פד"י-מייל 254

23/07/2018

עליון

1 [פיקוח על מצרכים ושירותים] [דיון אזרחי]

רעא 4186/18 ל' תדלוק ושירותים בע"מ נ' אבי חי יחיאל (עליון; ע' ברון; 22/07/18) - 7 ע'

עו"ד: איל ויטנברג

הבר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נקבע אופן חישוב שווי הטבה שהתחייבה המבקשת ליתן לציבור לקוחותיה מכוח הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים לבקשת אישור תובענה כייצוגית, דינה להידחות. הפרשנות המוצעת ע"י המבקשת עומדת בניגוד להוראות צו פיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק), התשס"ב-2002.
פיקוח על מצרכים ושירותים – צווי פיקוח – דלק
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הסדר פשרה
.
בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתה נקבע אופן חישוב שווי הטבה שהתחייבה המבקשת ליתן לציבור לקוחותיה, מכוח הסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים לבקשת אישור תובענה כייצוגית. עניינה של בקשת האישור הוא בצו פיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק), התשס"ב-2002.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
הפרשנות המוצעת ע"י המבקשת להוראה שבפסק הדין המורה כיצד יחושב שווי ההטבה, עומדת בניגוד להוראות צו הפיקוח. בעוד בתחנה שמנהלת המבקשת קיימות 6 משאבות לתדלוק עצמי – בפועל המבקשת לא איפשרה ללקוחותיה לתדלק את רכבם בשירות בעצמי, ובמשך כל תקופת ביצוע הסכם הפשרה כפתה עליהם לקבל שירות מלא בתחנה. בכל הנוגע לצו הפיקוח, היעדר אפשרות לבצע תדלוק עצמי בתחנה כמוהו כהיעדר מוחלט של משאבות מסוג זה בתחנה; ואין נפקא מינה שניצבות בתחנה משאבות המסומנות לתדלוק עצמי, אם בפועל לא ניתן לעשות בהן שימוש מסוג זה.
בהעדר משאבות לתדלוק עצמי, ע"פ צו הפיקוח לא הייתה המבקשת רשאית לגבות דמי שירות – אף לא מלקוחות שקיבלו שירות מלא בתחנה; ואין לכאורה כל הטבה בכך שבמהלך תקופת הביצוע של הסדר הפשרה נמנעה המבקשת מלגבות דמי שירות שממילא לא הייתה רשאית לגבות ע"פ צו הפיקוח. חרף האמור, בהחלטה בבקשת ההבהרה נקבע כי ההטבה תחושב ע"פ כמות הבנזין שנמכרה במשאבות לתדלוק מלא (אך לא במשאבות לתדלוק עצמי) – ולא רק שאין יסוד לטענת המבקשת כי החלטה זו גרמה לה עוול, אלא שנראה כי ביהמ"ש המחוזי עשה עמה חסד שעה שנמנע מלקבוע כי ההטבה שניתנה היא חסרת ערך לחלוטין. לפנים משורת הדין, לא נמצא להתערב בקביעת ביהמ"ש בנדון.
המבקשת עשתה דין לעצמה כשהחליטה לכפות על כל באי התחנה תדלוק בשירות מלא. אין להתנהלות זו כל עיגון בהוראות הסכם הפשרה או בפסק הדין; והדבר אף עומד בניגוד לתכלית צו הפיקוח – יצירת תמריץ שיניע את חברות הדלק להציב בתחנות התדלוק משאבות לתדלוק עצמי. ויושם לב, כי שירות עצמי בתחנות התדלוק עשוי להיטיב עם הצרכנים לא רק מבחינת החיסכון בדמי שירות, אלא אף בהיבט של קיצור וייעול השירות. כפי הנראה, המבקשת קיוותה שביטול מוחלט של השירות העצמי בתחנה יאפשר לה להשלים את ביצוע הסדר הפשרה מהר יותר – ואם אמנם כך, אין זאת אלא ששכרה יצא בהפסדה.

חזרה למעלה

2 [דיון פלילי] [משפט מינהלי]

בגץ 4295/18 פלוני נ' בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (עליון; ד' ברק ארז, מ' מזוז, י' אלרון; 22/07/18) - 9 ע'

עו"ד: רן רוזנברג, משה פולסקי, אברהם כהן, אלי פוקסברומר, מוריה ששון

בג"ץ דחה על הסף עתירה כנגד החלטה לפיה כתב אישום שהוגש נגד העותרים ומשיבים 4-5, כולם קטינים, שכלל גם עבירת הסתה, הוגש לפי אישור תקף של היועץ המשפטי לממשלה, ובוטלה ההחלטה בדבר ביטול כתב האישום נגדם. נפסק כי אין זה מקרה חריג המצדיק סטייה מהכלל לפיו בג"ץ אינו מתערב בהחלטות ביניים שניתנו במסגרת הליכים פליליים, וכי טענות הצדדים לעניין אישור היועץ להגשת כתב האישום הן ערעוריות, ואין מקום להידרש להן במסגרת עתירה לבג"ץ, אף כי דומה שמתכונת מסירת ההודעה המקורית על אישור היועץ להגשת כתב האישום לא הייתה אידיאלית.
דיון פלילי – ערעור – על החלטת ביניים
דיון פלילי – העמדה לדין – אישור היועץ המשפטי לממשלה
דיון פלילי – העמדה לדין – קטינים
משפט מינהלי – בגץ – דחייה על הסף
משפט מינהלי – בגץ – התערבות
.
עתירה בדבר גורל ההליך הפלילי המתנהל נגד העותרים ומשיבים 5-4, כולם קטינים. כתב האישום שהוגש נגדם נסב על השתתפותם באירוע שזכה לשם "חתונת השנאה". מאחר שכתב האישום ייחס לנאשמים בו עבירת הסתה, הגשתו נדרשה לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה (להלן: היועץ). העותרים טוענים כי אישור כזה לא ניתן כדין. העתירה מכוונת בעיקר כנגד החלטת בימ"ש המחוזי בשבתו כבית משפט לנוער, לפיה כתב האישום הוגש לפי אישור תקף של היועץ המשפטי לממשלה. בהחלטה זו ביטל בימ"ש המחוזי את החלטת בימ"ש השלום בשבתו כבית משפט לנוער, שהורתה על ביטול כתב האישום.
.
בג"ץ (מפי השופטת ברק-ארז ובהסכמת השופטים מזוז ואלרון) דחה את העתירה על הסף ופסק כי:
בג"ץ אינו מתערב בהחלטות ביניים שניתנו במסגרת הליכים פליליים, אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן שבהם מתעוררת בעיה מהותית של חוסר סמכות או מתגלה תופעה קיצונית של שרירות בתחום מנהלי טהור, או בנסיבות שבהן דחיית העתירה תגרום להיווצרות נזק בלתי הפיך שלא יהא ניתן לתיקון באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי. הטעם לכך הוא כי עתירה לבג"ץ אינה יכולה לשמש "נתיב חלופי" לעקיפת הכלל השולל ערעור על החלטות ביניים בהליך הפלילי, למעט במקרים הקבועים בדין.
נסיבות העניין אינן מצדיקות לחרוג מן הכלל האמור. טענות הצדדים לעניין שאלת אישורו של היועץ להגשת כתב האישום נדונו בהרחבה על ידי שתי ערכאות, והוכרעו בהחלטה מנומקת של בימ"ש המחוזי. הטענות המועלות בעתירה הן ערעוריות באופיין, ואין מקום להידרש להן במסגרת עתירה לבג"ץ, בהתחשב באמת המידה האמורה. אין בכך כדי לגרוע מן האפשרות העומדת בפני העותרים לכלול טענות אלה בערעור שיוגש על ידם בתום ההליך, ככל שזה יסתיים בהרשעה.
למעלה מן הצורך, על פני הדברים דומה שמתכונת מסירת ההודעה המקורית על אישור היועץ להגשת כתב האישום לא הייתה אידיאלית. אך בנסיבות העניין, אין בכך בלבד כדי להצדיק את התערבות בג"ץ, וממילא קבע בימ"ש המחוזי כי גם אם נפל פגם בהודעה האמורה, אין בכך כדי להוביל לביטול כתב האישום במכלול הנסיבות. עם זאת, מצופה שהלקחים הנדרשים מהפרשה יופקו בקרב הגורמים הרלוונטיים, ובכלל זה ההיבטים הפורמאליים הנוגעים לניסוח אישורים להגשת כתבי אישום.

חזרה למעלה

3 [בתי-משפט]

עא 3671/18 שקד עבודות מתכת בע"מ נ' ש.י. אליאסוב סחר בע"מ (עליון; י' אלרון; 22/07/18) - 8 ע'

עו"ד: יצחק ברקוביץ, שגיא תירוש, כפיר לוי, גל אוהב ציון, מתן וולין, משה בר

נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בימ"ש המחוזי שהורה על בנייתו המחודשת של קיר הגובל בין חצרות הצדדים עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים לבימ"ש העליון, נוכח כך שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
בתי-משפט – פסק-דין – עיכוב ביצוע
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
בתי-משפט – סעדים – עיכוב ביצוע פסק-דין
.
בקשה לעיכוב ביצוע חלק מפסק דינו של בימ"ש המחוזי, בגדרו קיבל בימ"ש את תובענת המשיבה 1 (להלן: המשיבה), שעיקרה בקשה למתן סעד הצהרתי, באשר לזכות המעבר בחצר המבקשת 1 (להלן: המבקשת) ומיקומו של קו הגבול המפריד בין חצרות הצדדים. בבקשה זו עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע חלק מפסק-הדין, אשר על פיו ייבנה מחדש קיר הגבול בין החצרות, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים לבימ"ש העליון.
.
בית המשפט העליון (השופט י' אלרון) דחה את הבקשה ופסק כי:
בעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור, לכשעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. על המבקש עיכוב ביצוע פסק הדין להוכיח כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; השני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו. ההלכה הפסוקה קבעה, כי בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, ולהיפך. מבין שני התנאים הללו, הוענק משקל הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות. בהקשר זה מוטל על המבקש הנטל להוכיח, כי אם לא יעוכב פסק הדין או יינתן הסעד הזמני ובסופו של ההליך יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
במקרה זה, מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור, לא נמצא כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. מלבד טענות בעלמא בדבר נזק שעלול להיות בלתי הפיך, לא הוכיחו המבקשים את קיומו של נזק כאמור. בניית הקיר היא פעולה הפיכה, ומשכך, לו יתקבל ערעורם של המבקשים, אין כל מניעה להשבת המצב לקדמותו, תוך תשלום פיצוי כספי למבקשים בגין נזקיהם. בנוסף, אף אם בניית הקיר מחויבת בקבלת היתר בניה, אין בכך כדי להצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. לפיכך, על המבקשים להגיש בקשה לקבלת היתר לבניית הקיר ולבצע את הבנייה לא יאוחר מ-30 יום לאחר קבלת היתר.

חזרה למעלה

4 [דיון פלילי]

בשפ 5396/18 ערן ברכה נ' מדינת ישראל (עליון; י' וילנר; 19/07/18) - 7 ע'

עו"ד: חיים שוויצר, זוהר ארבל, דנה אוחנה

בימ"ש קיבל ערר על החלטה לעצור את העורר, המואשם בעבירות סמים, עד תום ההליכים המשפטיים, והורה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. נפסק כי זה מקרה חריג בו ניתן לסטות מהכלל לפיו עבירות סמים מחייבות מעצר עד תום ההליכים, שכן בכוחה של חלופת המעצר המוצעת, לאיין את המסוכנות של העורר במידה מניחה את הדעת.
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – איזוק אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – בפיקוח אלקטרוני
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – חלופת מעצר
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – מסוכנות
דיון פלילי – מעצר עד תום ההליכים – ערר
.
נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקה וסחר בסמים מסוכנים, שלא לצריכה עצמית. עסקינן בערר על החלטת בימ"ש המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
.
בית המשפט העליון (השופטת י' וילנר) קיבל את הבקשה ופסק כי:
הוראת סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), קובעת כי אין לעצור נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו אלא אם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו בעבירות המיוחסות לו, ואם אין בנמצא חלופת מעצר הולמת שבכוחה לאיין את המסוכנות. בענייננו, אין מחלוקת שקיימת תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו, ומכל מקום הצדדים לא עררו על כך. השאלה שבמחלוקת היא האם יש בכוחו של מעצר בפיקוח אלקטרוני לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. אמנם, עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, מקימות עילת מעצר סטטוטורית, ומחייבות, ככלל, מעצר עד תום ההליכים, למעט במקרים חריגים. כלל זה נובע מהחשש מפני הישנות עבירות שחלופת מעצר שאינה "הרמטית" לא תצליח למנוע, כמו גם מהסיכון לציבור הנובע מעבירות סמים. לצד זאת, נקבע כי בנסיבות ייחודיות ובמקרים מתאימים, ניתן יהיה להורות על שחרור לחלופת מעצר גם נאשמים בעבירות סמים, ובלבד שיימצא כי בכוחה של חלופת המעצר המוצעת, לאיין את המסוכנות במידה מניחה את הדעת.
המקרה הנדון נכנס לגדר המקרים המצדיקים חריגה מהכלל האמור. בראש ובראשונה, לא נמצא טעם טוב לסטות מהמלצת שירות המבחן בעניינו של העורר. בכוחה של החלופה המוצעת, והמומלצת על-ידי שירות המבחן, לאיין באופן מניח את הדעת את המסוכנות הנובעת מהעורר. הובהר למפקחים המוצעים כי עליהם למנוע מהעורר כל שימוש בטלפון, וניכר כי הם הבינו את המשמעויות שיתלוו להפרת תנאי המעצר. בנוסף, המרחק הגיאוגרפי שבין ביתו של העורר לבין העיר עפולה אינו מרחק מבוטל המצדיק את שלילת החלופה. בנוסף, לצורך מלאכת הפיקוח נמצאו על-ידי שירות המבחן שבעה מפקחים מתאימים, ויחד עם האיזוק האלקטרוני, מדובר בתנאי מעצר הדוקים באופן מספק.
אמנם אין להקל ראש בעברו של העורר והרשעתו בעבירת הזיוף ובעונש עבודות השירות שנגזר אליו. ואולם, למעט הרשעה זו, העורר ניהל אורח חיים נורמטיבי עד כה, הוא נעדר עבר פלילי בעבירות סמים או אלימות, ומעצרו הנוכחי הוא מעצרו הראשון; במקרים דומים שוחררו נאשמים לחלופת מעצר או נעצרו בפיקוח אלקטרוני, כך אף במקרים בהם לנאשם היה עבר פלילי מכביד יותר מאשר בענייננו, ואף עבר בעבירות סמים. לנוכח כל האמור, העורר ייעצר בפיקוח אלקטרוני בפיקוח המפקחים המוצעים, בכפוף לקבלת חוות דעת מיחידת האיזוק האלקטרוני.

חזרה למעלה

5 [בתי-משפט]

רעא 2980/18 יורו מאני נכסים (1995) בע"מ נ' לוי השקעות ובנין בע"מ (עליון; ע' גרוסקופף; 19/07/18) - 10 ע'

עו"ד: מאיה צברי, יוסי בן נפתלי, שחר הררי, עודד פלג

משנמצא כי עסקינן ב"טעות בחישוב", ונדחו נימוקי בימ"ש קמא להחלטתו שלא להיענות לבקשה לתיקון החלטתו, יש מקום לקבל את הערעור ולהורות על תיקון הטעות כמבוקש.
בתי-משפט – פסק-דין – תיקון
.
בר"ע היא על החלטת ביהמ"ש המחוזי, שניתנה במסגרת תביעה ותביעה שכנגד שהתנהלו בין הצדדים בקשר להסכם מכר מקרקעין שנחתם ביניהם. במסגרת ההחלטה ביהמ"ש המחוזי לא נעתר לבקשה לתיקון החלטתו בה נפלה לשיטת המבקשות "טעות", כמשמעה בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, בקשר לסכום שבמחלוקת.
.
ביהמ"ש העליון דן בבקשה כבערעור וקיבל את הערעור בקבעו:
המחלוקת בין הצדדים, לגביה תלוי ועומד ערעור לפני בימ"ש זה, עניינה בגובה החוב של המשיבה למבקשות. אולם אין חולק כי הכספים נשוא בר"ע זו, 247,929.66 ₪, הם כספים ששולמו ע"י המשיבה למבקשות, כשעובדת התשלום הובאה בחשבון במסגרת ההתחשבנות ביחס לגובה החוב. ממילא אין חולק כי כספים אלו שייכים למבקשות, וכי הוחזקו ע"י כונסי הנכסים בנאמנות עבורן.
במצב דברים זה, לא יכולה להתקיים מחלוקת בתום לב בין הצדדים כי אין להתחשב בכספים האמורים לצורך ביצוע החישוב המוסכם שערכו הצדדים ושהתייחס ליתרת התמורה שעל המשיבה לשלם למבקשות, בשים לב לכספים המוחזקים בידי כונסי הנכסים. מכאן, שהתחשבות הצדדים בכספים אלה בעת ביצוע התחשיב האמור מהווה "טעות בחישוב", שכן היא מביאה בחשבון כספים שאין מחלוקת בתום לב שלא היה מקום להתחשב בהם. היה מקום לאפשר תיקון טעות חישוב זו במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט.
תיקון טעות יתאפשר באחד משני מצבים: (א) כאשר נפלה "טעות" לפי הגדרתה בסעיף 81(א): "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". תיקון טעות מסוג זה נועד לבטא בצורה מתוקנת את שהתכוון ביהמ"ש, אך הדבר נשמט מתשומת ליבו באורח מקרי. טעות זו ניתן לתקן תוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה או פסק הדין מושא הבקשה; (ב) בהסכמת בעלי הדין, ניתן לתקן כל סוג של טעות, לרבות טעות מהותית, ובכל עת.
ענייננו בחלופה הראשונה. עסקינן בטעות בחישוב. למרות האמור, בימ"ש קמא, על אף שמבחינה עניינית סבר כי הצדק עם המבקשות, דחה את הבקשה לתיקון טעות משני טעמים: א. הבקשה הוגשה באיחור, שכן הטעות נפלה כבר בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים; ב. הטעות נפלה בתחשיבי הצדדים ולא בתחשיבי ביהמ"ש. אולם שני הנימוקים אינם יכולים לעמוד במבחן הביקורת.
הטעות בה מדובר אינה נוגעת כלל לגובה החוב, אלא רק לאופן פירעונו. על כן יש לראות בה טעות שנפלה לראשונה בהחלטה אשר עסקה באופן ממצה בפירעון החוב, ולא בפסק הדין העיקרי ובפסק הדין המשלים, אשר במסגרתם נקבע גובה החוב, ולא הוסדרו דרכי תשלומו באופן שלם. מכאן שהבקשה לתיקון הטעות הוגשה בתוך תקופת 21 היום הקבועה בסעיף 81.
הטעות בה מדובר נפלה אמנם בתחשיבי הצדדים, ואולם תחשיבים אלו הם ששימשו בסיס להחלטת ביהמ"ש וממילא "טעות בחישוב" שעשו הצדדים השתרשרה להחלטת ביהמ"ש שאישרה את תחשיביהם. מכאן שלמרות שלא ביהמ"ש הוא ה"אשם" בטעות, עדיין מדובר בטעות שנפלה בהחלטתו, ובכך די על מנת לאפשר את תיקונה במסגרת סעיף 81.

חזרה למעלה

6 [בתי-משפט] [משפט מינהלי]

דנמ 2876/18 עיריית רעננה נ' שמואל רחמים (עליון; א' חיות; 19/07/18) - 6 ע'

עו"ד: רועי נכחום, אסף זמיר, לימור דניאלי שוסטר

לגישת עיריית רעננה, פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף עומד בסתירה להלכת אספיאדה ולפסיקה שקדמה לה, תוך שהוא משנה את נקודת המוצא לעניין סמכויות מנהל הארנונה וועדת הערר. ואולם עיון בפסק הדין הנדון מלמד כי ביהמ"ש העליון לא חידש בו הלכה, אלא אך יישם את הדין הקיים.
בתי-משפט – דיון נוסף – תנאים לקיומו
משפט מינהלי – תובענה ייצוגית – בענייני ארנונה
משפט מינהלי – בית-המשפט לעניינים מינהליים – סמכותו
.
בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"א 728/17, במסגרתו נקבע כי בסמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים להכריע בתובענות הייצוגיות שהגישו המשיבים ואשר עניינן בפרשנות סעיף 9.1 לצו הארנונה של עיריית רעננה ובטענה ששטחים מקוּרים הצמודים לדירה או שטחים מקוּרים שאינם צמודים לדירה אך משמשים את המחזיק בה ואינם סגורים משלושה צדדים, מוחרגים מהגדרת "שטח
נכס המשמש למגורים". לגישת עיריית רעננה, פסק הדין עומד בסתירה להלכת אספיאדה ולפסיקה שקדמה לה, תוך שהוא משנה את נקודת המוצא לעניין סמכויות מנהל הארנונה וועדת הערר.
.
נשיאת ביהמ"ש העליון דחתה את הבקשה בקבעה:
סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי תנאי לקיומו של דיון נוסף בפסק דין של ביהמ"ש העליון הוא כי נפסקה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף. על מנת לקבוע כי האם בפסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף נפסקה הלכה יש לבחון האם ביהמ"ש העליון חידש הלכה בכוונת מכַוֵון ובמפורש ולא אך בעקיפין על דרך יישום הדין.
עיון בפסק הדין הנדון מלמד כי לא נפסקה בו הלכה. ביהמ"ש סקר את הלכת אספיאדה ואת הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין סוג העניינים שלגביהם יחול מסלול ההשגה והערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), וקבע כי אף אם היו המערערים מגישים את תובענותיהם אלה במסגרת של עתירה "רגילה", היה ביהמ"ש המחוזי מוסמך לדון בה. ביהמ"ש אף הדגיש כי הלכת אספיאדה אינה חלה בעניין הנדון והוסיף כי הוא דן במבחנים הנוספים שנקבעו בה בבחינת למעלה מן הצורך. הנה כי כן, ביהמ"ש העליון לא חידש הלכה בפסק הדין, אלא אך יישם את הדין הקיים.
לטענת העירייה אין ספק שהעילות מושא התובענות הייצוגיות נכללות במובהק במסגרת סעיף 3(א)(2) לחוק הערר, והיא טוענת ושבה וטוענת כי פסק הדין מתעלם מהלכות שנפסקו ע"י בימ"ש זה בעבר. ואולם, אפילו נניח כי יש ממש בטענה, כבר נפסק כי טענות מסוג זה אינן מהוות עילה להיעתר לבקשה, שכן הליך הדיון הנוסף אינו הליך ערעורי והשאלה אינה האם צדק או טעה ביהמ"ש ביחס לתוצאה אליה הגיע, אלא מהם מאפייני ההלכה שנקבעה בפסק הדין. ובענייננו, כאמור, לא נפסקה הלכה.

חזרה למעלה

7 [בתי-משפט] [פשיטת רגל]

רעא 4628/18 מרדכי סגלשטיין נ' מיכאל שמואל (עליון; ד' מינץ; 19/07/18) - 9 ע'

עו"ד: רות דנן, עז אלדד

לא ניתן לרפא או לעקוף את אי הגשת הבר"ע במועד בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר בהחלטה אותה מבקשים לתקוף למעשה. דברים אלו נכונים גם בהתחשב בסמכות הרחבה הנתונה לבימ"ש לפש"ר לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל. במקרה זה גם לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה המקורית ואין מדובר במצב בו טעה ביהמ"ש טעות טכנית ברורה, מקרה המצדיק אף הוא עיון מחדש בהחלטה.
בתי-משפט – עיון חוזר – אימתי
פשיטת רגל – עיון חוזר – סמכות
פשיטת רגל – הליכי פשיטת רגל – מימוש נכס
פשיטת רגל – פושט רגל – מימוש דירת המגורים
.
בר"ע ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ביהמ"ש המחוזי במסגרתו נדחתה בקשת המבקש, פושט רגל, לעיון מחדש בהחלטת ביהמ"ש לממש את חלקו בדירת מגורים לכיסוי תביעות החוב נגדו.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
אמנם, הבקשה מופנית לכאורה כלפי החלטת ביהמ"ש שלא להיעתר לבקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטה להורות על מימוש דירת המגורים על מנת לכסות את חובותיו. אולם הלכה למעשה, הבקשה מיועדת לתקוף את ההחלטה המקורית שהורתה על מימוש דירת המגורים. זאת אין להלום. המסלול הדיוני שהיה על המבקש לנקוט היה הגשת בר"ע על ההחלטה המקורית, במועד הקבוע לכך בדין. לא ניתן לרפא או לעקוף את אי הגשת הבר"ע במועד בדרך של הגשת בקשה "לעיון חוזר" בהחלטה אותה מבקשים לתקוף למעשה. דברים אלו נכונים גם בהתחשב בסמכות הרחבה הנתונה לבימ"ש לפשיטת רגל לפי סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל לעיין מחדש בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל.
במקרה זה גם לא חל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה המקורית ואין מדובר במצב שבו טעה ביהמ"ש טעות טכנית ברורה, המהווה מקרה המצדיק אף הוא עיון מחדש בהחלטה שאינה בגדר "צו בפשיטת רגל". המבקש טען כי תכנית הפירעון, לפיה ישלם את מלוא סכום תביעות החוב שאושרו נגדו, אושרה בכפוף לכך שבניו יוכלו ליטול משכנתא מהבנק לצורך פדיון מלוא זכויותיו בדירת המגורים. על כן, משעה שבניו לא הצליחו ליטול משכנתא כאמור, חל שינוי נסיבות המצדיק גיבוש תכנית פירעון חדשה בטרם מתן הוראה על מימוש דירת המגורים. ברם, תכנית הפירעון אשר אושרה על ידי בית המשפט לא הייתה כפופה כלל לתנאי זה, ולא היה ממש בטענות המבקש לשינוי נסיבות.
למעלה משנתיים ניתנו למבקש הזדמנויות רבות לפעול בהתאם לתכנית הפירעון. ברם, המבקש גרר רגליו במתכוון וביקש לדחות את רוע הגזירה מבחינתו שוב ושוב, בתואנות שונות. דומה, כי המבקש עשה שימוש לרעה בהתחשבות שגילו כלפיו ביהמ"ש והנאמן על מנת לעכב את מימוש דירת המגורים.
ביום 15.3.2018 פורסם חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, והוא ייכנס לתוקף רק בחלוף 18 חודשים מאותו יום. ודוק, קיים דמיון רב בין הדין הנוהג ע"פ הפקודה לבין הדין ע"פ חוק חדלות פירעון, בכל הנוגע לתנאים שנדרש לעמוד בהם לצורך מימוש דירת מגורים. על כן באשר למקרה זה, חזקה על ביהמ"ש המחוזי שישקול את כל השיקולים הרלוונטיים לעניין עובר לקבלת החלטה סופית בעניינו של המבקש.

חזרה למעלה

8 [בתי-משפט]

עעמ 4267/18 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז מרכז נ' גיל קורמן 75 בע"מ (עליון; י' עמית; 19/07/18) - 7 ע'

עו"ד: אייל ד' מאמו, מעיין מרים כהן, ליאורה אפרתי, רן רוזנברג

נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בו התקבלה עתירת המשיבות 3-1, ונקבע כי המבקשת תדון מחדש בבקשתן לקבל היתר לשימוש חורג בקרקע חקלאית מוכרזת, לארבעה מבנים גדולים, שנבנו בהיתר, המשמשים כמחסנים. המבקשת לא הניחה את הדעת באשר לצורך הדחוף בעיכוב ביצוע פסק הדין ולא הצביעה על נזק ממשי שייגרם מהותרת פסק הדין על כנו עד להכרעה בערעור.
בתי-משפט – סעדים – עיכוב ביצוע פסק-דין
בתי-משפט – עיכוב ביצוע – של פסק דין
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש לעניינים מינהליים. במסגרת פסק הדין התקבלה עתירת המשיבות 3-1 (להלן: המשיבות), ונקבע כי המבקשת (להלן: הוועדה) תדון מחדש בבקשתן לקבל היתר לשימוש חורג בקרקע חקלאית מוכרזת ביישוב קדימה-צורן. ענייננו בארבעה מבנים גדולים, שנבנו בהיתר, המשמשים כמחסנים למרות שהקרקע מוגדרת כיום לייעוד חקלאי.
.
בית המשפט העליון (השופט י' עמית) דחה את הבקשה ופסק כי:
נקודת המוצא היא כי עד להכרעה בערעור, המשיבות זכאיות ליהנות מפירות פסק הדין, אלא אם המבקשת תצליח להראות כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובתה. המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה. מבחינת סיכויי הערעור, קשה להביע עמדה נחרצת בשלב זה. בין היתר, נדרשת התייחסות למשקל הנורמטיבי של אי-החוקיות הנמשכת בשטח, תוך התחשבות בשיקולי מדיניות לעניין הכשרת שימוש בלתי חוקי במקרקעין, כאשר במקרה זה מדובר בשימוש שלא כדין ולא בבנייה בלתי חוקית, באשר המבנים נבנו בהיתר. מכל מקום, עד להכרעה בערעור יש להעניק משקל לפסק דינו של בימ"ש קמא שניתן בנסיבות המקרה דנא, וגם אם התוצאה הסופית תהיה שונה, עדיין המשיבות זכאיות ליהנות בינתיים מפסק הדין שניתן לטובתן.
אשר למאזן הנוחות, הוועדה לא הניחה את הדעת באשר לצורך הדחוף בעיכוב ביצוע פסק הדין ולא הצביעה על נזק ממשי שייגרם מהותרת פסק הדין על כנו עד להכרעה בערעור. למעשה, המצב הקיים יישמר, והוועדה תוכל לדון מחדש בבקשה. במקרה שהוועדה תאשר את הבקשה לשימוש חורג: אם הערעור יתקבל – האישור יבוטל; אם הערעור ידחה – האישור יעמוד בתוקף. במקרה שהוועדה תדחה את הבקשה לשימוש חורג: אם הערעור יתקבל – ההחלטה תעמוד על כנה; ואם הערעור ידחה, המשיבות תוכלנה להגיש עתירה מינהלית חדשה נגד ההחלטה שתתקבל.
ספק אם המקרה הנוכחי הוא המקרה המתאים להניף את דגל המאבק כנגד עבריינות בנייה ולהעביר מסר ציבורי. נסיבות המקרה אינן נכנסות בגדר אותם מקרים חמורים של עבריינות בנייה שרומסת את שלטון החוק ברגל גסה. אמנם ניתן להצביע על היבטים לצד החומרה (כגון חלוף הזמן והייעוד החקלאי), אך יש גם שיקולים מנוגדים (כגון העובדה שבעבר ניתן למשיבות היתר לשימוש חורג); בימ"ש קמא לא העניק למשיבות היתר לשימוש חורג אלא החזיר את הבקשה לדיון בוועדה. זהו מצב ביניים שמעורר קושי משפטי מבחינת כל הצדדים, והם רשאים לבוא בדברים כדי למצוא פתרון מספק.

חזרה למעלה

9 [בתי-משפט] [דיון אזרחי]

רעא 4716/18 יהודה לוי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה (עליון; נ' סולברג; 17/07/18) - 6 ע'

עו"ד:

נדרש טעם של ממש להידרש לבקשת בעל דין מיוצג המוגשת באופן עצמאי, על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם שייצוגו נעשה על חשבון הקופה הציבורית; מבלי להכריע בשאלה הכללית בדבר היקף הסמכות של ביהמ"ש להורות על צו חוסם, הרי שבנסיבות העניין לא נפל פגם בהחלטתו להורות למבקש להפקיד מראש סכום כסף להבטחת הוצאות יתר בעלי הדין, אם רצונו שבקשותיו העצמאיות תתבררנה.
בתי-משפט – סעדים – צו חוסם
בתי-משפט – סמכות – סעדים
בתי-משפט – סיוע משפטי – שיקול דעת
דיון אזרחי – הוצאות משפט – ערובה לתשלומן
דיון אזרחי – בעלי-דין – התנהלותם
.
המבקש מצוי בהליך פשיטת רגל, ומיוצג בהליך זה באמצעות הסיוע המשפטי. יחד עם זאת, לעתים מגיש המבקש בקשות לתיק ביהמ"ש באופן עצמאי. אחת מן הבקשות הללו נדונה בהחלטה מושא הבקשה דנן שבשוליה נקבע כי הגשת כל בקשה חדשה נוספת ע"י החייב עצמו, תותנה בהפקדה מראש של סך 3,500 ₪ בקופת ביהמ"ש (הצו החוסם). הבר"ע דנן הוגשה ע"י המבקש עצמו, כשהוא אינו מיוצג. ממילא, אין להידרש לטענות הרבות שנטענו בה עד שיפקיד המבקש סך של 3,500 ₪ בקופת ביהמ"ש. בשלב זה יש הצדקה לדון רק בעניין אחד: טענות המבקש כלפי הצו החוסם עצמו.
.
ביהמ"ש דחה את הבקשה בכל הנוגע לצו החוסם:
נקודת המוצא היא שבעל דין המיוצג ע"י עו"ד, הריהו מייפה את כוחו לייצגו בביהמ"ש כפי שהוא מוצא לנכון. מרגע שהודיע בעל דין לביהמ"ש על ייצוגו, התקשורת עם בעל הדין נעשית ככלל דרך ב"כ המייצג, ולא באופן ישיר. על אחת כמה וכמה, כשמדובר בייצוג מאת הסיוע המשפטי: כאשר אדם מיוצג ע"י עו"ד, הרי שככלל אין זה רצוי שביהמ"ש ישמע אותו ב'שני קולות'; אדם מיוצג הפונה בבקשה לביהמ"ש על דעתו-שלו, עליו להבהיר מדוע אינו עושה כן באמצעות בא כוחו, ולשכנע שיש להידרש לבקשתו למרות זאת. על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם שייצוגו נעשה על חשבון הקופה הציבורית. במצב זה, בו המדינה רואה לנכון לממן עבור בעל הדין את ייצוגו המשפטי, הרי שככלל, ובהעדר טעם משכנע לנהוג אחרת, מצופה שבעל הדין ימסור את המושכות לידי מייצגו.
ביהמ"ש מוסמך להוציא צו המגביל אפשרות של בעל דין להגיש הליכים משפטיים או מתנה אותם בתנאים. ודוק, גם אם קיימת סמכות השימוש בה צריך להישמר למצבים מיוחדים ונדירים, בהם מתן צו כזה הוא האמצעי המידתי ביותר. בענייננו אין צורך להכריע בשאלה הכללית בדבר היקף הסמכות להורות על צו חוסם. על רקע נקודת המוצא הנ"ל, נדרש טעם של ממש להידרש לבקשת בעל דין מיוצג המוגשת באופן עצמאי. למרות זאת, ביהמ"ש המחוזי לא מנע מהמבקש להגיש בקשות עצמאיות, אלא התנה זאת בהפקדת סכום כספי מראש. מטרת הדבר היא להבטיח את תשלום ההוצאות ליתר בעלי הדין. סמכות להורות הוראה כזו נתונה בלאו הכי לביהמ"ש. הדבר מוצדק, בין היתר, כשסיכויי התביעה/הבקשה נמוכים, וכשקיים חשש שבעל הדין לא יוכל לשלם הוצאות שייפסקו לחובתו. כאשר עורך הדין המייצג נמנע מלהגיש בקשה מסוימת, קיים יסוד סביר להניח שלבקשה אין סיכויים גבוהים. מכיוון שעסקינן בהליך פש"ר, ממילא קיים חשש סביר לגבי יכולת תשלום ההוצאות. אכן, דרישה גורפת להפקדת ערובה לפני הגשת בקשה אינה דרך המלך בגדרי תקנה 519 לתקסד"א, אך היא מוצדקת בנסיבות.

חזרה למעלה

עבודה ארצי

10 [עבודה] [שירות המדינה]

עע (ארצי) 25217-03-14 מדינת ישראל נ' י. ת (עבודה; יגאל פליטמן, לאה גליקסמן, נטע רות, נ.צ.: מ' נתן, ש' נוימן; 16/07/18) - 72 ע'

עו"ד: סילביה רביד, ליטל בן דוד סדובסקי, צבי אגמון, אורי שורק, אסף נוימן

ביה"ד הארצי, פסק בדעת רוב, כי תוספת "העדר ביטחון תעסוקתי", הינה חלק מהמשכורת של משרת הקבע בצה"ל, וכי לאור לשונו של סעיף 63א1 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], שהינו סעיף הצמדה, היה מקום להפעיל את הסעיף, ומכוחו להורות למערערת לשלם את התוספת גם לגמלאי שירותי הביטחון.
עבודה – תנאי עבודה – הוראת הצמדה
עבודה – תנאי עבודה – השוואה לתנאי עבודה של עובדים אחרים
עבודה – שירות המדינה – גימלאות
עבודה – עובדי מדינה – גימלאות
עבודה – שכר עבודה – תוספת
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
* שירות המדינה – גימלאות – רכיבי השכר
.
ערעור על פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה שבו התקבלה תביעת המשיבים, גמלאי שירותי הביטחון (שב"כ ומוסד), לתשלום תוספת ״העדר ביטחון תעסוקתי״, המשולמת לכלל חיילי הקבע המובהק בצה״ל (מדרגת רס״ן ומעלה, למעט הרמטכ״ל) וגמלאיו (להלן: התוספת). בפסק הדין נקבע כי אין מדובר בתוספת מותנית אלא בתוספת שכר במסווה של תוספת מותנית. שאלת הסיווג הראוי של התוספת משליכה על קביעת הזכאות של גמלאי השירות לתשלום התוספת במסגרת הגמלה המשולמת להם על ידי המערערת (להלן: המדינה), נוכח ההסדר החוקי, כפי שהיה בתקופה הרלוונטית עד לתיקון 58 שנכנס לתוקף בחודש 5/16, שלפיו ״השכר הקובע״ לצורך חישוב הגמלה של גמלאי השירות נקבע על בסיס ״השכר הקובע״ של משרתי הקבע הפעילים בצה״ל בעלי דרגה מקבילה, ״לרבות ׳התוספות הקבועות׳״.
.
בית הדין הארצי לעבודה (מפי השופטת נ' רות ובהסכמתהשופטת ל' גליקסמן ונציג הציבור מ' נתן, בניגוד לדעתם החולקת של הנשיא (בדימוס) פליטמן ונציג הציבור ש' נוימן) דחה את הערעור ופסק כי:
השאלה המרכזית נוגעת לאופן שבו יש לפרש וליישם את סעיף 63א1 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], שעל פיו נקבע ״השכר הקובע״של גמלאי השירות, בהתבסס על שכרו של משרת הקבע המקביל לו בדרגה ובהתאם לכך אף מתעדכנת גמלתו (להלן: סעיף ההצמדה). דעת הרוב קבעה כי יש לפרש את סעיף ההצמדה, הנוגע לעדכון גמלתו של גמלאי, במשנה זהירות ולא בהכרח באופן מצמצם, כטענת המדינה. עוד קבעה כי מטרת סעיף ההצמדה הייתה לספק הגנה קשיחה ומיטבית לגמלאי השירות מפני שחיקה של גמלתם. דעת הרוב קבעה כי מבחינה מהותית התוספת אינה ״תוספת מותנית״, כמשמעותו של ביטוי זה בפסיקה, אלא היא חלק מן השכר הרגיל של משרתי הקבע המובהק, ומשולמת למשרתי הקבע ולגמלאי הקבע כפיצוי בגין שחיקתשכרם. עוד נקבע כי, ההחלטה על אי הכללת התוספת ב״משכורת הקובעת״ של גמלאי שירותי הביטחון לא נתקבלה על ידי הגורם המוסמך לכך על פי החוק, דהיינו הממשלה. מכל הטעמים הללו קבעה דעת הרוב כי בהתאם לסעיף ההצמדה היה על המדינה לשלם את התוספת גם למשיבים, גמלאי שירותי הביטחון.
אשר לשאלת התחולה בזמן, דעת הרוב קבעה כי אין לומר שהפירוש שנתנה המדינה לסעיף ההצמדה, הסובל לשיטתה את האופן שבו יישמה אותו ביחס למשיבים, היה סביר או נעשה בתום לב. משכך גם אין ניתן להכיר בהסתמכות לגיטימית על פירוש זה. מה גם שהמשיבים התריעו על התנהלות המדינה מיד לאחר שנודע להם עליה ומשהדבר לא הועיל נאלצו להגיש את התביעה לביה"ד. בנוסף, המדינה לא הצביעה באופן מפורט ומבוסס, על ההשלכות התקציביות של תשלום התוספת גם בגין העבר. לאור כל האמור, קבעה דעת הרוב כי דין הערעור להידחות.
דעת המיעוט הסכימה כי התוספתאינה ״תוספת מותנית״ והיא חלק מן השכר הרגיל. יחד עם זאת, לטענתה לא הוכח כי התוספת משולמת במטרה למנוע שחיקה בשכרם, אלא כתוספת שכר בגין העדר ביטחון תעסוקתי המאפיין את שירותם. נוכח תכלית זו, ולאור ההבדלים בין קבוצת משרתי הקבע לקבוצת גמלאי שירותי הביטחון, ובשים לב לעלות התקציבית הנרחבת של יישום סעיף ההצמדה, לא יהיה זה מוצדק להפעיל את סעיף ההצמדה באופן אוטומטי וגורף ולאפשר מכוחו את תשלום התוספת לגמלאי שירות הביטחון. דעת המיעוט קבע כי המקרה דנן נמנה על המקרים המצדיקים סטייה מעקרון ההצמדה הקבוע בסעיף ההצמדה, וכייהא זה ובלתי צודק לשלם מכוחו את התוספת לגמלאי שירות הביטחון. לפיכך, דעת המיעוט סברה כי יש לקבל את ערעור המדינה ולקבוע כי היא אינה חייבת לכלול ב״משכורת הקובעת״ של המשיבים, או מי מגמלאי שירותי הביטחון, את התוספת.

חזרה למעלה

עבודה אזורי

11 [ביטוח לאומי] [עבודה]

בל (ת"א) 18110-07-17 סוניה לוי נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; מיכל נעים דיבנר; 08/07/18) - 9 ע'

עו"ד: ערן אלזם, אריק יעקובי

ביה"ד הורה על השבת עניינה של המערערת לדיון בועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בסוגיית הפיברומיאלגיה בלבד, כך שייבחן על ידי ראומטולוג שיחווה דעתו האם וממתי סובלת המערערת מפיברומיאלגיה והאם קיים קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה בעבודה, נוכח פגמים שנפלו בעבודת הוועדה; הערעור בנוגע לכתף ולצוואר נדחה, בהעדר מקום להתערבות ביה"ד בקביעות רפואיות מובהקות של הוועדה.
ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח לאומי – פגיעה בעבודה
עבודה – ביטוח לאומי – ביטוח נפגעי עבודה
עבודה – ביטוח נפגעי עבודה – פגיעה בעבודה
עבודה – בית-הדין לעבודה – ביקורת שיפוטית
.
המערערת עבדה כסייעת בגן ילדים, ונפגעה בעבודה בעת שניסתה לעמוד על כיסא לצורך הורדת שעון קיר (להלן: התאונה). עסקינן בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן: הוועדה), שהתכנסה בעקבות פסק דין שניתן בעניינה של המערערת.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת מ' נעים דיבנר) קיבל את הערעור בחלקו ופסק כי:
סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, מסמיך את ביה"ד לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, והלכה היא כי ביה"ד לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
במקרה זה, אשר לכתף ולצוואר, הוועדה האזינה לדברי המערערת ובא כוחה, ערכה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה לגבי הכתף והצוואר. הוועדה התייחסה לפגיעה בכתף וציינה כי זו אינה תואמת את מנגנון הפגיעה בתאונה שחוותה המערערת, ומדובר בקביעה רפואית מובהקת, שביה"ד אינו מוסמך להתערב בה. אף הקביעה כי ממצאי בדיקת ה CT מצביעים על תהליכים שחיקתיים שאינם קשורים לתאונה היא קביעה רפואית המצויה בתחום סמכותה המקצועי של הוועדה, וממילא ממצאי בדיקתה הקלינית של הוועדה עדיפים, ככלל, על ממצאי הדמיה לצורך הערכת יכולת תפקודית. לפיכך, טענות המערערת בעניין זה נדחו.
אשר לתסמונת הפיברומיאלגיה, העדר קיומה של חוות דעת מטעם המערערת אינו פוטר את הועדה מחובתה לבחון את תלונותיה ביחס לתסמונת ולקבוע עמדה ברורה ומוסמכת ביחס אליה. בועדה ישבו אורתופד ונוירולוג, בעוד שפיברומיאלגיה הינה מחלה המצויה בתחום הראומטולוגיה. היה על הועדה להפנות את המערערת לכל הפחות ליועץ מתחום הראומטולוגיה, במיוחד עת הנמקתה מבוססת על "אסכולה מקובלת", בדבר העדר קיומו של קשר סיבתי בין טראומה פיזית לפיברומיאלגיה, קביעה שיש לצפות כי תתבסס על חוות דעת של מומחה בתחום. ודוק, עמדה נחרצת זו של הועדה אינה הולמת דעות אחרות שהוכרו בפסיקה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין פיברומאלגיה לבין חבלה טראומטית. יש אף טעם לפגם בכך שהועדה מבססת את דחיית טענות המערערת בדבר קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה, על אסכולה בלבד, ללא התייחסות לעובדות המקרה, שכן גם אם קיימת אסכולה רווחת, הרי שיש לבחון את המקרה הנדון לגופו. לאור האמור עניינה של המערערת יוחזר לדיון בועדה, באותו הרכב, בסוגיית הפיברומיאלגיה, כך שייבחן על ידי ראומטולוג שיחווה דעתו האם וממתי סובלת המערערת מפיברומיאלגיה והאם קיים קשר סיבתי בין התסמונת לבין התאונה. לאחר קבלת חוות דעתו של היועץ תחליט הועדה בעניין זה, בהחלטה מנומקת כדין.

חזרה למעלה

12 [עבודה]

סעש (ת"א) 30266-04-15 מאור חץ נ' סי - אליאנס בע"מ (עבודה; דגית ויסמן; 24/06/18) - 25 ע'

עו"ד: דליה ישראלי, אהוד שילוני

ביה"ד פסק כי, התובעת פוטרה משיקולים ענייניים וללא קשר לכוונת התובעת להתחיל בטיפולי פוריות, אך חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בהעדר שימוע, בסך של 20,000 ₪, ופיצויים ממוניים בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים בגין פיטורים במהלך טיפולי פוריות.
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בטיפולי פוריות
עבודה – עבודת נשים – פיטורים במהלך טיפולי פוריות
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיטורין – בחינתם
עבודה – שוויון הזדמנויות בעבודה – איסור הפליה
.
נתבעת 1 (להלן: הנתבעת) העסיקה את התובעת כמנהלת אדמיניסטרטיבית במשך כשמונה שנים. נתבעים 2-4 הם בעלי הנתבעת ומנהליה. הדיון נסב אודות השאלה האם התובעת פוטרה שלא כדין, במהלך טיפולי פוריות, בניגוד להוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן: חוק השוויון).
בתביעה נתבעו פיצויים מכוח חוק עבודת נשים, בגין התקופה המוגנת ולרבות התקופה בה התובעת הרתה, חופשת הלידה בה שהתה והתקופה המוגנת שלאחריה, פיצויים מכוח חוק השוויון, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין (פגמים בשימוע) ועוגמת נפש.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ד' ויסמן) קיבל בחלקה את התביעה נגד נתבעת 1, דחה את התביעה נגד נתבעים 4-2 ופסק כי:
ביה"ד עמד על המסגרת הנורמטיבית הקבועה בסעיף 9 לחוק עבודת נשים בנוגע לפיטורי עובדת הרה או עובדים העוברים טיפולי פוריות, ועל הרציונל בהגנה המיוחדת הקבועה בחוק, הנדרש במגמה לשרש תופעות חברתיות פסולות של הפליית נשים בכלל, ונשים בהיריון בפרט. כן עמד ביה"ד על כך שבחוק השוויון נקבע איסור להפלות עובד, בין היתר, על רקע טיפולי פוריות, ועל נטל ההוכחה הקבוע בסעיף 9 לחוק השוויון. ביה"ד קבע כי הוכח שבמועד בו התובעת זומנה לישיבה, שהסתברה בדיעבד כשימוע לפני פיטורים, הנתבעים לא ידעו שהתובעת התעתדה לעבור טיפולי פוריות או להיעדר מהעבודה לצורך זה. עוד נקבע כי ההחלטה על פיטורי התובעת התקבלה ממניעים ענייניים, על רקע הפסדים וצורך בצמצום עלויות וכי אין קשר בין ההחלטה על הפיטורים ובין כוונות התובעת להתחיל בטיפולי פוריות.
ביה"ד קבע כי נפל פגם בהליך פיטורי התובעת, שכן למרות שהתובעת זומנה לשיחה עם מנהלי הנתבעת, בפועל, מטרת השימוע לא קוימה. לתובעת לא ניתנה הזדמנות להיערך לשיחת השימוע, מטרתה הוסתרה ממנה וההחלטה על פיטוריה נפלה מבלי שניתנה לתובעת האפשרות לשנותה. אמנם במהלך השימוע התובעת לא טענה שהיא צפויה לעבור טיפולי פוריות או שפיטוריה נעשו עקב טיפולי הפוריות. עם זאת, מיד לאחר ישיבת השימוע, נודע לנתבעים על כך. מאחר שהתובעת פוטרה ממניעים ענייניים, התביעה לפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחתה. עם זאת, התובעת פוטרה במהלך טיפולי פוריות, שהרי לאחר שנמסרה לה הודעה על פיטוריה, היא הבהירה שהיא מצויה בטיפולי פוריות וצירפה מסמכים רפואיים. בנסיבות אלה חלה הגנת סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. זאת בין שנראה בתובעת, במועד פיטוריה, כעובדת שטרם החלטה להיעדר עקב הטיפולים והציגה אישור ימים ספורים לאחר מכן (ויום לאחר שקיבלה את סיכום השימוע) ובין שנראה בה כמי שהחלה להיעדר מהעבודה עקב הטיפולים בתקופת ההודעה המוקדמת. הנתבעים הציעו לתובעת להקטין את נזקה ולהמשיך ולעבוד בנתבעת מעבר לתקופת ההודעה המוקדמת, לתקופה שלא נקצבה מראש בזמן, התובעת סירבה זו, אך הצעה זו אינה מאיינת את חוסר החוקיות בפיטורי התובעת, שכן הנתבעים הבהירו כי הודעת הפיטורים בעינה עומדת.
הנתבעים התרשלו בכך שלא פנו לקבלת ייעוץ משפטי. גם אם התובעת הייתה אמונה על הנושאים שדרשו טיפול משפטי, אין בכך לחייבה לתת ייעוץ משפטי למעסיקה, שעה שההפרה הנטענת בוצעה כלפיה. גם אין בכך לאיין את חובות הנתבעת על פי דין. עקרונית, אין להטיל על העובד חובה לתת יעוץ משפטי למעסיקו. עם זאת, מאחר שהתובעת טיפלה בענייניה המשפטיים של הנתבעת, וגם בנסיבות בהן אחותה של התובעת נתנה בעבר ייעוץ משפטי לנתבעת בתחום זה, ובין הצדדים גם היה ניסיון לקשר מקצועי נוסף באותה תקופה ממש, מצופה היה כי התובעת תתייחס למצב החוקי ותאיר את עיניהם של הנתבעים בנושא.
אשר לסעדים, התובעת לא פוטרה עקב טיפולי פוריות, אלא עקב צמצומים. עם זאת, בפיטורי התובעת נפל פגם, מאחר שהיא לא זומנה לשימוע כדין. בשים לב לפרק הזמן בו התובעת עבדה בנתבעת והפגם שנפל בהליך הפיטורים, נפסק לתובעת פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין פיטורין שלא כדין; אשר לפיצוי ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים, בנסיבות העניין, התקופה המוגנת המקסימלית היא מההיעדרות הראשונה בגין הטיפולים ועד הלידה כעבור שנה, כשהפסד השכר ייפסק בגובה 100% בלבד (ולא 150%), בהתאם לשכרה הקובע, בתוספת ההפרשות לפוליסת ביטוח מנהלים וכן הפסד פדיון הבראה ובניכוי דמי אבטלה;
התביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עבודת נשים ובגין עגמת נפש נדחו מאחר שהתובעת לא הבהירה לנתבעים שחל איסור חוקי על פיטוריה וסירבה להצעה להמשיך לעבוד לאחר תקופת ההודעה המוקדמת; התביעה לחיוב אישי של נתבעים 2-4 בכל התחייבויות הנתבעת מכוח סעיף 16 לחוק השוויון ובשל התנהגותם שמהווה הפרת חובה חקוקה ורשלנות, נדחתה.

חזרה למעלה

מנהלי

13 [דיון אזרחי]

תצ (חי') 37843-11-17 זיד שחתות נ' תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ (מנהלי; ריבי למלשטריך לטר; 12/07/18) - 6 ע'

עו"ד: ספורי מוחמד, יוסף חי אביעזיז

אושרה הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה באי נגישות משרד ההנהלה של המשיבה לאנשים עם מוגבלות. המשיב התחייב לתקן ולבצע התאמות הנגשה בתוך זמן קצוב.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – בקשה להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית
.
בקשה מוסכמת להסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בשל כך שמשרד ההנהלה של המשיבה אינו נגיש לאנשים עם מוגבלות והמשיבה איננה פועלת להנגשתו.
.
בית המשפט לעניינים מנהליים אישר את ההסתלקות ופסק:
נוכח התועלת שהושגה בהגשת תובענה ייצוגית זו, מתייתר הצורך בהמשך ההליך. פועל יוצא של תובענה זו, ועוד טרם אישור התובענה הייצוגית, הינה התחייבות המשיב לתקן ולבצע התאמות הנגשה בתוך זמן קצוב, שזהו הישג חשוב המקיים את תכלית החקיקה ומקדם את אינטרס הציבור. כאשר הבקשה הביאה לשינוי התנהגות של המשיבה יש הגיון בתגמול התובע ובא כוחו עבור יוזמתם והוצאותיהם. סכומי הגמול ושכר הטרחה המבוקשים הינם בגבולות הסבירות בהתייחס לעבודה שהושקעה ולנושא החשוב שבו טפלה הבקשה.

חזרה למעלה

14 [משפט מינהלי]

עתמ (ת"א) 46161-06-18 דניל צגאי נ' עיריית תל אביב יפו (מנהלי; קובי ורדי; 25/06/18) - 6 ע'

עו"ד: רפאל איתן, גלית גורה

בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע פינוי המבקש מדירת מגוריו במסגרת תיק הוצאה לפועל, עד להכרעה בעתירה מנהלית שהגיש בעניין גביית חובות ארנונה.
משפט מינהלי – עתירה מינהלית – צו ביניים
משפט מינהלי – צו ביניים – השיקולים להענקתו
.
בקשה לצו ביניים אשר יורה על עיכוב ביצוע פינוי המבקש מדירת מגוריו במסגרת תיק הוצאה לפועל, עד להכרעה בעתירה מנהלית שהגיש בעניין גביית חובות ארנונה.
.
בית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים קיבל את הבקשה ופסק:
צו ביניים ניתן בהתחשב שני שיקולים: האחד – סיכויי העתירה להתקבל והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הצו ולא לטובת המשיב. בשלב זה לא ניתן לשלול את סיכויי ההליך ויש לבחון את הטענות לגופן במסגרת העתירה. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. מדובר בבקשה למתן צו ביניים השומר על המצב הקיים לפיו המבקש מתגורר בנכס מזה שנים רבות ואף משלם בגין כך תשלומי ארנונה למשיבה. פינוי המבקש מדירת מגורים יוביל בהכרח לנזקים רבים למבקש עצמו. מנגד, המשיבה השתהתה שנים רבות בגביית החוב ולא נראה כי ייגרם לה נזק ממשי כתוצאה מעיכוב נוסף עד להכרעה בעתירה, בייחוד שעה שהוצא צו כינוס נכסים ולמעשה הנכס משועבד לטובתה של המשיבה.

חזרה למעלה

15 [משפט מינהלי]

עתמ (ב"ש) 11726-02-18 אבי איטל נ' משרד הפנים (מנהלי; יעל רז לוי; 24/06/18) - 7 ע'

עו"ד: ניר פוגל, אמיר זייבק

במקרה של ביטול רישיון נשק, המידע עליו מתבסס הביטול צריך להיות משכנע ויש לבחון החלטה מסוג זה בקפידה ובזהירות הראויה תוך בדיקה אם ההחלטה נסמכת על תשתית ראייתית, עניינית ומספקת. בענייננו יוחזר הדיון לממונה לרישוי כלי ירייה.
משפט מינהלי – רישוי – כלי ירייה
משפט מינהלי – רישוי – ביטול רישיון
.
עתירת העותר כנגד החלטת הממונה לרישוי כלי ירייה, אשר דחתה את עררו של העותר על כך שרישיונו להחזקת אקדח נפסל.
.
בית משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה ופסק:
לצורך הפקעת רישיון נדרשים תנאים מחמירים יותר מאלו הנדרשים לאי מתן רישיון מסוג זה. על כן במקרה של ביטול רישיון המידע עליו מתבסס הביטול, צריך להיות משכנע וכזה שיהא בו כדי לבסס החלטה על ביטול רישיון למי שהחזיק ברישיון במשך שנים כפי שבענייננו, ויש לבחון החלטה מסוג זה בקפידה ובזהירות הראויה תוך בדיקה אם ההחלטה נסמכת על תשתית ראייתית, עניינית ומספקת. במקרה דנא קיימות נסיבות קונקרטיות אשר חייבו קבלת התייחסות מחודשת ובחינה של טענות העותר, גם על ידי הגורם הממליץ עצמו – משטרת ישראל, שכן השתלשלות העניינים בעניינו של העותר מחייבת בחינה מקיפה של הממונה תוך קבלת התייחסות עדכנית של הגורם הממליץ. לפיכך, אין מנוס מלהורות על החזרת הדיון לממונה כדי שזו תקבל התייחסות עדכנית ממשטרת ישראל.

חזרה למעלה

מחוזי

16 [משפט חוקתי] [ספורט] [משפט מינהלי]

הפ (ת"א) 27697-06-18 עמותת רומח אבירים סיוף עכו נ' איגוד הסיוף בישראל (מחוזי; רחמים כהן; 16/07/18) - 22 ע'

עו"ד: יניב ברוך, איל יפה

בית המשפט נמנע מלהתערב בהחלטת בית הדין של ההתאחדות לספורט שלא לרשום סייפת לאליפות אירופה בסיוף. עם זאת, צוין כי נחוצה פעילות שתוביל לשינוי מדיניות הספורט כלפי נשים לצורך הגשמת שוויון זכויות מהותי. היעדר התייחסות למאפיינים של נשים בהיריון חוטאים להגשמת עקרון שוויון הזדמנויות לנשים בספורט.
משפט חוקתי – זכויות הפרט – שוויון
ספורט – ההתאחדות לספורט – סמכויותיה
משפט מינהלי – בתי-דין וטריבונלים – בתי דין וטריבונלים פנימיים
.
המרצת פתיחה שעניינה בהחלטת בית הדין העליון של ההתאחדות לספורט, שאישר את החלטת איגוד הסיוף בישראל, שלא לרשום סייפת לאליפות אירופה בסיוף.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התובענה ופסק:
ביהמ"ש יתערב בהחלטות מוסדות השיפוט הפנימיים של איגודי הספורט בשני מצבים: חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בעניינו לא מתקיימים חריגים אלה. בנסיבות בהן הספורטאית הייתה יכולה להשתתף בשתי תחרויות מבלי שההיריון, הלידה או ההחלמה מנעו זאת ממנה, אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין. באשר לטענות לעניין בטלות הקריטריון הקבוע בתקנון המשנה, על המבקשת לפנות בעתירה בשאלת תוקפו של הקריטריון לבית הדין. עם זאת, יש להעיר מספר הערות, נוכח השאלות העקרוניות בנוגע לאפליית נשים בספורט ההישגי. בישראל נחוצה פעילות שתוביל לשינוי מדיניות הספורט כלפי נשים לצורך הגשמת שוויון זכויות מהותי. ראוי להטיל על הגורמים הרלוונטיים לפעול באופן אקטיבי ובכלל זה לתקן את תקנונים המותאמים לספורטאיות. היעדר התייחסות למאפיינים של נשים בהיריון חוטאים להגשמת עקרון שוויון הזדמנויות לנשים בספורט.

חזרה למעלה

17 [דיון אזרחי] [הגנת הצרכן]

תצ (ת"א) 42952-10-16 אמיר מיכלביץ נ' לוקר אמבין בע"מ (מחוזי; דורון חסדאי; 16/07/18) - 16 ע'

עו"ד: אביתר קציר, גיורא אבן צור, יעקב אביעד

אושר הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר במוקדה הטענה כי המשיבה, המספקת שירותי תאי אחסון לתלמידים בבתי ספר, אינה פועלת לתזכר את לקוחותיה בדבר זכאותם להחזר הפיקדון עם תום השימוש בלוקרים.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
הגנת הצרכן – תובענה ייצוגית – אישור הסדר פשרה
.
בקשה לאישור הסדר פשרה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר במוקדה הטענה כי המשיבה, המספקת שירותי תאי אחסון לתלמידים בבתי ספר, אינה פועלת לתזכר את לקוחותיה בדבר זכאותם להחזר הפיקדון עם תום השימוש בלוקרים.
.
בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר ופסק:
ההסדר מביא לתיקון מחדליה של המשיבה, שכן מעתה ואילך מתחייבת המשיבה לתזכר את לקוחותיה בדבר זכאותם לבקש החזר של דמי השימוש. גם אופן הגשת בקשה להשבת דמי השימוש תוקן כך שהדבר הפך נגיש ונוח באופן יחסי. המשיבה תשיב את דמי השימוש לכל חבר קבוצה שיימצא זכאי לכך. הסדר הפשרה מיטיב עם חברי הקבוצה באופן ראוי ויכול וייטיב גם עם הציבור בכללותו, כאשר היה וסכום ההשבה אותו תידרש המשיבה להשיב לחברי הקבוצה יפחת מסך של 2.26 מיליון ₪, תתרום המשיבה לוקרים לבתי ספר בפריפריה עד להשלמת סכום זה. בנסיבות העניין שיעורי הגמול ושכר הטרחה המומלצים הינם סבירים. מההסדר צומחת תועלת של ממש לחברי הקבוצה. מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית גבוהה אשר רלוונטי לכלל האוכלוסייה, ואשר הגשת תובענה ייצוגית מהווה כלי נוסף ביישומו.

חזרה למעלה

18 [מקרקעין] [קניין]

תא (חי') 6815-07-14 האני מוחמד חטיב זויהד נ' המועצה המקומית בית ג'אן (מחוזי; ברכה בר זיו; 17/06/18) - 24 ע'

עו"ד: שפיק מרעי, עאדל עלי, אמאני מרעי

בית המשפט קבע כי חלקת המקרקעין הנדונה נרכשה על ידי הנתבעת והיא זכאית להירשם כבעלים של החלקה. יש למחוק את רישומו של התובע כבעלים של החלקה.
מקרקעין – בעלות – הוכחתה
מקרקעין – בעלות – רישומה
קניין – בעלות – רכישתה
.
תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו התובע הוא בעלים של חלקת מקרקעין, מכוח ירושת סבו, ולהצהרה על בטלות עסקת מכר של החלקה לנתבעת. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בה ביקשה להצהיר כי רכשה כדין את החלקה מהסב והסבתא המנוחים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, קיבל את התביעה שכנגד ופסק:
תפיסת החזקה על ידי הנתבעת נעשתה בעקבות "עסקה" שערכה עם המנוחים או מי מטעמם, במסגרתה נמכרה החלקה לנתבעת. הראיות מצביעות על גמירות דעת, המקבלת חיזוק בהתנהגות המנוחים וכל בני המשפחה. התמורה ששילמה הנתבעת הינה עבור כל שטח החלקה ולא רק עבור חלקה של הסבתא המנוחה. יש לראות במסמכי המועצה, לרבות הקבלות בהן מופיעה מהות העסקה וכממלאים את דרישת הכתב (וככל שחסרים פרטים – הם ברי השלמה). משנמכרה החלקה לנתבעת, ממילא החלקה לא הייתה חלק מעזבונו של הסב מנוח וכפועל יוצא – יש למחוק את רישומו של התובע כבעלים של החלקה. הנתבעת זכאית להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של החלקה.

חזרה למעלה

19 [דיון אזרחי]

תצ (מרכז) 9024-09-15 אמיר עדאקי נ' ווטמרקט שיווק בע"מ (מחוזי; אסתר שטמר; 03/06/18) - 11 ע'

עו"ד: תומר ברם , איל גולדנברג, זיו אברמוביץ', אורית מלכא, לירון קופרשטיין לביא, עמית עידו, הדס בקל

בית המשפט הורה על מחיקת אחת המשיבות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית וכן על מחיקת סעיפים והסרת מסמכים מסוימים מכתב התשובה שהוגש לאחר תשובת המשיבות לבקשת האישור.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – הוספת ראיות
.
החלטה בבקשת המשיבה 4 לסילוק על הסף של בקשת אישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגדה ובבקשת יתר המשיבות למחיקת סעיפים והסרת מסמכים מכתב התשובה שהוגש לאחר תשובת המשיבות לבקשת האישור.
.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה האחת ולאחרת בחלקה ופסק:
יש למחוק את המשיבה 4 מבקשת האישור. בבקשת האישור אין התייחסות מפורשת למעשיה או למחדליה של המשיבה 4 וכמו כן בשלב זה אין מבקש בבקשת האישור שהוגשה נגדה. באשר לבקשת יתר המשיבות, הדרך הראויה להוסיף ראיות חדשות היא להגיש בקשה לתיקון בקשת האישור. ככל שמדובר בראיות שהיו בידי המבקשים לפני הגשת בקשת האישור, או שהם יכולים היו בשקידה ראויה לצרפן לבקשת האישור – אין להתיר את צרופן לתגובת המבקשים שמוגשת לאחר תשובת המשיבות, אלא אם הן נחוצות לבירור השאלה שבמחלוקת; הן אינן מכבידות על ניהול ההליך; לא היה שיהוי בהגשתן; ואין מדובר בנסיון בדיעבד לתקן בקשה בלתי מבוססת. בנסיבות דנן, יש למחוק חלק מהסעיפים בתגובת המבקשים לבקשת האישור וחלק מהנספחים.

חזרה למעלה

שלום

20 [בעלי חיים] [רשויות מקומיות]

תא (ת"א) 57683-06-18 נוח- התאחדות ישראלית של ארגונים להגנת בעלי חיים נ' בית חיות לחולים ד"ר ארי דושניק בע"מ (שלום; טל לוי מיכאלי; 17/07/18) - 12 ע'

עו"ד: לימור קרוכמל שניידר, שרון נהרי, אייל חריף, ניסים לביא

בית המשפט הורה על צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה, עד החלטה אחרת, להמשיך במתן שירותי לכידה עיקור וסירוס של חתולי רחוב לגופים ציבוריים מכוחו של מכרז.
בעלי חיים – צער בעלי חיים – איסורים
בעלי חיים – צער בעלי חיים – זכויות בעלי חיים
רשויות מקומיות – תברואה – בעלי חיים
.
בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבה להמשיך במתן שירותי לכידה, עיקור וסירוס חתולי רחוב לגופים ציבוריים מכוחו של מכרז.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
בשלב מקדמי זה ממילא לא ניתן ואף אסור לטעת מסמרות בשאלת צדקת הצדדים, ולכן גם אין משמעות של ממש לבחינת צדקת טענותיהם של הצדדים במשקפי נטל ההוכחה הרגיל הנדרש בהליך אזרחי;
הדברים נכונים אף לענייננו שבו ההליך העיקרי – הליך לפי סעיף 17א לחוק צער בעלי חיים אינו הליך אזרחי "רגיל" נוכח הבחינה המתחייבת בקשר עם ביצועה של עבירה.
הסעד המתון יותר שעתרה לו המבקשת, היינו צו מניעה שיאסור על המשיבה לבצע ניתוחים מטעמן של רשויות מקומיות ומכוחם של מכרזים (להבדיל מצו שיאסור על המשיבה לפעול למתן שירותים וטרינריים מכל סוג שהוא), הוא חלופה פוגעת פחות ומאזנת כל צרכה.
סעד כמבוקש, שאינו מוביל בהכרח לסגירת דלתותיה של המשיבה (אף שהפגיעה בה ובעיסוקיה משמעותית וברורה) הוא ראוי ומאוזן כל צרכו. בכך גם יש כדי לשמר את חופש העיסוק של הפרטים המרכיבים את המשיבה שאין בצו האמור כדי למנוע מהם לעבוד לפרנסתם ובהתאם למשלח ידם. זאת כמובן כל עוד לא הוחלט על ידי משרד החקלאות, ככל שיוחלט, ועל יסוד בחינה עמוקה ומקיפה על פקיעת רישיונו של וטרינר זה או אחר.

חזרה למעלה

21 [דיון אזרחי] [בתי-משפט]

תא (ת"א) 58900-05-18 גו.די.אם. השקעות בע"מ נ' רונן ברטל (שלום; אריאל צימרמן; 27/06/18) - 12 ע'

עו"ד: אלון לב, קובי קמחי

נדחתה בקשה מטעם חברה ציבורית למינוי כונס נכסים זמני על מניות המשיבים.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – כונס נכסים זמני
בתי-משפט – סעדים זמניים – כונס נכסים
.
בקשה של חברה ציבורית לסעדים זמניים שעיקרם מינויו של כונס נכסים זמני.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הסעד הזמני המרכזי המבוקש, הוא למינוי כונס נכסים זמני על מניות המשיבים, כונס שיוכל לעשות בהן ולהצביע בהן כחוכמתו.
הנדבך הכספי של התביעה ודאי לא קשור למינוי הכונס. יש לבחון אפוא האם הנדבך השני של התובענה, זה העוסק בדרך הצבעתם של המשיבים באסיפה הכללית, יכול להצדיק מתן סעד זמני של מינוי כונס נכסים על מניותיהם. התשובה, בבירור, בשלילה. זאת כבר כיוון שסיכויי קבלתה של התובענה בבית משפט זה – נחזים לכאורה קלושים.
מקומה הטבעי של טענה ממין זה, להפרת חובות של בעלי מניות מיעוט, להתברר במחלקה הכלכלית של בית המשפט המחוזי במסגרת הדיונית של הוראת סעיף 192 לחוק החברות. אין כאן ספק סמכות, שהיה מאפשר את הדיון בבית משפט זה; בפשטות – אין סמכות.

חזרה למעלה

22 [נזיקין]

תא (ת"א) 39383-05-13 פלוני נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (שלום; אידית קליימן בלק; 26/06/18) - 14 ע'

עו"ד: יוסי סבן, חנן קזאז, דורון נוביץ, מיחי טרוזמן

אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונת דרכים מסוג "פגע וברח". השאלה שעמדה להכרעה, האם הוכחה זהות הרכב הפוגע.
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – אחריות
נזיקין – פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נזיקין – תאונת דרכים – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נזיקין – אחריות – תאונת דרכים
.
תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענת התובע, הוא נפגע בתאונת דרכים שארעה בהיותו הולך רגל עת חצה במעבר חציה, כאשר לפתע רכב חולף שנסע במהירות, הטיחו ארצה ועל פי הנטען לא עצר אלא נעלם מזירת האירוע.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם הוכחה זהות הרכב הפוגע: האם היה זה רכב אשר במועדים הרלוונטים לתאונה נמצא בבעלות הנתבעת 2, המתגוררת בקרבת מקום התאונה, ואשר אין חולק כי היה מבוטח בביטוח חובה נכון למועד התאונה על ידי הנתבעת 3, או שמא זהותו של הנהג והרכב הפוגע אינם ידועים, או למצער לא הוכחו כדבעי וכיום אין כל דרך להתחקות אחריהם. במקרה הראשון יוטל נטל הפיצוי לפתחה של הנתבעת 3, ואילו במקרה השני, כברירת מחדל, יוטל נטל הפיצוי על כתפי הנתבעת 1 (קרנית).
לאחר עיון בטענות הצדדים, כמו גם בתצהירים ובחקירתם בבית המשפט, המסקנה היא כי לא התובע ולא הנתבעת 1 צלחו להרים את נטל השכנוע ברמה הראייתית הנדרשת במשפט האזרחי ולהוכיח כי הרכב הפוגע אשר היה מעורב בתאונה הנדונה, הינו דווקא רכבה של הנתבעת 2 המבוטחת באמצעות הנתבעת 3.
פועל יוצא ממסקנה זו הוא כי דין התביעה כנגד הנתבעות 2-3 להידחות וכי החיוב לשאת בנזקיו של התובע מוטל לפתחה של קרנית.

חזרה למעלה

23 [חוזים]

תק (אש') 48189-10-17 משה בראון נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (שלום; יורם ברוזה; 24/06/18) - 11 ע'

עו"ד:

כאשר מדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב, וכאשר הוכח לחברת כרטיסי האשראי כי התובעים פרעו את מלוא התשלומים בגין השירות בהתקבל, אסור היה לחדש את החיוב. על כן, היה על ויזה כאל להפסיק את החיוב.
חוזים – אשראי – עיסקת אשראי
חוזים – אשראי – הפסקת חיוב
.
התובעים פנו למרפאת מדיקליניק בע"מ לצורך טיפולי שיניים לתובע. התובע החל לקבל את הטיפולים עד שמרפאת מדיקליניק סגרה את שעריה עקב הליכי פירוק.
.
בית המשפט קבע כלהלן:
כאשר מדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב, וכאשר הוכח לחברת כרטיסי האשראי כי התובעים פרעו את מלוא התשלומים בגין השירות שהתקבל, אסור היה לחדש את החיוב. על כן, היה על ויזה כאל להפסיק את החיוב.
האם על לאומי קארד להחזיר את הכספים שקיבלה לתובעת? צודקת לאומי קארד כי חוק כרטיסי חיוב אינו חל במערכת היחסים שבינה לבין התובעים, אולם לא די בכך. בעסקה נשוא התביעה, בכל הקשור לכרטיס האשראי של ויזה כאל, לאומי קארד הינה הסולקת ועל כן היא זו שאמורה לפנות לספק ולוודא האם אכן חדילת החיוב נעשתה כדין, היא לא עשתה כן.
על הנתבעות, יחד ולחוד, להחזיר את כל הכספים שנגבו מכרטיס האשראי בגין עסקה זו. על הנתבעות לחדול מלחייב את חשבון הבנק של התובעת בתשלומים נוספים מכוח עסקה זו.

חזרה למעלה

משפחה

24 [משפחה]

תלהמ (ת"א) 25146-03-17 צ.א נ' א.א (משפחה; מירה דהן; 02/07/18) - 24 ע'

עו"ד: לורי גייזלר, ורוניק שעשוע

ביהמ"ש שוכנע כי אישיות האם, התנהגותה והמסרים השליליים שהטמיעה בבת לאורך השנים, בצורה שיטתית, אקטיבית ובוטה, הם שגרמו לסרבנות הקשר הקשה והבוטה מצדה של הקטינה כלפי אביה. ואולם, ביהמ"ש סבור כי ההליך הטיפולי טרם מוצה. לפיכך ביהמ"ש מוצא להעניק לנתבעת ולקטינה הזדמנות נוספת ואחרונה לפעול לחידוש הקשר ומפנה את הצדדים להליך טיפולי. חיוב האב במזונות הבת מבוטל מיום הגשת התביעה (3/2017) ועד למועד פס"ד זה. כן נקבעו סנקציות בגין ביטול מפגש בין הקטינה לאב.
משפחה – מזונות ילדים – בן מרדן
.
תביעת אב לביטול חיובו במזונות ביתו (כיום כבת 13) בשל היותה "מורדת". לטענתו האם היא זו שגרמה לניכור ההורי בגינו אין הבת מסכימה להפגש עימו.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
כפי שנקבע בבע"מ 919/15 על פי הדין העברי, בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה.
יחד עם זאת, הלכה היא כי כאשר ילד מורד בהורהו ומסרב לקיים עמו קשר בניגוד להוראת ביהמ"ש או בית הדין, ניתן לצמצם את חובת המזונות כלפיו, כולה או מקצתה.
בטרם יכריע ביהמ"ש בתביעה להפחתת או לשלילת מזונות מילד מרדן, על ביהמ"ש לתת דעתו לכך שביטול המזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים בלבד וכי יש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר (כגון, הקטנת המזונות). על ביהמ"ש לבחון גם השיקולים הבאים: א. האם סרבנות הקשר נובעת אך מרצונו של הילד או שקיימת להורה המנוכר אשמה למצב שנוצר; ב. האם ההורה נקט בכל הפעולות והאמצעים הנדרשים לצורך חידוש הקשר; ג. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר; ד. מה תהיה השפעת ביטול המזונות על קיומו הסביר של הקטין; ה. מהו גילו של הילד – האם הוא קטין או בגיר ומה מקור חיוב האב במזונותיו?
עוד קבעה הפסיקה, כי יש לנקוט בהליך טיפולי מקדים קודם בירור התביעה.
במקרה דנא, המורכבות והקושי בקיום המפגשים בין הקטינה לאביה נבחנו על ידי ביהמ"ש בשנים האחרונות, במסגרת מספר הליכים שיזם האב במטרה לקיים קשר יציב ובריא עם בתו ובמטרה לקיים עמה מפגשים ישירים ושוטפים, ללא נוכחות האם. במסגרת זו, הצדדים עברו אבחונים והערכות על ידי גורמים מקצועיים שונים ונעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לקיים המפגשים בין הקטינה לאביה באמצעות "מרכז הקשר".
חרף המאמצים הרבים שהושקעו בנושא, מפגשים רבים בין הקטינה לאביה לא התקיימו, בין בשל ביטול המפגשים מצד האם ובין בשל אי רצונה של הבת לקיים המפגש. המפגשים שהתקיימו היו קשים ובמהלכם הרשתה לעצמה הקטינה להתנהג ולדבר אל אביה בגסות ובאופן פוגע ומעליב. בשלב מסוים אף הופסקו המפגשים כליל ביוזמת האם. טענותיה של האם בדבר מסוכנותו של האב נבחנו לעומקן ונדחו על ידי כל הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בנושא.
ביהמ"ש שוכנע מהדוחות המקצועיים ומעדויות הצדדים כי אישיות האם, התנהגותה והמסרים השליליים שהטמיעה בבת לאורך השנים, בצורה שיטתית, אקטיבית ובוטה, הם שגרמו לסרבנות הקשר הקשה והבוטה מצדה של הקטינה והם שהביאו להתשת האב ולכך שנואש מתקוותו לקיים עם בתו, בעת הזו, מערכת יחסים נורמטיבית.
יחד עם זאת, ביהמ"ש סבור כי ההליך הטיפולי טרם מוצה.
בנסיבות אלו, והואיל וביטול חיוב האב במזונות באופן אבסולוטי לא ירפא הנדרש להבטחת שלום הקטינה והואיל וכיום, עת האב מקבל קצבת נכות, זכאי הוא לתוספת תלויים בגין החיוב במזונות הבת, ביהמ"ש מוצא לנכון להעניק לנתבעת ולקטינה הזדמנות נוספת ואחרונה לפעול לחידוש הקשר בין הקטינה לאביה וביהמ"ש מורה על הפניית הצדדים להמשך ההליך הטיפולי.
חיוב האב במזונות הבת מבוטל מיום הגשת התביעה (3/2017). החל ממועד פסק דין זה ועל מנת ליתן סיכוי להליך הטיפולי, יחודש חיוב המזונות. בגין כל פגישה שלא תתקיים בהתאם לתכנית עקב חוסר שיתוף פעולה של האם ו/או הבת, יופחתו מסכום המזונות 400 ₪; היה והטיפול לא יצלח מסיבה התלויה באם ו/או בבת – יבוטל חיוב המזונות ממועד מתן חוות הדעת המסכמת; האם תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

חזרה למעלה

25 [משפחה]

תמש (ראשל"צ) 30397-12-15 פלונית נ' פלוני (משפחה; חגית מטלין; 10/05/18) - 14 ע'

עו"ד: לאה שפיגל, יואל אסף

הכרעה בתביעה למזונות 3 קטינים בהתאם להלכת בע"מ 919/15.
משפחה – מזונות ילדים – בעקבות בעמ 919/15
.
פס"ד מתוקן בתביעה למזונות 3 קטינים (ילידי 2003, 2007 ו-2011). הצדדים יהודים, הקטינים במשמורת משותפת האב רואה את הילדים פעמיים באמצע שבוע וכל סופ"ש שני. קיימת מחלוקת בעניין הכנסותיהם ורכושם הנוסף של הצדדים. בהחלטה למזונות זמניים (שניתנה טרם פסה"ד בבע"מ 919/15) נפסקו לכל קטין מזונות זמניים בסך של 1,300 ₪. בנוסף חויב האב במדור בשיעור 25% מדמי השכירות (עד לסך של 1125 ₪) מחצית התשלום למוסדות החינוך ומחצית הוצאות בריאות חריגות.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה פסק:
בפסה"ד בבע"מ 919/15 שעסק בסוגיית חלוקת נטל חיוב המזונות בין הורים יהודים במקרה של משמורת משותפת, נקבעה הלכה לפיה בגילאי 6-15 שנים החיוב במזונות הוא מדין צדקה והוא חל במידה שווה על שני ההורים, תוך שחלוקת החיוב ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
ההלכה שנקבעה בעניין 919/15 לא סויגה רק למקרים של משמורת פיזית משותפת והורים בעלי יכולת כלכלית שווה. עוד נקבע, כי יש ליישם את ההלכה גם על הליכים שהיו תלויים ועומדים בעת שניתן בע"מ 919/15 וזאת כפי שבנסיבות בנדון. אשר לקטינים עד גיל 6 – יש להמשיך ליישם את הדין האישי החל והלכת בע"מ 919/15 אינה חלה לגביהם.
בעמ"ש 14612-10-16 נקבע כי בבואו של ביהמ"ש לפסוק את מזונותיו של קטין בגילאי 6-15 שנים, אזי בהתאם לכללים שנקבעו בבע"מ 919/15 יש לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים: א. צרכי הקטינים – גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; צרכים שאינם תלויי שהות; צרכים והוצאות חריגות, ללא הבחנה בין צרכים הכרחיים ללא הכרחיים; ב. יכולותיהם הכלכליות של ההורים – מכלל המקורות שעומדים לרשותם, כולל שכר עבודה; ג. קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה רלבנטי ביחס לצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגים; ד. חלוקת המשמורת בפועל – נתון המכוון לחלוקת זמני השהות, יילקח בחשבון בעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי השהות, יחד עם הנתון של היכולות הכלכליות של ההורים.
כן נקבע כי על ביהמ"ש לבחון את התא המשפחתי הספציפי הניצב בפניו, על מנת להבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר, אגב התחשבות בהכנסות ההורים ובזמני השהות, וכאשר ביהמ"ש משווה אל מול עיניו את עיקרון העל של טובת הילד.
ביישום לענייננו: נקבע כי כלל צרכי הקטינים, לרבות הוצאות מדור ואחזקת מדור עומד על סך של 11,300 ₪ לשלושתם יחד (כמפורט בפסה"ד) – 3700 ₪ לקטין (במעוגל); בעניין היכולות הכלכלית של ההורים נקבע כי פוטנציאל השתכרותה של האם לצורך חישוב דמי המזונות, עומד על סך של 6,000₪ נטו לחודש ושל האב על סך של 11,654 ₪ לחודש. בנוסף, בבעלות האב בית המגורים (ומשלם בגינו הלוואת משכנתא) ובידי האם 960,000 ₪ שקיבלה מהאב בגין חלקה בבית המגורים. לשני הצדדים זכויות סוציאליות שצברו. היחס בין ההכנסות הינו אפוא 34% (האם) – 66% (האב); לעניין זמני השהות נמצא כי היחס הינו 57% (האם) – 43% (האב).
אל נוכח כלל האמור ולאחר חישוב נקבע כי על האב לשלם לאם מזונות כפי חלקו בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז ההוצאות שמוציא בעת שהיית הילדים עימו: 2,488₪ -1,621 ₪= 867 ₪ לכל ילד ובסה"כ 2,601 ₪ (לשלושתם יחד); כן יחלקו הצדדים בהוצאות רפואיות חריגות וכן הוצאות חינוך ביחס להכנסותיהם, קרי : 66% האב ו-34% האם, שכן מדובר בהוצאות שאינן תלויות שהות ועל כן יחושבו אלו ללא קשר לזמני השהות. תוקפו של פסק דין זה הינו ממועד מתן פסק הדין ואילך.

חזרה למעלה

בתי-הדין הרבניים

26 [משפחה]

(ב"ש) 886271/ פלונית נ' (בתי-הדין הרבניים; אהרן דרשביץ, עובדיה חפץ יעקב, אברהם צבי גאופטמן; 29/05/18) - 24 ע'

עו"ד:

היתר נישואין – קידושי שחוק ונישואין פקטיביים
משפחה – נישואין – קידושי שחוק
משפחה – נישואין – נישואין פיקטיביים
משפחה – נישואין – תוקפם
.
בירור מעמד אישי. מדובר באישה שהתגרשה לפני כ-15 שנים, והיום ברצונה להינשא לאדם שהכירה לאחרונה. דא עקא, שהמבקשת מציינת כי לפני מספר שנים, בשתי הזדמנויות שונות, נעשו בה כביכול שני מעשי קידושין ע"י שני גברים. האחד, קידושי שחוק במועדון – גבר יהודי שמעולם לא פגשה שאל אותה אם ברצונה להתחתן אתו. היא אמרה לו: כן. ולאחר מכן, תוך כדי ריקוד נתן לה טבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי. השני, הצגת חזות של נישואין, על מנת לזכות באמונם של גורמי הרווחה, כדי שיאפשרו לילדיה מנישואין קודמים לשהות במשמורתה. לדבריה, המונח נישואים פיקטיביים עלה בשיחות ביניהם קודם הנישואים, וסוכם שככל שירצו, יוכלו לעזוב איש את רעהו. השניים אכן נפרדו לאחר מספר חודשים. לדבריה בשני המקרים היו אלה קידושי שחוק וכי בשני המקרים נעשו הקידושין בפני עדים פסולים.
.
ביה"ד הרבני האזורי פסק כי:
בנוגע לקידושין שנעשו במועדון, אין ספק כי אין להם כל תוקף, הן מצד האומדנא המוכחת שנתכוונו לשחוק, הן מצד פסלות העדים.
באשר לקידושין הפיקטיביים שנעשו, אף בהם מעיקר הדין יש לומר כי אין להם כל תוקף, ונאמנת האשה מדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר לומר כי לא היתה כוונת קידושין, וכן נאמנת לומר שלא נכחו במקום עדים כשרים. אמנם מאחר שחלפו כמה שנים מאז אותה "מסיבת נישואין", ויתכן שהאשה אינה זוכרת היטב ואכן נכחו במקום גם עדים כשרים, בנוסף לעובדה שיתכן כי בנוסף לתועלת הרשמית בהצגתה כאשה נשואה, היתה מטרה נוספת בעצם היותם חיים יחדיו כזוג נשוי, מה עוד שהתגוררו יחדיו במשך כמה חודשים, נראה כי במידת האפשר יש מקום לבצע גט לחומרא.
ביה"ד הצליח לאתר את האיש נשוא המאורע השני. לאחר שסודר גט לחומרא, ביה"ד מבהיר כי המבקשת רשאית להינשא לאלתר לכל אדם, פרט לכהן, לאחר בדיקת הרב רושם הנישואין, כמקובל.
בסוף פסה"ד מסכם ביה"ד את הדיון ההלכתי שהביא בנושא של קידושי שחוק ונישואין פקטיביים שהוביל אותו למסקנות הנ"ל.

חזרה למעלה