסיכולוגית עליה מבקשים העוררים להסתמך ניתנה מלכתחילה עבור הליך הפונדקאות אשר העוררים עוברים ולאו דווקא לצורך בחינת מסוגלותם ההורית בהליך האימוץ. אכן לחווה"ד נוספה תוספת לפיה מסקנתה בדבר כשירות העוררים תקפה גם להליך דנא, אך הדבר לא נומק ולא פורט.
בשים לב לפירוט של חוות דעתה של הפסיכולוגית XX אופן כתיבת חוות הדעת, המבחנים שפורטו בחוות הדעת וההסתמכות שלה על חומרי גלם, נתנה הועדה עדיפות לחו |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 21 [ראיות] [דיון פלילי] |
|
| פלא (חד') 11343-12-17 מדינת ישראל נ' בן יצחק צילביץ (תעבורה; אלכס אחטר; 01/07/18) - 10 ע' |
| עו"ד: עדי נוייפלד, מוחמד מג'אדלי |
בית המשפט זיכה את הנאשם מביצוע עבירת נהיגה בשכרות, זאת משנמצא, כי החיפוש שבוצע על גוף הנאשם לא היה חוקי. נפסק, כי דבק כתם באי חוקיות הראיה שהושגה.
ראיות – קבילות – ראיה שהושגה באמצעים פסולים
דיון פלילי – חיפוש – בדיקת שכרות
.
המאשימה מייחסת לנאשם ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות. הצדדים חלוקים סביב חוקיות החיפוש שנערך בגוף נאשם, ובקבילות הראיה שהושגה כתוצאה מאותו חיפוש.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
לפי הוראת סעיף 28(ב)(2) לפקודת הסמים המסוכנים, השוטר מוסמך לבצע את החיפוש אף מבלי שהנאשם נעצר ובלבד שבנסיבות המקרה התעורר "יסוד סביר להניח" שהנאשם נושא עמו סם. אולם, בענייננו, לא הוכח שלשוטר היה "יסוד סביר להניח" שהנאשם החזיק בסם מסוכן כלשהו. אין לקבל את הטענה לפיה היכרות ברמה כזו או אחרת אשר מקורה בכך שלנאשם עבר פלילי בעבירות סמים, מצדיקה לכשעצמה את נטילת סמכות החיפוש בכל מפגש אקראי בין שוטר לבין אזרח.
במקרה זה, קיימת זיקה הדוקה בין החיפוש הלא חוקי אשר בוצע על גוף הנאשם, לבין החומר החשוד כסם שנמצא בידו, לבין החשד הסביר שהקים את הדרישה לנטילת דגימת השתן. כך שניתן לומר שדבק כתם באי חוקיות הראיה שהושגה בעקבות החשד.
האינטרס הציבורי דורש ששוטרי ובלשי משטרת ישראל אשר אמונים על אכיפת החוק יקפידו לא רק על אכיפת החוק ומיגור הפשיעה, אלא גם על זכויותיו של החשוד להליך הוגן ולשמירה על כבודו, מקום בו מדובר בחשד אשר נסמך על תחושה בלבד. במקרה קונקרטי זה בו חרגו השוטרים מנוהלי החיפוש הפנימיים, חריגה ממשית ומהותית יש בכך כדי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 22 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (ת"א) 85165/14 אבנר 269 בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל-אביב (ועדות ערר - תכנון ובנייה; גילת אייל; 18/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: אורי גילת, ניר בראונשטיין |
נדחה ערר העוררת כנגד החלטת השמאי המכריע. החלט ועדת הערר בוחנת שתי סוגיות: הדרך בה נקט השמאי המכריע בהערכת ההשבחה; חלוקת זכויות הבניה בין הקומות כאשר קיימת הוראה כללית של אחוז בנייה במספר קומות נתון.
תכנון ובנייה – היטל השבחה – חישובו
.
העוררת הגישה ערר שעניינו בתקיפת החלטת השמאי המכריע. טענתה הראשונה של העוררת הינה כי השמאי המכריע ערך השוואה בין המצב הקודם מחד, לבין המצב החדש במימוש מלא שלו ולא על בסיס היקף המימוש שהתבקש בהיתר הבנייה. הטענה השנייה נוגעת לחלוקת זכויות הבנייה בין הקומות.
.
ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
הגישה שבה נקט השמאי המכריע בהערכת ההשבחה במקרה דנן, ואשר במסגרתה הביא בחשבון במצב החדש רק את הזכויות מכח התכניות, אשר התבקש מימושן בהיתר, היא גישה נכונה וראויה.
הוראות התוכנית אומנם לא קובעות חלוקה בין הקומות, אך כנהוג וכמקובל במקרים אלה, כאשר קיימת הוראה כללית של אחוזי בנייה במספר קומות נתון, הרי שבהיעדר הוראה מפורשת אחרת, החלוקה הינה חלוקה שווה בין הקומות. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (י-ם) 1046/18 אריקה לורך נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (ועדות ערר - תכנון ובנייה; אליעד וינשל; 17/05/18) - 13 ע' |
| עו"ד: ענר חפץ, נטע עזרא, שמואל פיינגולד, נח רפפורט |
ועדת הערר קיבלה, באופן חלקי, ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובנייה בעניינה של בקשה להיתר לחיזוק בניין מפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38. במרכז החלטתה של ועדת הערר עומדות בעיקר שתי סוגיות: הקשר בין הוראות תמ"א 38 לבין תוכנת האב; חשיבות ההסתמכות על גורמי מקצוע מטעם מוסדות התכנון.
תכנון ובנייה – תכניות – תמא 38
תכנון ובנייה – תכניות – התקנת מקומות חניה
.
העוררים הגישו ערר בבקשה להיתר לחיזוק בניין מפני רעידות אדמה לפי תמ"א 38 ותכנית 10038 בירושלים. הוועדה המקומית החליטה לאשר את הבקשה בתנאים. העוררות טוענת, כי שגתה המשיבה 1 בהחלטתה לאשר את הבקשה בניגוד להמלצת הדרג המקצועי בוועדה המקומית, ביחס לתוספת הקומות והגובה וביחס לקומת המרתף השנייה, ללא ביסוס או נימוק משמעותי המצדיקים החלטה זו.
.
ועדת הער קיבלה את הערר בחלקו וקבעה כלהלן:
תמ"א 38 לא נועדה ליטול מיופייה של ירושלים ותכנית 10038 מבקשת לקבוע הוראות שיאפשרו חיזוק מבנים קיימים, תוך שמירת עקרונות התכנון בעיר ההיסטורית; בהתאם להוראות תכנית 10038, הכלל הוא שיש להיצמד למדיניות התכנון והחריג – הדורש נימוק הן למידת החריגה והן לנחיצותה – הוא סטייה ממדיניות התכנון; בקשה זו חורגת ממדיניות התכנון.
באשר למידת החריגה הנדרשת ממדיניות התכנון סבר הצוות המקצועי בוועדה המקומית, בראשות מהנדס העיר, שניתן לאשר קומה אחת. מדובר במקרה מובהק המוכיח את חשיבות ההסתמכות על גורמי מקצוע מטעם מוסדות התכנון. ניתן יהיה להנפיק את היתר הבניה לאחר תיקון הבקשה בהתאם לכל האמור, לרבות מחיקת הקומה השישית.
באשר לסוגיית החניה, בהתאם להוראות הדין, אין כל אפשרות לאשר בקשה מעין זו ללא הצגת מקומות החניה הנדרשים לפי תקן, למעט במקרה בו "לא ניתן" להסדיר את מקומות החניה בגבולות המגרש. יש להשלים את הבדיקה הנדרשת לגבי פתרון החניה.
יש להוסיף להחלטת הועדה המקומית תנאי שלפיו היתר הבניה יונפק לאחר הצגת חתימות כלל בעלי הזכויות, או החלטת המפקח על הבתים המשותפים בהתאם לחוק החיזוק. מן הבחינה הדיונית-נוהלית ועל מנת למנוע טעויות, נראה שבמקרה מעין זה ראוי להתנות את הנפקת ההיתר בפועל בהחלטת המפקח, או בהסכמת המתנגדים. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
