|
|
|
|
|
אם אינך רואה מייל זה לחץ/י כאן
לגרסת הדפסה
שיתוף הגיליון בפייסבוק 
|
|
תוכן העניינים
| עליון |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עבודה אזורי |
|
|
|
|
| 9 [עבודה] |
|
| סעש (חי') 5167-04-15 נגה בן בסט נ' שופרסל בע"מ (עבודה; נוהאד חסן, נ.צ.: ט' אוגוסט, מ' מקוב; 05/07/18) - 25 ע' |
ביה"ד פסק כי, בהוצאת התובעת לחל"ת, ללא הסכמתה, לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, יש לראות כמעשה פיטורים המזכה את התובעת בפיצויי פיטורים ובחלף הודעה מוקדמת; כן זכאית התובעת לפיצוי בגין העדר שימוע כדין; לא הוכח כי בתקופה בה פוטרה התובעת היא הייתה בתקופה המוגנת מפני פיטורים, משלא עמדה בתנאי סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים; הנתבעת הפרה את סעיף 9א לחוק עבודת נשים, כשהפחיתה את שכרה של התובעת בתקופה בה הייתה בטיפולי פוריות, מבלי לפנות בבקשה למתן היתר מהממונה על עבודת נשים, והתובעת זכאית לפיצוי מכוח סעיף זה.
 עבודה – עבודת נשים – טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בטיפולי פוריות
עבודה – עבודת נשים – פיטורים במהלך טיפולי פוריות
עבודה – פיטורין – קיומם
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות |
|
|
|
|
|
|
|
| מנהלי |
|
|
|
|
|
|
| מחוזי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| שלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
| משפחה |
|
|
| ועדות ארציות תכנון ובניה |
|
|
| תעבורה |
|
|
|
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
|
|
|
|
| כתבי טענות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| עליון |
| 1 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| עפ 6893/17 אלירון גולד נ' מדינת ישראל (עליון; נ' הנדל, ג' קרא, ד' מינץ; 07/08/18) - 7 ע' |
| עו"ד: שרית רייך אבניאל, אריאל הרמן, ברכה וייס |
נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן מובאות בחשבון בשלב קביעת מתחם הענישה, אלא במניין השיקולים בקביעת העונש בתוך מתחם הענישה.
עונשין – ענישה – הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה
עונשין – ענישה – מתחם הענישה
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: עונשים מצטברים
עונשין – ענישה – דרכי ענישה: הפעלת מאסר על תנאי
דיון פלילי – ערעור – אי-התערבות במידת העונש
.
המערער הורשע, ע"פ הודאתו, בעבירות של נשיאת נשק, איומים, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה וניסיון תקיפה סתם בנסיבות מחמירות. לבקשתו צורפו להליך שני תיקים נוספים, במסגרתם הורשע בעבירות סמים ובעבירת גניבה. הערעור הוא על גזר הדין, בגדרו הושת על המערער עונש של ארבע שנים וחודש מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי, בנוסף להפעלת עונש מאסר מותנה של חמישה חודשים לריצוי במצטבר, כך שסה"כ, תקופת המאסר עמדה על 54 חודשים.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור בקבעו:
ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים של סטייה קיצונית ממדיניות הענישה במקרים דומים, או כשנפלה טעות מהותית בגזר-הדין. אין בעונש שהושת על המערער משום חריגה שכזו.
המערער טוען שנסיבות חייו הקשות השפיעו על מידת אשמתו שכן אלו מנעו ממנו את היכולת להימנע מביצוע עבירות פליליות (גם כנסיבה הקשורה בביצוע העבירות). אין לקבל טענה זו. מתחם הענישה נקבע בהתאם לעיקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ובמידת הפגיעה בו; במדיניות הענישה הנהוגה; ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. נסיבות אישיות של הנאשם אינן מובאות בחשבון בשלב זה, אלא במניין השיקולים בקביעת העונש בתוך מתחם הענישה.
לעניין הטענה בדבר ייחוס משקל גבוה מדי לעברו הפלילי של המערער. נסיבה זו נלקחה בחשבון במסגרת קביעת העונשים בתוך המתחמים והיוותה נסיבה אחת מבין מספר נסיבות שמנה ביהמ"ש לחומרה. כמצוות המחוקק, ביהמ"ש המחוזי התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ובגילו הצעיר בשלב קביעת העונשים בתוך המתחמים. משכך, ברי כי לא קמה עילה להתערבות בעניינים אלו.
באשר לקביעת העונשים בתוך המתחמים, בהתחשב במגמת ההחמרה בעבירות נשק ובנסיבות הביצוע החמורות של העבירות בהן הורשע המערער; בפוטנציאל הנזק הן לגוף והן לרכוש; בכך שהעבירות באישום השני נעשו בצוותא ובמטרה לפגוע באחר, לאחר הצטיידות בסוגים שונים של כלי נשק; בעברו הפלילי של המערער; ובכך שביצע את העבירות בסמוך לאחר שחרורו ממאסר קודם – לא נמצא כי נפלה שגגה מלפני ביהמ"ש במיקומו בתוך המתחם. כך גם באשר למיקומו של המערער במתחם שנקבע לעבירות הסמים בהתחשב במספר הרב של העבירות ובמשך זמן ביצוען.
אשר למידת החפיפה בין העונשים. ביהמ"ש המחוזי קבע כי 6 חודשים מתוך תקופת המאסר ירוצו בחופף, והיתר במצטבר. כבר נקבע כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בדבר צבירת עונשים מקום בו היא מביאה להטלת עונש שאינו ראוי בנסיבות. לא זה המקרה שבנדון. אשר להפעלת עונש המאסר המותנה במצטבר. ברירת המחדל בהפעלת עונש מאסר מותנה היא הפעלתו במצטבר. בשל סמיכות ביצוע העבירות לשחרור המערער ממאסר קודם, ההוראה לצבור העונש בדין יסודה.
מאז מתן גזר-הדין לא השכיל המערער להירתם להליך טיפולי במהלך מאסרו והוא אף נפלט מאגף משתלבים. בהיעדר אופק שיקומי נראה לעין, התוצאה העונשית ראויה והולמת. |
| חזרה למעלה |
|
| 2 [דיון אזרחי] |
|
| עעמ 5042/18 פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי נ' ראש עיריית באר שבע (עליון; ע' ברון; 07/08/18) - 9 ע' |
| עו"ד: רנה לפידות, ירון מאיר, דן יקיר |
מאזן הנוחות מכריע את הכף לעבר מתן סעד זמני והקפאת המצב הקיים, כך שפעילות העמותה תוסיף להתקיים במקלט עד להכרעה בערעור. המקלט משמש כ"בית" לעמותה מזה 12 שנים – אף שלא מדובר בבית מגורים במובן המסורתי. דחיית הבקשה טומנת בחובה שינוי משמעותי והכבדה על פעילות העמותה באופן שעלול להסב לה נזק ממשי.
דיון אזרחי – סעדים זמניים – בערעור
.
בקשה למתן סעד זמני במסגרתה מבוקש להורות למשיבים שלא לנקוט צעדים כלשהם לפינוי העמותה מהמקלט העירוני שהוקצה לה, או לשבש את פעילותה במקלט – וזאת עד למתן הכרעה בערעור על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים במסגרתו נדחתה עתירת העמותה כנגד ההחלטה על ביטול "הסכם להקצאת מקלט ללא תמורה".
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בקבעו:
שניים הם המבחנים לבחינת בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור: סיכויי הערעור להתקבל ומאזן הנוחות בין הצדדים. האיזון הנוהג בין שני שיקולים אלה הוא של "מקבילית כוחות". עם זאת, מקובל לראות ב"מאזן הנוחות" כשיקול המכריע מבין השניים. ויובהר, כי לא בנקל ייעתר בימ"ש לבקשה למתן סעד זמני שכל תכליתה עיכוב ביצוע פסק דין, וזאת על יסוד הכלל שלפיו הגשת ערעור אין בה כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
בענייננו, מאזן הנוחות הוא שמכריע את הכף. המקלט משמש כ"בית" לעמותה מזה 12 שנים – אף שלא מדובר בבית מגורים במובן המסורתי. במובן זה, אי-היעתרות לבקשה יביא לשינוי המצב הקיים ולעקירת העמותה ופעילותה ממשכנה המוכר והטבעי. משאלה פני הדברים, לא ניתן להשקיף על העניין מנקודת מבט צרה לפיה הנזקים שעלולים להיגרם לעמותה מסתכמים בהוצאות פינוי והעברת הפעילות למקום אחר; וניכר כי דחיית הבקשה טומנת בחובה שינוי משמעותי והכבדה על פעילות העמותה באופן שעלול להסב לה נזק ממשי. עוד יש לקחת בחשבון, כי פעילויותיה "השנויות במחלוקת" של העמותה החלו עוד בשנת 2009, בעוד החלטת הביטול התקבלה רק בסוף שנת 2017, ובין לבין אף נכרת הסכם ההקצאה. גם בכך יש כדי לתמוך בהותרת המצב על כנו עד להכרעה בערעור.
מן העבר השני, לא נמצא כי היעתרות לבקשה תסב לעירייה נזק משמעותי. הנזק העיקרי לו טוענת העירייה הוא נזק תדמיתי שלדבריה ייגרם לה כתוצאה מהותרת פעילות העמותה במקלט על כנה, נוכח החשש שפעילויות העמותה ייוחסו לעירייה, בעלת הזכויות במקלט. ככלל, ספק אם יש מקום להתחשב בנזק תדמיתי כשעסקינן ברשות ציבורית; ובכל מקרה בנסיבות דנן ניכר כי חשש זה מתפוגג לנוכח התנערותה הפומבית של העירייה מפעילויות העמותה ועמדתה הברורה כי היא אינה מסכינה עמן.
אם כן, מאזן הנוחות מטה את הכף בבירור לטובת קבלת הבקשה ואין צורך להידרש לסיכויי הערעור. עם זאת יוער, כי נראה שהערעור מעורר שאלות שעניינן בפרשנות הסכם ההקצאה ונוהל הקצאת קרקעות ומתן תוכן למונחים הנזכרים בהם; ומשכך לא ניתן לומר בשלב זה כי סיכויי הערעור מבוטלים. |
| חזרה למעלה |
|
| 3 [דיון אזרחי] |
|
| רעא 4093/18 פלונית נ' שירותי בריאות כללית (עליון; י' וילנר; 07/08/18) - 6 ע' |
| עו"ד: מירב ג'יניאו הבר, יעקב אבימור, מוסא עותמאן, עמוס גבעון |
ככלל, די בשלילת הזכות המוקנית למבקש להגיש תגובה לתשובה, כשלעצמה, כדי להחזיר את הדיון אל הערכאה המבררת על מנת לרפא פגם זה; התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית בנוגע לסדרי דין, לדיני ראיות ולאופן ניהול המשפט תיעשה במשורה ובמקרים יוצאי דופן.
דיון אזרחי – בקשות בכתב – תשובת המבקש לתשובת המשיב
דיון אזרחי – ערעור – החלטת ביניים
דיון אזרחי – ערעור – התערבות ערכאת ערעור
.
בביהמ"ש המחוזי מתנהלת תביעת המבקשת בעילה של רשלנות רפואית. בשלב שמיעת הראיות ניתנו ע"י ביהמ"ש שתי ההחלטות מושא הבר"ע. בהחלטה הראשונה נקבע כי לא יותרו שינוי והרחבת חזית, וכי אין להעלות טענה בדבר זיוף הרשומות הרפואיות. עם זאת, ולמען הזהירות, הורה ביהמ"ש המחוזי לשירותי בריאות כללית להתייצב לדיון הבא כשבידיה הרשומות המקוריות. במסגרת ההחלטה השנייה נעתר ביהמ"ש לבקשת בית החולים מקאסד להגיש יומניו, לאחר עדותו של עד מטעמו.
.
ביהמ"ש העליון דן בבקשות כבערעור וקיבל את הערעור בחלקו:
אשר להחלטה הראשונה. ככלל, די בשלילת הזכות המוקנית למבקש להגיש תגובה לתשובה, כאמור בתקנה 241(ג1) לתקסד"א, כשלעצמה, כדי להחזיר את הדיון אל הערכאה המבררת על מנת לרפא פגם זה. לפיכך, משלא נתבקשה תשובה במקרה זה, יש להורות על ביטול ההחלטה הראשונה והחזרת הדיון לביהמ"ש המחוזי.
אשר להחלטה השנייה. מדובר בהחלטה הנוגעת באופן מובהק לניהול המשפט ע"י הערכאה הדיונית ומסורה היא דרך כלל לשיקול דעתה הנרחב. התערבות ערכאת הערעור בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית בנוגע לסדרי דין, לדיני ראיות ולאופן ניהול המשפט תיעשה במשורה ובמקרים יוצאי דופן. ענייננו אינו נמנה על מקרים מיוחדים אלה. גם לגוף העניין לא נמצא פגם בהחלטה, באשר הראייה הנדונה נוגעת לליבת המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, ויכול ויהיה בה כדי לסייע באופן ממשי לחקר האמת. זאת ועוד, לא נגרם למבקשת עיוות דין משעה שביהמ"ש אפשר לה לשוב ולחקור את העד בנוגע ליומנים. |
| חזרה למעלה |
|
| 4 [דיון אזרחי] [מכרזים] |
|
| עעמ 5409/18 רשות מקרקעי ישראל נ' מוחמד סלימאן (עליון; י' וילנר; 07/08/18) - 5 ע' |
| עו"ד: נחום פישהנדלר, רנאד עיד |
הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. לא ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים, שכן ההלכות בדבר איחור בתשלום התמורה במכרזים הן ברורות ונוקטות בגישה דווקנית ע"פ רוב. אף שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשים, מאחר שמימוש זכיית המשיב במקרקעין יקשה להשיב את המצב לקדמותו.
דיון אזרחי – עיכוב ביצוע – של פסק-דין
דיון אזרחי – פסק-דין – עיכוב ביצוע
מכרזים – זכייה במכרז – חובות הזוכה
.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים ובגדרו התקבלה עתירת המשיב ונקבע כי ההכרזה על ביטול זכייתו במכרז לחכירת מקרקעין, בטלה.
.
ביהמ"ש העליון קיבל את הבקשה בקבעו:
כידוע, המבקש לעכב את ביצועו של פסק דין נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתו.
בענייננו, מבלי לטעת מסמרות, נראה כי לא ניתן לומר שסיכויי הערעור קלושים, שכן ההלכות בדבר איחור בתשלום התמורה במכרזים הן ברורות ונוקטות בגישה דווקנית ע"פ רוב. כמו כן, ביהמ"ש המחוזי אכן השתית את חלקו העיקרי של פסק דינו עניין גולדווין, ואולם נדמה כי טענת המבקשים לפיה קיימים הבדלים בין נסיבות המקרה שם לבין הנסיבות בענייננו אינה משוללת יסוד.
אף שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת המבקשים, מאחר שמימוש זכיית המשיב במקרקעין יקשה, בשלבים מאוחרים יותר ואם יתקבל ערעור המבקשים, להשיב את המצב לקדמותו. מנגד, ככל שערעור המבקשים יידחה וייגרמו למשיב נזקים בשל עיכוב מימוש המקרקעין, הוא יוכל לבקש פיצוי.
הבקשה מתקבלת בכפוף לכך שהמבקשים לא יפתחו או יקדמו את הליכי המכרז דנן עד להכרעה בערעור. |
| חזרה למעלה |
|
| 5 [רשויות מקומיות] [דיון פלילי] |
|
| רעפ 4262/18 רענן בן-טובים נ' מדינת ישראל- עיריית תל אביב (עליון; א' שהם; 06/08/18) - 7 ע' |
| עו"ד: איתמר גלבפיש, ענבל קידר חיים |
משהוכיחה המשיבה את כלל יסודות העבירה שעניינה החזקת כלב שאינו קשור ברצועה או בשרשרת במקום ציבורי, מבלי שעלה ביד המבקש להקים ספק סביר בדבר אשמתו, היה מקום להרשיעו; נדרשת חוות דעת של וטרינר מוסמך המוגשת כדין, על מנת להוכיח כי מצבו הרפואי החמור של הכלב פוטר את המבקש מהחובה הסטטוטורית לקשור אותו ברצועה.
רשויות מקומיות – עבירות – החזקת בעלי חיים
רשויות מקומיות – חוקי עזר – החזקת בעלי חיים
דיון פלילי – ערעור – רשות ערעור
.
לחובת המבקש נרשם דו"ח בגין החזקת כלב שאינו קשור ברצועה או בשרשרת במקום ציבורי, במסגרתו הושת על המבקש קנס. המבקש ביקש להישפט חלף תשלום הקנס, ולפיכך הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו את ביצוע העבירה הנ"ל. בימ"ש לעניינים מקומיים זיכה את המבקש, מחמת הספק. ערעור שהגישה המשיבה, התקבל ע"י ביהמ"ש המחוזי. מכאן הבר"ע.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במשורה והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים; או למקרים בהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק למבקש. הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה.
נדרשת חוות דעת של וטרינר מוסמך המוגשת כדין על מנת להוכיח כי מצבו הרפואי החמור של הכלב פוטר את המבקש מהחובה הסטטוטורית לקשור אותו ברצועה, וככלל לא ניתן להסתפק בעדותו של המבקש, בדבר מצבו הרפואי של כלבו. הגשת חוו"ד מקצועית כאמור, ובמידת הצורך גם זימונו לעדות של הווטרינר שחיבר את חוות הדעת, הם מהלכים מתבקשים ואינם מהווים נטל כבד מנשוא. משהוכיחה המשיבה את כלל יסודות העבירה בעניינו של המבקש, מבלי שעלה בידו להקים ספק סביר בדבר אשמתו, היה מקום להרשיעו בעבירה שיוחסה לו.
אשר לטענות המבקש ביחס להתנהלות המשיבה מול בעלי כלבים המבקשים, מטעמים רפואיים, לאשר את המצאות כלביהם במרחב הציבורי ללא רצועה. ההתייחסות לטענות אלה אינה יכולה להיעשות במסגרת בר"ע זו. ככל שהמבקש סבור כי הטיפול בפניותיו בהקשר זה הינו לקוי, מן הראוי לפנות אל הגורמים המוסמכים במשיבה, על מנת להציף את הנושא ולהבטיח קבלת מענה ראוי ברמה האישית והמערכתית. ניתן לפנות גם לערכאות שיפוטיות, ככל שהרשות נמנעת מלהשיב לפניות המבקש או שהתשובה אינה עולה בקנה אחד, לשיטת המבקש, עם כללי המנהל התקין ועקרונות המשפט המנהלי. |
| חזרה למעלה |
|
| 6 [מסים] [ביטוח] [בתי-משפט] |
|
| רעא 3844/18 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים (עליון; ד' ברק ארז; 05/08/18) - 9 ע' |
| עו"ד: שיר ויסנברג, רינה אגולסקי |
בקשות רשות ערעור שמקורן בהחלטה של מנהל מס רכוש ידונו בגלגול שלישי רק כשמדובר בבעיה משפטית כבדת משקל. הגם שהמקרה הנדון מעורר שאלות מסוימות באשר ליישום ההלכה שנקבעה בעניין אריה, לא נמצא כי אלה הן נסיבות המצדיקות דיון בגלגול שלישי.
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – ערעור
מסים – מס רכוש וקרן פיצויים – נזקי מלחמה
ביטוח – סוברוגציה (תחלוף) – מכוח חוק חוזה הביטוח
בתי-משפט – ערעור – רשות ערעור
.
בר"ע על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי אשר דחה ערעור שהוגש על החלטת ועדת הערר הפועלת מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים. ביטוח חקלאי טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, שעניינה "זכותם של מבטחים, אשר שילמו תגמולי ביטוח למבוטחים בגין נזקי טרור למבוטחיהם, לשוב אל המשיב בדרישה להשבת התגמולים". ביטוח חקלאי מציינת כי שאלה זו נדונה בעניין אריה, אך המקרה הנדון מדגיש את הפער הניכר בין ההלכה שנקבעה לבין יישומה בפועל.
.
ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה בקבעו:
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק כשמתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין או לשם מניעת עיוות דין. ברוח דומה נקבע כי בקשות רשות ערעור שמקורן בהחלטה של מנהל מס רכוש ידונו בגלגול שלישי רק כשמדובר בבעיה משפטית כבדת משקל, וזאת בשים לב גם לכך שהערעור המוגש לביהמ"ש המחוזי על החלטת ועדת הערר, שהינו ערעור בזכות, מוגבל מראש לערעור בבעיה משפטית בלבד. הבקשה דנן אינה מקיימת אמת מידה מחמירה זו.
המצב שבו ניזוק מאירועי מלחמה זכאי לקבל תגמולי ביטוח ממבטח פרטי עורר בעבר דיון בשאלה האם נתונה למבטח הפרטי זכות לתבוע מקרן הפיצויים הפועלת מכוח החוק שיפוי מכוח עקרון התחלוף המעוגן בסעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח. בעבר המנהל שלל אפשרות זו, אך עמדתו נדחתה בפסק דינו של בימ"ש זה בעניין אריה. בעניין אריה נקבע, כי עקרון התחלוף חל גם כשמדובר בתשלום פיצויים לפי חוק מס רכוש, ולפיכך מבטח פרטי ששילם תגמולי ביטוח לפי פוליסה לביטוח נכסים בגין נזק מלחמה זכאי לתבוע שיפוי מהקרן, בכפוף להוכחת זכאותו של הניזוק לפיצויים לפי חוק מס רכוש.
הגם שהמקרה הנדון מעורר שאלות מסוימות באשר ליישום ההלכה שנקבעה בעניין אריה, לא נמצא כי אלה הן נסיבות המצדיקות דיון בגלגול שלישי. נסיבות מקרה זה ייחודיות מהיבט המסלול הפרוצדורלי בו בחרה ביטוח חקלאי להעלות את טענותיה וכן נוכח המועדים הרלוונטיים להשתלשלות העניינים. כפי שהדגיש המנהל, אין בפניו תביעות נוספות מן הסוג של המקרה שבנדון, ובהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז ניתן פסק הדין בעניין אריה, לא צפויים להתעורר מקרים דומים נוספים. ממילא, אף אם נניח כי לשאלה בדבר רטרואקטיביות ההלכה שנקבעה בעניין אריה עשויות להיות השלכות רוחב – ביהמ"ש המחוזי לא הכריע בשאלה זו, ופסק דינו התבסס על נסיבות המקרה ועל התנהלותה של ביטוח חקלאי, שהיה באפשרותה לנקוט צעדים נגד החלטת המנהל במועד מוקדם יותר אך היא לא עשתה כן.
גם טענות אחרות שהעלתה ביטוח חקלאי, בין היתר לעניין המסגרת הפרוצדורלית להגשת תביעות מטעם חברות ביטוח, אינן מצדיקות בנסיבות העניין מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. זאת בשים לב לכך שממילא במקרה דנן ביטוח חקלאי לא הגישה כלל תביעה עצמאית מטעמה (אלא עמדה על כך שעומדת לה הזכות לדרוש את תיקון ההחלטה שניתנה ביחס לחברת נירלט). בצד זאת, נמצא להעיר כי ראוי שמדיניות המנהל לאפשר לחברות ביטוח להגיש תביעה עד 3 חודשים מיום תשלום התגמולים למבוטח תעוגן בנוהל רשמי ואף תפורסם באופן שיאפשר לחברות ביטוח לכלכל את צעדיהן בהתאם. |
| חזרה למעלה |
|
| עבודה אזורי |
| 7 [עבודה] |
|
| סע (ת"א) 44502-07-17 מנגליקה שריאני נ' גל שירותי כ"א וסיעוד (עבודה; מרב חבקין; 12/07/18) - 8 ע' |
| עו"ד: |
לביה"ד לעבודה לא נתונה סמכות לדון בתביעה נזיקית שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בעילה נזיקית של עוולת הפרת חובה חקוקה. זאת, מאחר שבין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק, והעילה הנזיקית עליה מבוססת התביעה אינה עילה הקשורה "לסכסוך עבודה".
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכות עניינית
עבודה – בית-הדין לעבודה – סמכותו
עבודה – סדרי דין – מחיקת תובענה
.
הנתבעת, לשכה פרטית להבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים בתחום הסיעוד, עותרת לסילוק התביעה כנגדה על הסף בטענה של היעדר סמכות עניינית. לפי כתב התביעה עותרת התובעת לפיצוי מהנתבעת בגין עוולה של הפרת חובה חקוקה - הפרת סעיף 65 לחוק שירות התעסוקה ונהלים שהוצאו מכוחו.
.
בית הדין האזורי לעבודה (הרשמת מ' חבקין) קיבל את הבקשה, מחק את התביעה ופסק כי:
עילת התביעה כנגד הנתבעת היא עילה נזיקית של הפרת חובה חקוקה. עוולה זו קבועה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי לבי"ד אזורי תהא סמכות ייחודית לדון בין היתר, בתובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין בקשר לסכסוך עבודה. ביה"ד לעבודה משמש ערכאה המרכזת סכסוכים בין עובדים למעסיקים בקשר ליחסי העבודה ביניהם, וסמכות שיפוט ייחודית זו הוענקה לו מכוח חוק בית הדין לעבודה וחוקים אחרים. כבר נקבע כי, עניינים שהם בסמכות ייחודית של ביה"ד לעבודה יידונו אך ורק במסגרתו, ומאידך, ביה"ד לעבודה לא ידון בעניינים מעבר לעניינים הללו.
בעוד בבתי המשפט האזרחיים העיקרון המכריע לרוב את שאלת הסמכות העניינית הוא מבחן הסעד המבוקש, במקרה של ביה"ד לעבודה קבועים בחלק מהמקרים מבחנים בהם ניתן מעמד מרכזי לשאלת העילה, ובעניינים אחרים הסמכות נקבעת לפי מבחן כפול של עילת התביעה וזהות הצדדים. נוסף על כך, הוציא המחוקק במפורש מגדר סמכותו של ביה"ד לעבודה תביעות בין עובד למעסיקו, אשר עילתן היא נזיקית, אלא שלהוראה זו חריג הקבוע בסעיף 24(א)(1ב) לחוק, המונה שלוש עוולות נזיקיות ספציפיות בהן נתונה לביה"ד לעבודה סמכות לדון, וכל זאת "בקשר לסכסוך עבודה". כלומר, סמכות ביה"ד לעבודה לדון בעילות נזיקיות אלה מחייבת תנאי נוסף והוא היות התובענה קשורה לסכסוך עבודה. במקרה דנן, בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד מעסיק, והעילה הנזיקית עליה מבוססת התביעה אינה עילה הקשורה "לסכסוך עבודה". לאור האמור, ביה"ד נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה.
סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה מתייחס לעבירות על חיקוקים שונים המנויים בתוספת השנייה (ובכלל זה, חוק שירות התעסוקה). ברם, הליך זה אינו הליך פלילי ואין עניינו עבירה מצד הנתבעת, אלא הליך אזרחי בעילה נזיקית; סעיף 82א לחוק שירות התעסוקה, אינו מקנה סמכות לביה"ד לדון במקרה זה, באשר סמכות זו תקום "בכפוף" לסעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, שעניינו דיון בוועדת ערר בכל הנוגע להחלטת שירות התעסוקה בקשר לשליחה לעבודה או להכשרה מקצועית, נושא שאינו רלבנטי לדיון זה. |
| חזרה למעלה |
|
| 8 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 67153-12-15 אירנה אנשקוב נ' מלרם - מוקד לשירותים רפואיים בע"מ (עבודה; יפית זלמנוביץ גיסין, נ.צ.: ג' נבו, צ' דגני; 06/07/18) - 28 ע' |
| עו"ד: זהר וכנר, אשר שור |
התובעת עבדה כרופאה במתן שירותי רפואה עד הבית למנויי הנתבעת. ביה"ד פסק כי, הניכויים משכר התובעת בגין עלות ביטוח מהווים ניכוי כדין נוכח הסכמת התובעת לכך בהתנהגותה; כי התובעת לא נתנה לנתבעת הזדמנות לתיקון ההרעה המוחשית בתנאי עבודתה בגין הפחתה בהיקף המשמרות, ולכן היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים בגין התפטרותה; וכי התובעת זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה שבועית, תוך דחיית הטענה כי התובעת שהתה בכוננות בשעות בהן לא מצויה הייתה בביקורי בית.
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – הגנת השכר – ניכויים משכר עבודה
עבודה – הגנת השכר – איסור שכר כולל
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – שעות נוספות
עבודה – שעות עבודה ומנוחה – משמרות כוננות
.
התובעת שעבדה כרופאה במתן שירותי רפואה עד הבית למנויי הנתבעת משך כארבע שנים, הגישה תביעה לקבלת הזכויות המגיעות לה, לטענתה, בגין תקופת עבודתה אצל הנתבעת ונסיבות סיומה. הדיון נסב אודות השאלות הבאות: האם הניכויים שבוצעו משכרה של התובעת בגין עלות ביטוח מהווים ניכוי שלא כדין מהשכר אם לאו; מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת והאם היא זכאית לפיצויי פיטורים; האם התובעת זכאית לגמול בגין עבודה בשעות נוספות, שעות חג וימי המנוחה השבועית.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת י' זלמנוביץ גיסין ונציגי הציבור ג' נבו, צ' דגני) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
אשר לניכוי שלא כדין מהשכר, נמצא כי התובעת היתה מודעת לקיזוז המבוצע אחת לחודש משכרה בגין ביטוח. אף אם התובעת לא נתנה הסכמה בכתב לביצוע הקיזוז, שתיקתה משך כל אותם שנים בהם בוצע הקיזוז משכרה כמוהם כהסכמה לביצועו. התובעת לא הוכיחה כי פנתה לנתבעת בכל הנוגע להפחתת עלות הביטוח משכרה, והנושא כלל לא היווה טעם או עילה להתפטרות. בנסיבות אלה נדחתה תביעת התובעת להשבת הסכומים שנוכו משכרה.
אשר לפיצויי פיטורים, ביה"ד דחה את טענת התובעת כי התפטרה עקב אי תשלום גמול שעות נוספות וגמול בגין עבודה בימי חג ובמנוחה השבועית, וקבע כי חלה הפחתה בהיקף המשמרות אליהן שובצה התובעת אשר הובילה לכך שחרף העלאת השכר נותר שכרה כשהיה. ביה"ד דן בשאלה האם התובעת התפטרה בשל ההפחתה בהיקף המשמרות, שכמוה כהרעה בתנאי העבודה והאם התובעת התריעה בפני הנתבעת טרם התפטרותה על הפגיעה בתנאי העסקתה באופן שאיפשר לנתבעת לבחון אפשרות לתיקון התנהלותה, וקבע כי התובעת לא נתנה לנתבעת הזדמנות לתיקון ההרעה המוחשית, ולפיכך פסק כי התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותה.
אשר לגמול שעות נוספות, ראשית, נקבע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומם של התנאים הנדרשים לקיומו של שיהוי; שנית, בחינת הקף השעות אותו עבדה התובעת מעלה כי התובעת עבדה מספר לא מבוטל של שעות נוספות, בימי שבת, חג ובשעות לילה. טענת הנתבעת כי בין הקריאות שהתה התובעת בכוננות ו/או כי הייתה חופשייה לעשות כרצונה, נדחתה בהעדר הוכחה, ואף נסתרה. כך או כך, התובעת עמדה לרשות העבודה מהלך כל המשמרת, שהרי לא יכולה הייתה לדעת מראש מתי "תוקפץ" לביקור ובאיזה מרחק יהיה הביקור הבא ממיקומו של הביקור הנוכחי, לפיכך, נדחתה טענת הנתבעת כי התובעת שהתה בכוננות בשעות בהן לא מצויה הייתה בביקורי בית.
הנטל להוכחת הקף שעות העבודה של העובד עובר למעסיק ככל שביה"ד התרשם כי טענת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות אכן נכונה היא. משנדחתה טענת הנתבעת כי בין הביקורים שהתה התובעת ב"כוננות", הרי שיש לראות בכל שעות המשמרת כשעות עבודה. מן הראיות עולה כי התובעת לא קיבלה גמול שעות נוספות ולא גמול שעות נוספות בגין עבודה במנוחה השבועית. טענת הנתבעת כי שולם לתובעת שכר כולל נדחתה מאחר שהדבר עומד בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר. לפיכך ביה"ד קבע מהו ערך השעה הממוצע של התובעת בכל תקופת עבודתה ואת הקף השעות הנוספות שעבדה והורה על הגשת תחשיבי שעות נוספות בהתאם לעקרונות שקבע, ובכלל זה כי ההפסקות היו חלק בלתי נפרד מתנאי העסקת התובעת, כך שיש לחשב את אורך יום העבודה של התובעת כ 8.6 שעות (וְלא 9 שעות); ביה"ד פסק לתובעת פיצוי בגין תלושי שכר לא מפורטים בסך של 2,000 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 9 [עבודה] |
|
| סעש (חי') 5167-04-15 נגה בן בסט נ' שופרסל בע"מ (עבודה; נוהאד חסן, נ.צ.: ט' אוגוסט, מ' מקוב; 05/07/18) - 25 ע' |
| עו"ד: דרור אדר, שרית גליבטר בין |
ביה"ד פסק כי, בהוצאת התובעת לחל"ת, ללא הסכמתה, לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, יש לראות כמעשה פיטורים המזכה את התובעת בפיצויי פיטורים ובחלף הודעה מוקדמת; כן זכאית התובעת לפיצוי בגין העדר שימוע כדין; לא הוכח כי בתקופה בה פוטרה התובעת היא הייתה בתקופה המוגנת מפני פיטורים, משלא עמדה בתנאי סעיף 9(ה)(3) לחוק עבודת נשים; הנתבעת הפרה את סעיף 9א לחוק עבודת נשים, כשהפחיתה את שכרה של התובעת בתקופה בה הייתה בטיפולי פוריות, מבלי לפנות בבקשה למתן היתר מהממונה על עבודת נשים, והתובעת זכאית לפיצוי מכוח סעיף זה.
עבודה – עבודת נשים – טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית
עבודה – עבודת נשים – פיטורי עובדת בטיפולי פוריות
עבודה – עבודת נשים – פיטורים במהלך טיפולי פוריות
עבודה – פיטורין – קיומם
עבודה – פיטורין – זכות לשימוע
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
.
בהליך זה עותרת התובעת (להלן: העובדת), לחיוב הנתבעת (להלן: המעסיקה), בתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים בגין הפרת חוק עבודת נשים (להלן: החוק), ולתשלום פיצויים בהתאם לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום בגין הפרשי שכר, אי עריכת שימוע כדין והודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט נ' חסן ונציגי הציבור ט' אוגוסט, מ' מקוב) קיבל את התביעה בחלקה ופסק כי:
אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, נמצא כי התנהגות המעסיקה היא זו שהביאה את יחסי העבודה בין הצדדים לכדי סיום, ועל כן יש לקבוע כי העובדת פוטרה מעבודתה החל מ-5/2014. המעסיקה הייתה מעוניינת בפיטורי העובדת, אך נמנעה מלפטרה במפורש. עם אי הגעת הצדדים למתווה מוסכם לסיום העסקתה ועם תום ימי המחלה להם זכאית העובדת, הוגדרה העובדת כעובדת בחל"ת לתקופה בלתי מוגבלת, וזאת ללא הסכמתה. המעסיקה לא הזמינה את העובדת לשימוע או לכל שיחת בירור אחרת לפני הגדרתה כעובדת בחל"ת, כמו כן לא הוכח כי המעסיקה ביקשה מהעובדת להתייצב לעבודה לפני או בזמן בו הוגדרה כעובדת בחל"ת. לפיכך, בהתנהגות המעסיקה והוצאת העובדת לחל"ת החל מחודש 05/2014, ללא הסכמתה, לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, יש לראות כמעשה פיטורים. לפיכך, העובדת זכאית לפיצויי פיטורים; העובדת זכאית לחלף הודעה מוקדמת לפיטורים, שכן לאחר תום מכסת ימי המחלה, העובדת פוטרה ולא ניתנה לה הודעה מוקדמת. בסירוב העובדת לקבלת הצעת ביה"ד להחזרתה לעבודתה שעה שהמעסיקה הסכימה להצעה זו, אין לראות אקט של התפטרות; העובדת זכאית לפיצוי בגין העדר שימוע כדין בסך של 5,000 ₪.
אשר לשאלה האם המעסיקה הפרה את חוק עבודת נשים, העובדת לא הרימה את הנטל הדרוש להוכיח את התקיימות התנאים המחילים את סעיף 9(ה)(3) לחוק, המגן על העובדת בתקופת טיפולי הפוריות גם ללא היעדרות. לפי סעיף 9(ה)(3) לחוק, התקופה המוגנת מפיטורים לעניין עובד/עובדת העוברים טיפולי פוריות או הפריה חוץ גופית, הינה במהלך תקופת הטיפולים, או 150 ימים לאחר מועד תחילתם, לפי המאוחר. הגנה זו חלה בתנאי שהעובד/עובדת הודיעה למעסיקה אודות הטיפולים לא יאוחר מ-3 ימי עבודה ממועד ההודעה המוקדמת ואם לא ניתנה, ממועד הפיטורים וכן המצאת אישור רפואי בכתב תוך 14 יום מאותו מועד. במקרה זה המעסיקה פיטרה את העובדת בחודש 5/2014, כאשר העובדת לא הוכיחה כי במועד זה המציאה למעסיקה אישורים רפואיים אודות המשך הטיפולים ולכן לא ניתן לקבוע כי בתקופה בה פוטרה העובדת הייתה בתקופה המוגנת מפני פיטורים, משלא עמדה בתנאי סעיף 9(ה)(3) לחוק.
יחד עם זאת, המעסיקה הפרה את סעיף 9א לחוק, האוסר על פגיעה בתנאי עבודתם ובשכרם של עובד/ת בתקופה המוגנת בחוק מפני פיטורים. המעסיקה פעלה שלא כדין כשהפחיתה שכרה של העובדת בתקופה בה הייתה בטיפולים, מבלי לפנות בבקשה למתן היתר מהממונה על עבודת נשים; גם לו היה נקבע כי סעיף 9א לא חל בעניינה של העובדת, עדיין לא הייתה המעסיקה רשאית להפחית משכרה את רכיב הפרמיה התחשיבית, שכן לא נמצא כי תוספת זו הייתה מותנית בעמידה ביעדים כלשהם. לאור האמור, זכאית העובדת לפיצויים בגובה רכיב הפרמיה שהופחת משכרה לא כדין למשך 11 חודשים; התביעה לפיצוי בגין הפרת איסור לשון הרע נדחתה, בנסיבות בהן הנתבעת לא פירטה את היסודות העובדתיים המבססים את עוולת לשון הרע, ואף לא הוכיחה כי האמירות הנטענות אכן נאמרו. |
| חזרה למעלה |
|
| 10 [עבודה] |
|
| סעש (ת"א) 1425-06-15 אילן מדינה נ' קל אוטו בע"מ (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: י' לוין, י' נרקיס; 04/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: אסף אלעד אלוני, שלמה בכור |
ביה"ד פסק כי, ההחלטה על העלאת היעד של התובע לצורך קבלת עמלות בגין ליסינג תפעולי התקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ולא היוותה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המצדיקה לראות את התפטרות התובע כדין פיטורים; התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשות חסרות לפנסיה ולפיצויים. עם זאת התובע לא התפטר מחמת חסר בהפרשות ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורין לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.
עבודה – התפטרות – פיצויי פיטורין
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
עבודה – יחסי עבודה – הזכות הניהולית
עבודה – שכר עבודה – רכיביו
עבודה – שכר עבודה – קיזוז והשבה
.
התובע עבד אצל הנתבעת במשך קרוב לשבע שנים. לטענת התובע, הוא נאלץ לעזוב את עבודתו בעקבות הרעה מוחשית ומשמעותית בתנאי עבודתו – החלטת הנתבעת לשנות את היעדים לצורך קבלת עמלות בגין ליסינג תפעולי. התביעה הינה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן הפנסיה בצירוף פיצויי הלנה, וגמול עבור שעות נוספות, שלא שולמו לו על פי דין ולפיצוי בשל התנהלות בחוסר תום לב.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור י' לוין, י' נרקיס) קיבל את התביעה בחלקה הקטן ופסק כי:
אשר לשאלה האם התובע התפטר בשל הרעה מהותית בתנאי העבודה, בהתאם להלכה הפסוקה, על מנת שיתקיימו התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים, על התובע להוכיח שקיים קשר בין ההתפטרות לבין הרעת התנאים, או הנסיבות שבגינן לא ניתן לדרוש מהעובד להמשיך בעבודה, וכן כי התריע לפני המעסיק כי אם לא יתוקנו התנאים הפוגעניים, הוא יתפטר ויראו את התפטרותו כפיטורים. במקרה דנן, ההחלטה על העלאת היעד של התובע לצורך קבלת עמלות בגין ליסינג תפעולי הייתה החלטה שהתקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ולא היוותה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המצדיקה לראות את התפטרות התובע כדין פיטורים.
אשר לזכאות התובע לפיצוי בגין הפרשות חסרות לפנסיה ולפיצויים, ההפרשות של התובע נעשו על השכר הבסיס בלבד, ולא על העמלות. העמלות הם רכיב של שכר עבודה ולכן, על הנתבעת היה להפריש עבורן לפנסיה ולפיצויים, ולא רק להפריש לפי שכר הבסיס. בהתאם להסכם שבין הצדדים רכיב העמלות הינו מותנה בהגעה ליעד, אך ברגע שהתנאי מתקיים (הגעה ליעד) והתובע זכאי לתשלום, הסכומים האלה הם חלק משכר העבודה המזכה בזכויות על פי הדין, כולל הפרשות. תשלום העמלות, במקרה של התובע, נעשה עבור ביצוע עבודתו הרגילה, ובתנאי שהוא יעמוד ביעד שנקבע לו. אין מדובר ב"תוספת" בעד ביצוע עבודה חריגה. לכן, העמלות הן חלק מן השכר הקובע להפרשות לפנסיה ולפיצויים. משאלה לא נעשו בפועל, ולא ניתן ככל הנראה לבצע אותן היום, בין היתר, בשל העדר הפרשה של "חלק עובד", זכאי התובע לפיצוי בגובה ההפרשה שלא נעשתה. אין זכות לתובע לפיצויי הלנת השכר בגין הפרשות שלא נעשו על ידי המעסיק, אלא הזכות היא של קרן הפנסיה/קופת הפיצויים בלבד.
אשר לשאלה האם אי תשלום ההפרשות מצדיק התפטרות התובע כדין פיטורים, משלא בוצעו ההפרשות כדין, ישנה הפרה מצידה של הנתבעת ופגיעה בזכויות הקוגנטיות של התובע. אין כאן הרעה בתנאי העבודה, מאחר שכל התקופה התובעת הפרישה לקרן הפנסיה ולקרן פיצויים סכומים רק על שכר הבסיס שקיבל התובע. ואולם ניתן לראות בכך "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". עם זאת, לא הוכח כי הפרות הנתבעת בנוגע להפרשות, שהתקיימה במהלך כל תקופת ההתקשרות, הייתה הסיבה שגרמה להתפטרות התובע, ולכן התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.
התביעה לתשלום בגין שעות נוספות נדחתה; טענת הקיזוז של הנתבעת בגין הפסקות נדחתה, כי בהתקשרות הארוכה יחסית שבין הצדדים סוכם כי התובע זכאי לצאת להפסקה, שלא תגרע מזמן העבודה, ותקוזז משעות העבודה של אותו יום. לכן, הנתבעת לא יכולה לדרוש קיזוז של זמן ההפסקות, עת התובע הגיש תביעה לבית הדין; התביעה לפיצוי בגין הפרת חוזה/התנהלות בחוסר תום לב נדחתה בשל זניחתה ובהעדר הוכחה; אשר לקיזוז הודעה מוקדמת, סוכם עם התובע שהוא לא יעבוד בתקופה של הודעה מוקדמת, ולכן, אין כל עילה לקיזוז. |
| חזרה למעלה |
|
| 11 [עבודה] [נזיקין] |
|
| סעש (ת"א) 7493-06-15 דרור אלקיים נ' פלסטו-שק בע"מ (עבודה; עידית איצקוביץ, נ.צ.: ג' נבו, מ' הרץ; 24/06/18) - 19 ע' |
| עו"ד: דורון מלכא, מיכל זילוני חדד , נעמי לאופר בן ארי |
ביה"ד פסק כי, התובע ביצע הפרות משמעת חמורות, בכך שדיווח דיווחים כוזבים על שעות העבודה, אך במכלול נסיבות העניין אין לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי, עם זאת סביר היה לשלול ממנו את ההודעה המוקדמת לפיטורים; עוד נפסק כי הליך פיטורי התובע נעשה כדין, כי אין מקום לפסיקת פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, וכי לא נתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי בגין עוגמת נפש לתובע.
עבודה – פיצויי פיטורין – הפחתתם
עבודה – פיצויי פיטורין – זכאות
עבודה – פיטורין – תקינות הליך הפיטורין
עבודה – פיטורין – הודעה מוקדמת
עבודה – פיטורין – פיצויים
עבודה – התפטרות – הרעה בתנאי עבודה
* נזיקין – עוולות – איסור לשון הרע
.
התובע עבד בנתבעת בתפקיד מלגזן ייצור ומחסן במשך כ-11.5 שנים, עד לפיטוריו. ענייננו בתביעה שבה עתר התובע לתשלום מלוא פיצויי הפיטורין לאחר שהופחתו בגין הפרת משמעת חמורה, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין הפרת "הסכם שימור ותגמול" (להלן: הסכם השימור), פיצוי בגין עוולת לשון הרע, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת והפרשי שכר.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופטת ע' איצקוביץ ונציגי הציבור ג' נבו, מ' הרץ) דחה את התביעה ברובה ופסק כי:
אשר לשאלה האם התובע ביצע הפרות משמעת חמורות והאם שלילת 30% מפיצוי הפיטורים של התובע נעשתה כדין, ראשית, הוכח כי התובע ביצע הפרות משמעת כאשר דיווח דיווחים כוזבים על שעות העבודה; הנטל הינו על הנתבעת להוכיח כי התובע פוטר בשל הפרת משמעת חמורה וכי קיימת הצדקה לשלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת. לפי הסכם העבודה האישי של התובע, הנתבעת תהא רשאית להביאו לידי סיום לאלתר מבלי שתחוב בחובה לשלם לעובד פיצויי פיטורין או בכל תשלום אחר כאשר העובד פעל בניגוד להוראות הממונים עליו ו/או חרג מסמכותו ו/או הפר משמעת באופן חמור. התובע ביצע הפרות משמעת חמורות. מדובר בתובע בן למעלה מ-60, אשר עבד במשך תקופה ממושכת בנתבעת, היה עובד מוערך והסכם השימור יצר אצלו מעין הסתמכות. בתקופת המעבר בין מפעלים היתה משום התרשלות של הנתבעת בכך שאישרה לתובע את דוחות הנוכחות ללא בדיקתם. בנוסף, התובע הודה שייתכן כי הייתה טעות בשיקול הדעת שלו. כמו כן, הפיטורין כשלעצמם הם עונש חמור על מעשי התובע ובייחוד נוכח גילו המבוגר והקושי להשתלב בעבודה אחרת. מבחינת כלל נסיבות המקרה האמורות עולה כי, אין לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים. עם זאת, אין הצדקה לחייב בפיצויי הלנת פיצוי פיטורים, ולסכום שמגיע לתובע יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק; נוכח הנסיבות והתנהגות התובע, סביר היה לשלול ממנו את ההודעה המוקדמת לפיטורים.
אשר לטענה בדבר הפרת הסכם השימור, התובע היה רשאי להתפטר עקב הרעת התנאים שאירעו לטענתו במעבר בין המפעלים של הנתבעת, ואולם הוא בחר להמשיך לעבוד בנתבעת ואף לחתום על הסכם השימור, ולכן הוא לא יכול לטעון כעת טענות בנוגע להרעת תנאים. יתרה מכך, בחוזה העבודה נכתב כי הנתבעת רשאית לשנות את שעות העבודה ו/או ימי העבודה של התובע, בהתאם לצרכיה והוא מתחייב להישמע להוראות אלו, וכי אין בשינוי זה כדי להוות הרעה בתנאי העסקתו של התובע; הוכח כי התובע ביצע הפרות משמעת ולאור הסכם השימור, התובע לא עמד בהתחייבות שלו כעובד כלפי הנתבעת, שכן לא עבד בהתאם לשעות העבודה הנדרשות ובהתאם לצרכי הנתבעת, לא הקפיד על כללי המשמעת ולא ציית להוראות הממונה. נוכח התנהגות התובע, הנתבעת הייתה זכאית לבטל את הסכם השימור ולשלול מהתובע מענק התמדה.
אשר לטענה בדבר פיטורין שלא כדין, לא הוכח כי היו שיקולים זרים או אפליה פסולה בהחלטת הפיטורין של התובע והליך פיטורי התובע נעשה כדין; אשר לתביעה בגין לשון הרע, הגם שניתן לראות בטענות שהועלו כלפי התובע בהזמנות לשימוע או במכתב הפיטורים כ"לשון הרע" בהתאם לחוק איסור לשון הרע, ההאשמות שהועלו במכתבים אלו ומוענו לתובע אינן עולות לכדי הגדרת פרסום והן אף התבררו כאמיתיות. גם הדואר האלקטרוני שנשלח לחברת הביטוח כהסבר לשלילה חלקית של פיצויי הפיטורים לא מנוגד לחוק איסור לשון הרע. לכן אין הצדקה לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הפרת החוק האמור; לא הוכח שנתקיימו נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי בגין עוגמת נפש לתובע. |
| חזרה למעלה |
|
| 12 [ביטוח לאומי] |
|
| בל (ת"א) 2412-12-16 בת חן דמוזה נ' המוסד לביטוח לאומי (עבודה; תומר סילוורה, נ.צ.: ג' טלית, ח' הופר; 24/06/18) - 9 ע' |
| עו"ד: טל נוי, אירינה פישר |
ביה"ד פסק כי, בגין עבודת התובעת כסייעת פדגוגית בבית ספר לחינוך מיוחד, התובעת זכאית למענק בגין עבודה מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי, שכן עבודת התובעת חוסה תחת פריט ז(2) ללוח ח' אליו מפנה סעיף 174 לחוק כעבודה נדרשת או עבודה מועדפת והתובעת עומדת בתנאי סעיף זה וכן בפרק הזמן הנדרש לשם גיבוש הזכאות למענק.
ביטוח לאומי – תגמולים – מענק עבודה מועדפת או נדרשת
.
הדיון נסב אודות סוגיית זכאותה של התובעת למענק בגין עבודה מועדפת בהתאם לסעיף 174 לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק), בגין עבודתה כסייעת פדגוגית בבית ספר לחינוך מיוחד.
.
בית הדין האזורי לעבודה (השופט ת' סילורה ונציגי הציבור ג' טלית, ח' הופר) קיבל את התביעה ופסק כי:
סעיף 174 לחוק, הקובע את הזכאות למענק עבודה מועדפת, קובע כי זכאות זו מותנית בכך שהחייל המשוחרר יעבוד 6 חודשים לפחות בתוך שנתיים מיום שחרורו משירות סדיר על פי חוק שירות הביטחון בעבודה מועדפת כאשר ההגדרה של עבודה מועדפת המופיעה בסעיף 174(א) לחוק הינה: "עבודה במקום עבודה או בסוג עבודה כמפורט בלוח ח'; ובלבד שלגבי אדם פלוני העבודה אינה עבודה מתאימה כאמור בסעיף 165(א) ו(ב)." בחינת העבודה המועדפת או הנדרשת צריכה להיעשות לא רק בהתחשב בטיב העבודה אלא גם בהתחשב בטיבו של מקום העבודה שהרי אין טעם לזכות במענק את החייל המשוחרר העובד בעבודה מועדפת או נדרשת בענף או במקום עבודה שלגביהם לא מתקיימת תכלית החוק. הרובריקה הרלבנטית בלוח ח' שאליו מפנה סעיף 174 לחוק היא בסעיף ז(2)(ב): "מעון או חלק ממעון המיועד לאנשים עם מוגבלות פיזית או שכלית, שקיבל רישיון לפי חוק הפיקוח על מעונות, התשכ"ה-1965". מעון יום מוגדר בחוק הפיקוח על מעונות כ-"מקום המשמש, או הנועד לשמש, כולו או בחלקו, מקום מגורים או מקום שהיה לילדים, לזקנים, לבעלי מום גופני או ללוקים בשכלם, והכל כשהם מחוץ למשפחתם, או מוסד כמשמעותו בחוק הפיקוח על מוסדות לטיפול במשתמשים בסמים, תשנ"ג-1993, המשמש או שנועד לשמש לטיפול (להלן - חוסים)"; בהגדרת המונח "מעון" מוגדר המונח "מקום שהיה" כאחד מאלה: "(1) מקום בו מקבל חוסה טיפול; (2) מקום בו שוהה ילד לצורך השגחה, טיפול או קבלת ארוחות, למעט מוסד רפואי".
מן ההוראות הנ"ל עולה כי, יש לבחון אם התובעת: נתנה טיפול וסיוע אישי בביצוע פעולות יום יומיות או בהשגחה; לילדים בעלי מוגבלות פיזית או שכלית; השוהים במקום בו לצורך השגחה, טיפול או קבלת ארוחות שאינו מוסד רפואי. מהראיות עולה כי, התובעת עומדת בתנאים הנ"ל, על מנת שתהא זכאית למענק עבודה נדרשת. ראשית, מבחינת תכלית החוק, התובעת עשתה עבודת קודש במסגרת עבודתה בבית ספר המאכלס תלמידים בעלי מוגבלויות קשות וכי המחוקק ביקש לעודד צעירים וצעירות להשתלב במסגרות של חינוך מיוחד ולסייע במשימה הקשה של טיפול במי שלא מסוגל לטפל בעצמו. עבודות שביצעה התובעת הנוגעות יותר לפן החינוכי טעון שילוב בין הוראה פדגוגית לבין תמיכה והתמודדות פיזית. בסעיף ז(2) נכללות גם עבודות המצריכות השגחה ולא רק סיוע בפעולות יומיומיות. לפיכך, עבודת התובעת חוסה תחת פריט ז(2) ללוח ח' לחוק כעבודה נדרשת או מועדפת. התובעת עבדה תקופה של כשנה וחודש ימים. כפול מהנדרש בחוק. זאת בעוד היא עובדת בהיקף משרה שהוא מעט גבוה מ-50%. תכלית החוק בכל הנוגע לדרישת היקף המשרה היא למנוע מצב בו עובד יקבל מענק על אף שעבד במתכונת עבודה מצומצמת יותר מהמקובל, ולמעשה תרם למשק פחות ממה שעובד בהיקף משרה הרגיל לאותו מקצוע היה נותן באותו פרק זמן של 6 חודשים. אולם, לאחר שהתובעת עבדה תקופה שעולה על שנה הרי שעבודה בחצי משרה לפחות הניבה תרומה משקית השווה לחצי שנת עבודה לפחות. זאת בהנחה שהיקף המשרה המקובל בעבודה כסייעת פדגוגית במוסך חינוכי לילדים עם צרכים מיוחדים הוא בן 186 שעות חודשיות, הנחה שלא הוכחה. התובעת המשיכה לעבוד בבית הספר גם לאחר הגשת התביעה. לפיכך, התובעת עומדת גם בפרק הזמן הנדרש לשם גיבוש הזכאות למענק עבודה. |
| חזרה למעלה |
|
| מנהלי |
| 13 [מכרזים] |
|
| עתמ (חי') 55392-06-18 גנית פארק בע"מ נ' עירית קרית מוצקין (מנהלי; ריבי למלשטריך לטר; 31/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: גיא קדם, גולדהמר, לירן כהן, ניסים מכלוף, ספי טייטלבאום |
בסיור קבלנים, שההשתתפות בו איננה חובה, לא ניתן להוסיף תנאי מהותי לתנאי המכרז, בוודאי לא תנאי סף, גם אם בדרך מקרה השתתפו בסיור כל המציעים שהגישו לאחר מכן הצעות; שינוי מהותי של תנאי מכרז שפורסם אינו יכול להיעשות אלא בדרך של פרסום מכרז חדש.
מכרזים – תנאי המכרז – שינויים
מכרזים – הליכי המכרז – פגמים
.
עתירה מנהלית כנגד החלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעת העותרת במכרז פומבי שערכה המשיבה 1 (שעניינו אספקה והתקנה של מתקני משחק, משטחי בלימה ומתקני כושר בקרית מוצקין), והכרזת המשיבה 2 כזוכה בו. יצוין כי המכרז ערוך בדרך של "הפחתה". היינו, למכרז צורף כתב כמויות הנוקב במחיר של כל פריט (להלן: "המחירון"). המציעים אמורים להציע הנחה לגבי מחיר המחירון שבמכרז. מאום בתנאי המכרז עצמו לא התייחס לכך שתהיה מגבלה כלשהי על אחוז ההנחה שיתנו המציעים. מס' ימים טרם המועד האחרון להגשת ההצעות, התקיים סיור קבלנים שלא היה בבחינת חובה, אך בפועל השתתפו בו נציגי המציעים. בפרוטוקול הסיור עליו חתמו המשתתפים בסיור נרשם בכותרת כי הוא נספח המהווה חלק מתנאי המכרז ומצוין בו לראשונה, כי קיימת הגבלה על אחוז ההנחה שניתן להציע וכי מציע שאחוז ההנחה בהצעתו יהיה גבוה מהסף שנקבע – הצעתו תפסל. כן נרשם שמו של היועץ המקצועי החיצוני. הצעות העותרת כמו גם הצעת המשיבה 3 (שנתנו הנחה בגובה של 35.76% ו-35.1% בהתאמה) נפסלו בעקבות המלצת היועץ המתכנן שהמליץ שלא לאשר הצעות מחיר שיציעו הנחה של יותר מ- 33% ביחס לרמת המחירים הנקובה במחירון. והמשיבה 2, שנתנה הנחה של 12%, נבחרה כזוכה במכרז.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה מהטעמים הבאים:
כללי המכרז צריכים להיות בהירים וחד משמעיים, בגוף המכרז עצמו. במקרה דנא, תנאי המכרז המקורי לא הגבילו את אחוז ההנחה שתוצע, ובוודאי שלא קבעו פסילה של הצעה מתחת לאומדן מסוים.
ביהמ"ש קובע כי בסיור קבלנים, שההשתתפות בו איננה חובה, לא ניתן להוסיף תנאי מהותי לתנאי המכרז, בוודאי לא תנאי סף, גם אם בדרך מקרה השתתפו בסיור כל המציעים שהגישו לאחר מכן הצעות. יש לזכור כי במועד הסיור, מאחר שאיננו חובה, ממילא לא ניתן לדעת אם השתתפו בו כל מי שעומדים להציע הצעות.
פרוטוקול סיור הקבלנים יצר כביכול תשתית חדשה של תנאים. ברם, שינוי מהותי של תנאי מכרז שפורסם אינו יכול להיעשות אלא בדרך של פרסום מכרז חדש. משלוח הפרוטוקולים של הסיור למי שהשתתף בו, מה גם שהסיור איננו חובה לכל המציעים, איננו מספק פתרון חליפי לפרסום תנאי מכרז, כנדרש על פי הדין.
העובדה שהעותרת חתמה על פרוטוקול הסיור, איננה נותנת הכשר כלשהו לקיומו של תנאי הסף בפרוטוקול, שכן חתימת העותרת איננה יכולה להכשיר התנהלות של רשות ציבורית המנוגדת לדין.
מכאן שאין לראות את המכרז ככולל תנאי סף, לפיו כל הצעה מתחת לאומדן היועץ המקצועי – נפסלת. פסילת הצעת העותרת לכן איננה כדין.
ביהמ"ש מוסיף כי החלטת ועדת המכרזים נגועה בפגמים נוספים והם – העדר ראיה על התכנסות בפועל, התנערות מחובתה לדון בהמלצת היועץ, העדר דיון, העדר הנמקה, ומניעת הזדמנות מהעותרת להסביר את היקף ההנחה שנתנה. וזאת בניגוד תקנות העיריות (מכרזים) וכמפורט בפסה"ד.
לפיכך יש לבטל את החלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעת העותרת. הדיון יוחזר לועדת המכרזים על מנת שתמצה את הדיון כפי שמורות התקנות. |
| חזרה למעלה |
|
| 14 [תכנון ובנייה] |
|
| עתמ (מרכז) 5140-05-16 גן עדן סקיי בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - מרכז רמלה (מנהלי; זהבה בוסתן; 06/07/18) - 13 ע' |
| עו"ד: אברהם לוי, רותם אלקלעי, ליאורה אפרתי |
בהתאם לחוק והפסיקה, תכנית עומדת בתוקפה כל עוד לא שונתה או בוטלה על ידי תכנית אחרת מאוחרת יותר המצויה במדרג גבוה ממנה או במדרג זהה לה. ברם, כאשר קיימות מספר תכניות מתאר לגבי אותו שטח, ככל שקיימות בתכניות המאוחרות הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראת התכנית הישנה, כפי שנמצא בענייננו, גוברות ההוראות בתכניות המאוחרות על פני הוראות התכנית הישנה. לפיכך, לא נמצא פגם בהחלטת המשיבות לדחות את הבקשה להיתר שהגישה העותרת.
תכנון ובנייה – תכניות – תוקפן
תכנון ובנייה – היתר בנייה – בקשה להיתר בנייה
.
עתירה מנהלית המכוונת כנגד החלטת המשיבה 1 (להלן "ועדת הערר") אשר דחתה את ערר העותרת שהוגש כנגד החלטת המשיבה 2 (להלן "הועדה המרחבית") לדחות את הבקשה להיתר שהגישה העותרת לבנית חדרי קירור + שטח שרות + שטחים ציבוריים + מ.מ.ד + שרות בשטח כולל של 2,703.65 מ"ר במקרקעין בבעלות העותרת ששטחם למעלה מ-17 דונם ויעודם חקלאי. הועדה המרחבית דחתה את הבקשה להיתר "מפאת סטייה ניכרת בשטחים המותרים לבניה במגרש ואי התאמה לייעוד ולשימושים המותרים בהתאם לתב"ע שבתוקף".
.
ביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
תכנית עומדת בתוקפה כל עוד לא שונתה או בוטלה על ידי תכנית אחרת מאוחרת יותר המצויה במדרג גבוה ממנה או במדרג זהה לה. ברם, כאשר קיימות מספר תכניות מתאר לגבי אותו שטח, ככל שקיימות בתכניות המאוחרות הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראת התכנית הישנה גוברות ההוראות בתכניות המאוחרות על פני הוראות התכנית הישנה.
במקרה דנא, התכנית המנדטורית החלה על המקרקעין, שהיא תכנית מתאר מקומית אמנם לא בוטלה, אך קיימות תכניות מאוחרות יותר (תכנית המתאר המקומית הצ/122 ותכניות המפורטות 3 ו- 3ב') בהן מצויות הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות התכנית המנדטורית. ההוראות בתכניות המאוחרות גוברות על פני הוראות התכנית המנדטורית. בהקשר זה ביהמ"ש מפנה במיוחד לסעיף 4ג לתוכנית 122 הקובע כי במקרה בו כבר הוצא היתר בניה על פי התכנית המנדטורית אך טרם הוחל בבניה על פי אותו היתר, יבוטל ההיתר. מכלל האמור, ומקל וחומר, ברור כי מקום שכלל לא הוצא היתר לא יינתן היתר שאינו תואם את תכנית 122. די בכך כדי לדחות את העתירה. אך למעלה מן הצורך ביהמ"ש הוסיף והתייחס לפסיקה ולטענות הנוספות שנטענו על ידי העותרת אך לא מצא בהן ממש. החלטת ועדת הערר מנומקת ומבוססת על החוק והפסיקה. |
| חזרה למעלה |
|
| 15 [רשויות מקומיות] [מסים] |
|
| עמנ (ת"א) 29791-10-17 נ.ת.מ. ניהול סי. ויו בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית הרצליה (מנהלי; ארז יקואל; 03/07/18) - 11 ע' |
| עו"ד: י' ארוגטי, ש' סלע |
משלא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר לפיה השטח שבמחלוקת משמש בעיקר את באי המבנים המסחריים, הוא נחזה כמעין חצר שלהם שאף מרוצפת בשונה מהרחוב וחלקו משמש כחניון וכביש גישה אליו, הכולל מחסומים וביתן. בנסיבות בהן המערערת נחזית כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטח ביהמ"ש סבור כי אין בכוחה של האינדיקציה בדמות זיקת ההנאה לטובת הציבור, לכשעצמה, כדי להוציא את החלטת ועדת הערר – לפיה מדובר בשטח העונה לסיווג שבסעיף 9.3. לצו הארנונה – אל מחוץ למתחם הסבירות המנהלי.
רשויות מקומיות – ארנונה – סיווג נכסים
רשויות מקומיות – ארנונה – קרקע תפוסה
מסים – ארנונה – סיווג נכס
.
ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לקביעת ארנונה בגדרה נדחו שני עררים שהגישה המערערת על חיובה בארנונה בגין שטח שעל חלקו רשומה זיקת הנאה לטובת הציבור בשטח של 1,520 מ"ר ולגביו נטען כי הוא רחוב. מדובר בשטח סמוך לשני מבנים מסחריים שהמערערת היא חברת הניהול והמחזיקה בהן לצרכי ארנונה. וועדת הערר קבעה כי מדובר בשטח העונה לסיווג שבסעיף 9.3. לצו הארנונה. הצדדים חלוקים בשלוש שאלות מרכזיות: א. האם הסיווג המתאים לשטח הוא "רחוב". במסגרת זו, נבחנה אף סוגית הנהנה העיקרי מהשטח; ב. האם ניתן לראות את השטח כקרקע תפוסה; ג. האם המערערת היא המחזיקה העיקרית בשטח, על אף זיקת הנאה ויתרת הפניותיה.
.
ביהמ"ש לעניינים מנהלים דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
כידוע, ועדת הערר היא הרשות המנהלית המקצועית והמוסמכת לבחינת טענותיו של מחזיק בנכס בעניין סיווגו לצרכי הארנונה, לרבות על דרך התרשמות בלתי אמצעית מהראיות הרלוונטיות. מוקנה לה שיקול דעת רחב בתחומי סמכותה וביהמ"ש לעניינים מנהליים, בשבתו כערכאת ערעור על החלטותיה, אינו מחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו שלו וממעט מלהתערב בהן. כך, למעט בנסיבות חריגות כשהחלטת ועדת הערר ניתנה בחוסר תום לב, מתוך שיקולים זרים, בחריגה קיצונית ממתחם הסבירות וכאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם; כאשר מדובר בקביעת ממצאים עובדתיים ומקצועיים על ידי וועדת הערר, לאחר ששמעה עדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי. התערבות בממצאים שכאלו שמורה למקרים חריגים במיוחד.
האם השטח עונה להגדרת "רחוב": הוראת סעיף 8 לחוק ההסדרים, קובעת כי מועצה מוסמכת לחייב מחזיקי "נכסים" בתחומה בתשלום ארנונה כללית. "רחוב", כהגדרתו בסעיף 269 לפקודת העיריות, הוחרג מהגדרת המונח "נכסים" ולכן הוא אינו בר חיוב בארנונה. הרציונל לכך הוא, שכאשר הנהנה העיקרי מהנכס הוא הציבור הרחב – ראוי שהוא יישא בעלות השירותים שמספקת הרשות המוניציפאלית לאותו הרחוב. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם ציבור בלתי מסוים נהנה מהקרקע ובמקביל, קיים נהנה עיקרי אחר ממנה. במקרה שכזה, על אף קיומו של ציבור בלתי מסוים הנהנה מהקרקע, יושת החיוב בארנונה על הנהנה העיקרי ממנה. מכאן, נקבע בפסיקה ש"רחוב" לצורך הגדרת נכסים בסעיף 269 לפקודת העיריות הוא נכס שהנהנה העיקרי מן השירותים הניתנים לו על ידי הרשות המקומית הוא הציבור הרחב.
במקרה דנא לא נמצא פגם במסקנת ועד הערר כי הנהנה העיקרי מהשטח אינו הציבור הכללי, אלא המחזיק הרשום יושבי הבניינים ומבקריהם וזאת על יסוד ממצאיה העובדתיים לפיה השטח משמש בעיקר את באי המבנים, הוא נחזה כמעין חצר שלהם שאף מרוצפת בשונה מהרחוב וחלקו משמש כחניון וכביש גישה אליו, הכולל מחסומים וביתן. לפיכך, מקובלת על ביהמ"ש אף מסקנת ועדת הערר, כי לא ניתן לנתק את השטח ממבני העסקים הסמוכים אליו ולכן הסיווג המתאים לו הוא לפי סעיף 9.3 לצו הארנונה.
האם מדובר בקרקע תפוסה: סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר קרקע תפוסה, כ: "כל קרקע שבתחום העיריה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין". בפסיקה נקבע כי ארבעה תנאים צריך שיתקיימו על מנת שקרקע תסווג כקרקע תפוסה: "... האחד – שהקרקע אינה "אדמה חקלאית"; השני – "שימוש" בקרקע; השלישי – "החזקה" בקרקע; והרביעי – שלא יחד עם "בנין". תנאים אלה מצטברים הם...". במקרה דנא, בהינתן שמדובר בשטח הסמוך לבניין ומהווה חלק מהחלקות עליהן נבנו המבנים (עפ"י ממצאי ועדת הערר המקובלים על ביהמ"ש) הרי שלא מתקיים התנאי "שלא יחד עם בניין" ולא ניתן לסווג את השטח כקרקע תפוסה.
בחינת יסוד ההחזקה והשימוש בשטח ומשמעות זיקת ההנאה: על יסוד השימוש בשטח להתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול לצורך מסוים. לצורך זה, לא די בזכות להשתמש ויש להראות שימוש בפועל. במקרה דנא, כאמור, השטח מהווה חלק מחלקות שעליהן ממוקמים מבנים מסחריים, הוא נמצא בסמוך לאותם מבנים ומקובלת על ביהמ"ש אבחנת ועדת הערר כי הוא מופרד מהרחוב, מהמדרכות ומהחניון הציבורי ונחזה כמעין חצר של המבנים שבו. בחלקו הפנימי, הוא משמש אף כחניון שלו צמוד כביש גישה הכולל מחסומים וביתן והשימוש העיקרי בו נעשה ביחד עם המבנים הסמוכים לו. די באלו כדי להראות שנעשה בשטח שימוש בפועל, כדרישת הוראות הדין ובהתאם ליסוד השימוש שבסעיף 9.3 לצו הארנונה.
בעע"מ 4551/08 בעניין גבעת שמואל נקבע כי בבחינת ההחזקה הנדרשת לשם סיווגה של קרקע כקרקע תפוסה, יש להראות קיומה של זכות משפטית קניינית בקרקע, או החזקה בפועל בה במובן של שליטה פיזית, במידה כזו או אחרת. במקרה הנדון, הנהנה העיקרי מהשטח הוא המערערת ומכאן שמתקיים למצער יסוד אחד – הוא יסוד ההחזקה בפועל.
ביחס ליסוד השני, שעניינו זכות משפטית, ביהמ"ש אינו סבור כי יש בזיקת ההנאה כדי לסתור, בהכרח, את קיומה של זכות משפטית זו. אמנם, נקבע זה מכבר, כי זיקת הנאה לטובת הציבור בשטח פרטי, יכולה להוות אינדיקציה לכך כי מדובר ב"רחוב". עם זאת, מדובר באינדיקציה בלבד. תשריט לפיו מדובר ברחוב וחיוב בארנונה כרחוב יכול שיהוו אינדיקציות נוספות. כל מקרה נבחן כפי נסיבותיו הייחודיות ובנסיבות המקרה הנדון, מקובלת על ביהמ"ש עמדת המשיב לפיה זיקת ההנאה מהווה זכות נוגדת העלולה להגביל, במידה מסוימת, את זכות הבעלים. ברם, אין בה כדי להפקיע את זכות הבעלים מעיקרה, או כדי לשלול אותה בדרך אחרת, על מנת שיתגבש הצדק להתייחסות לשטח כאל רחוב. המחוקק הטיל את הארנונה על ה- "מחזיק למעשה" בנכס. במקום שבו ישנם מספר מחזיקים, תחול חובת התשלום על המחזיק שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
משלא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר לפיה השטח משמש בעיקר את באי המבנים, הוא נחזה כמעין חצר שלהם שאף מרוצפת בשונה מהרחוב וחלקו משמש כחניון וכביש גישה אליו, הכולל מחסומים וביתן. בנסיבות בהן המערערת נחזית כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטח ביהמ"ש סבור כי אין בכוחה של האינדיקציה בדמות זיקת ההנאה, לכשעצמה, כדי להוציא את החלטת ועדת הערר אל מחוץ למתחם הסבירות המנהלי.
ביתר טענות הצדדים לא נמצא ממש. |
| חזרה למעלה |
|
| מחוזי |
| 16 [מסים] |
|
| עמ (מרכז) 13657-02-15 נסים טל נ' פקיד שומה כפר סבא (מחוזי; שמואל בורנשטין; 31/07/18) - 15 ע' |
| עו"ד: חיים מזרחי, נעה אלשיך |
המבחן לקיומה של "סיבה מספקת" לאי רישום תקבול, לצורך פסילת ספריו של נישום, הוא מבחן אובייקטיבי. קיומם של תום לב או רשלנות העוסק אינו מצביע על "סיבה מספקת" לאי הרישום. בענייננו לא התקיימה "סיבה מספקת" לאי הרישום ובדין נפסלו הספרים.
מסים – מס הכנסה – פסילת ספרים
מסים – מס הכנסה – ניהול פנקסים
.
ערעורים כנגד החלטת המשיב לפיה נפסלו ספרי החשבונות של המערער בשל אי רישום תקבול ללא סיבה מספקת.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ופסק:
שני תנאים מצטברים נדרשים לקבלת החלטה בדבר פסילת ספריו של נישום: האחד, לא נרשם תקבול שהייתה קיימת חובה לרשמו על פי הוראות ניהול ספרים; השני, פקיד השומה לא שוכנע כי הייתה "סיבה מספקת" לאי הרישום. המבחן לקיומה של "סיבה מספקת" לאי רישום התקבול הוא מבחן אובייקטיבי. קיומו של תום לב או היות הנישום רשלן, אינו מצביע בהכרח על קיומה של "סיבה מספקת" לאי הרישום. בענייננו אמנם לא נמצא שהמערער פעל בחוסר תום לב או כי אי רישום התקבול נבע ממטרה להעלים מס, אלא שאין די בכך כדי לקבוע שפסילת ספריו היא החלטה בלתי סבירה. לא התקיימה "סיבה מספקת" לאי רישום התקבול, ולפיכך כדין היא החלטת המשיב לפסול את הספרים. |
| חזרה למעלה |
|
| 17 [דיון אזרחי] |
|
| עא (ת"א) 20126-06-17 מגדל השעון ביפו בע"מ נ' עו"ד פז יצחקי ויינברגר (מחוזי; שרה דותן; 10/07/18) - 7 ע' |
| עו"ד: אסי רוטברט |
בית המשפט שלערעור קבע כי התובענה דנן, בה מבוקש להורות למשיב למסור למערערת שיק שהופקד בידיו להוכחת רצינות כוונות בהצעת רכש של נכס, מתאימה למסלול של המרצת פתיחה שכן ההליך אינו ניתן לביטוי בכסף.
דיון אזרחי – המרצת-פתיחה – התאמת העניין להליך
.
ערעור על החלטת רשמת לפיה התובענה דנן אינה מתאימה למסלול של המרצת פתיחה, מאחר שהיא תביעה כספית ויש לשום אותה ולשלם אגרה בהתאם.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ופסק:
לטענת מערערת, המשיבה הפורמלית הפקידה בידי המשיב שיק להוכחת רצינות כוונות בהצעת הרכש של נכס המקרקעין מהמערערת. משנשתכלל ההסכם, בקיבול ההצעה על ידה, מחובתו של המשיב להעביר לה את השיק המהווה דמי קדימה. אם תתקבלנה טענות המערערת וביהמ"ש יורה למשיב למסור לה את השיק, תיפתח לפניה הדרך לדרוש פרעונו על ידי המשיבה הפורמלית, ואם תסורב, לפנות להוצאה לפועל בבקשה לביצוע שטר. מאחר שהשיק נמשך לפקודת המערערת, מסירתו הפיסית לידיה תקנה לה זכות תביעה כאמור בסעיף 37 לפקודת השטרות. לפיכך, יש לסווג את ההליך כהליך שאינו ניתן לביטוי בכסף. |
| חזרה למעלה |
|
| 18 [דיון אזרחי] |
|
| תצ (ת"א) 5407-09-17 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (מחוזי; רות רונן; 08/07/18) - 21 ע' |
| עו"ד: |
בנסיבות דנן, אין מקום לסלק על הסף תובענה ייצוגית בטענות לדיווחים מטעים של המשיבה והסתרת מידע מהותי מהמשקיעים נוכח הגשת תובענות דומות בארצות-הברית. עם זאת, לאור החפיפה בין התביעות יש מקום לעיכוב הליכים בבקשת האישור עד להכרעה בתביעות האמריקאיות.
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – סילוק על הסף
דיון אזרחי – תובענה ייצוגית – עיכוב ניהול תובענה ייצוגית
דיון אזרחי – עיכוב הליכים – הליך תלוי ועומד
.
המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענות לדיווחים מטעים של המשיבה והסתרת מידע מהותי מהמשקיעים. המשיבה עותרת לסילוק הבקשה על הסף ולחילופין להורות על עיכוב הליכים בה, משום שהוגשו בארצות-הברית שתי תובענות ייצוגיות בעילות תביעה דומות.
.
בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ההליכים ופסק:
סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות המתייחס לתביעות ייצוגיות "מתחרות" אינו חל כשמדובר בתחרות בין תביעות שחלקן מתנהלות בבתי-משפט זרים מחוץ לישראל. יתרה מזאת, יתכן שביהמ"ש שידון בתביעות האמריקאיות יקבע כי בעלי-המניות הישראלים של המשיבה אינם זכאים להיכלל בקבוצת התובעים שאליה יתייחס ביהמ"ש. במצב דברים כזה סילוק בקשת האישור על הסף יותיר את התובעים הישראלים בלא כל אפשרות למצות את זכויותיהם ואין לאפשר זאת. משכך אין לסלק את בקשת האישור על הסף. עם זאת, יש מקום לעיכוב הליכים בבקשת האישור עד להכרעה בתביעות האמריקאיות. רק כאשר ההליך בביהמ"ש הזר בבירור אינו עשוי להשליך על הדיון בביהמ"ש בישראל, לא יהיה מקום לעיכוב הליכים בהליך הישראלי מכוח סעיף 35כו לחוק ניירות-ערך. בענייננו קיימת חפיפה בין ההליכים כך שיתכן שהכרעה בתביעות האמריקאיות תשליך על הדיון בבקשת האישור דנן. בטרם נדונו התביעות האמריקאיות, וכאשר אין זה ברור האם פסק-הדין בתביעות הללו יכלול את קבוצת המשקיעים הישראלים, אין מקום לדון בבקשת האישור. |
| חזרה למעלה |
|
| 19 [הגנת הדייר] |
|
| עא (ת"א) 56231-05-17 מורשת מטלון אדמה בע"מ נ' פליקס לוי (מחוזי; ישעיהו שנלר, קובי ורדי, עינת רביד; 05/07/18) - 12 ע' |
| עו"ד: שי אבני , יעקב ניב, דוד הנדל |
אין מניעה ליצור דיירות מוגנת שלא מכוח הוראות חוק הגנת הדייר, אלא מכוח הסכמה בעל פה בין צדדים ואף ללא ששולמו דמי מפתח. במקרה דנן נכרת הסכם בעל פה בין המשיב לבעלת הבניין ולפי המשיב ימשיך להיות דייר מוגן במושכר, לפיכך אין מקום לפינויו.
הגנת הדייר – פינוי – תביעת פינוי
הגנת הדייר – דייר מוגן – נטל ההוכחה
.
ערעור על פסק דין במסגרתו נדחתה תביעת המערערת לפינוי המשיב 1 מהמושכר וממבנים נוספים.
.
בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ופסק:
על פי הפסיקה אין מניעה ליצור דיירות מוגנת שלא מכוח הוראות חוק הגנת הדייר, אלא מכוח הסכמה בין צדדים. אין מניעה שהתקשרות בהסכם דיירות מוגנת תעשה ללא הסכם בכתב ואף ללא ששולמו דמי מפתח. ככלל, על הטוען להיותו דייר מוגן להוכיח טענתו, אולם כשמדובר במי שמחזיק במושכר עשרות שנים ללא כל התנגדות מצד הבעלים ומבלי שנערכו הסכמי שכירות עמו, עובר הנטל לפתחם של הבעלים להוכיח כי לא מדובר בדייר מוגן. במקרה דנן נקבע עובדתית כי המשיב נכנס בנעלי אביו והוא יושב בנכס זה עשרות שנים ללא התנגדות מצד בעלת הבניין וכי נכרת הסכם בעל פה בין המשיב לבעלת הבניין ולפי המשיב ימשיך להיות דייר מוגן במושכר, לפיכך אין מקום לפינויו. |
| חזרה למעלה |
|
| 20 [מסים] [רשויות מקומיות] [ארנונה] |
|
| תא (י-ם) 57216-11-13 עירית ירושלים נ' יוסף ויורם חנויות הלבשה בע"מ (מחוזי; ארנון דראל; 03/07/18) - 18 ע' |
| עו"ד: דרור לניאדו, דרור אפשטיין, עופר שפיר, צפריר סלומון |
בית המשפט קבע כי הנתבעת 2, אשר רכשה פעילות של חברה והחלה להחזיק בנכס ששכרה – היא החייבת בארנונה עבור הנכס, וזאת החל ממועד הגשת התביעה, אז נמסר המידע המלא על החוב.
מסים – ארנונה – מחזיק בנכס מקרקעין
רשויות מקומיות – ארנונה – מחזיק בנכס
ארנונה – הטלתה – על מי
.
תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום חוב ארנונה. הנתבעת 1 החזיקה בנכס ששכרה ולא הודיעה על חדילת החזקתה; הנתבעת 2 רכשה את פעילות הנתבעת 1 ומאז מחזיקה בפועל בנכס; הנתבעים 3-4 היו בעלי המניות בנתבעת 1 והנתבע 3 הוא בעל המניות היחיד בנתבעת 2.
.
בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה ופסק:
החייבת בארנונה היא הנתבעת 2, אף אם לא נשלחו לה שומה ודרישת תשלום. אכן, משלוח השומה ודרישת התשלום מגבש את החיוב בתשלום, אלא שבמקרה שלפנינו יש לראות את הנתבעת 2 כמי שקיבלה את דרישת התשלום במועד מסירת כתב התביעה – הנתבעים עצמם הכירו בחיוב ורשמו אותו כהוצאה, והחל ממועד הגשת התביעה נמסר להם המידע המלא על הסכום אותו הם חבים. אין לחייב את הנתבעת 2 בריבית הפיגורים עבור התקופה שעד להגשת התביעה אלא בהפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. בנסיבות המקרה מדובר אמנם בהתנהלות בעייתית של הנתבעים, אך גם העירייה לא חפה ממחדלים. ממועד הגשת כתב התביעה יש להוסיף את ההצמדה וריבית הפיגורים לפי חוק הרשויות המקומיות – ריבית. הנתבעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לשכנע כי יש להפחית מסכומי החיוב וספק אם ביהמ"ש מוסמך לדון בטענות אלה, מקום בו לא הוגשה השגה או עתירה מנהלית. אין הצדקה להטלת חיוב אישי על הנתבע 3 שכן לא מתקיימים התנאים להרמת המסך מכוח דיני החברות. |
| חזרה למעלה |
|
| 21 [נזיקין] |
|
| תא (מרכז) 20070-09-15 יוסף וינשטיין נ' יצחק (בן ציון) ג'רבי (מחוזי; צבי ויצמן; 21/06/18) - 52 ע' |
| עו"ד: דרור ברוטפלד, אבי וינרוט |
בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובעים בגין פרסום לשון הרע בדרך של שליחת מכתבים לרשויות מקומיות ותאגידי מים שונים. בתוך כך, נדחו טענות ההגנה שהעלו הנתבעים שעניינם: הגנה מכוח היתר של רשות מוסמכת לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע; הגנת תום הלב; הבעת דעה.
נזיקין – עוולות – לשון הרע
נזיקין – הגנות – אמת בפרסום
נזיקין – הגנות – הבעת דעה
נזיקין – הגנות – פרסומים מותרים
נזיקין – הגנות – תום-לב
.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה כספית נזיקית בגין פרסום לשון הרע, אצל 13 רשויות מקומיות ותאגידי מים שונים. הפרסום הנטען נעשה בדרך של שליחת מכתבים זהים לאותם תאגידי מים ורשויות במסגרתם נטען להתנהלות הנגועה בניגוד עניינים ומעשים פסולים מצד התובע בתפקידו כיועץ במכרזים לאספקת וניהול מדי מים שנערכו ע"י אותם גורמים.
.
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק כלהלן:
תוכן המכתבים כמו גם כותרתם, יש בו להביא לביזוי התובע בכך שמיוחסים לו מעשים פסולים ופליליים וכן שיש בהם ליצור את הרושם בעיני הקורא הסביר כי התובע אכן מעורב במעשים שכאלה, ברי כי פרסום שכזה עלול לפגוע בעיסוקו ובמשרתו, במיוחד בעיני הרשויות והתאגידים להם הוא שימש ומשמש כיועץ; אשר ליסוד ה"פרסום" הרי ששליחת המכתבים ע"י הנתבעת למספר רשויות מקומיות וכן תאגידי מים עונה על יסוד זה.
הגנת סעיף 13 (9) לחוק, שמעמיד הגנה מכוח היתר של רשות מוסמכת, אינה עומדת לנתבעים מכמה טעמים – האחד, הפרסום ביחס לחמישה מהמכתבים נעשה לגורמים שונים אשר אינם נופלים למסגרת הגורמים אשר לגביהם ניתן ההיתר מבית המשפט, השני – המתייחס לכלל המכתבים – אלו נשלחו לגורמים שונים ולא לוועדת המכרזים באופן ישיר אשר היא אמורה לבחון את שאלת בטלות המכרז, השלישי – אף הוא מתייחס לכלל המכתבים – תוכן המכתבים חורג מתכלית ההיתר שניתן ע"י בית המשפט.
טענת הנתבעים למעשים פסולים פלילים, ניגוד עניינים ואף מתן שוחד, כפי שטען נחרצות ב"כ הנתבעים, לא הוכחה, כלל ועיקר. על כן, לנתבעת לא עומדת הגנת "אמת דיברתי" וזאת אף ללא צורך להידרש לשאלה האם היה "ענין ציבורי" בעצם הפרסום; בנסיבות תיק זה, לא קמה לנתבעים הגנת תום הלב כמפורט בסעיף 15 לחוק, ואף מתקיימת בנדון חזקת העדר תום לב הקבועה בסעיף 16 (ב) לחוק.
עיון בנוסח המכתבים מלמד כי אין תוכנם בגדר הבעת דעה אלא מעין כתב אישום וטפילת מעשים פלילים לתובע. מתוך שכך אף הגנת סעיף 15 (4) לחוק אינה חלה בנדון; אין מדובר בהגשת תלונה לרשות הממונה על הנפגע, על פי הוראת סעיף 15(8) לחוק.
אין לחלק בין אדם לתאגיד בכל הקשור לפיצוי ללא צורך בהוכחת נזק.
אין לקבל את טענות התובעים מכח עוולת שקר מפגיע שכן בעוולה מסוג "שקר במפגיע" נדרש התובע להוכיח "נזק ממון" לצורך קבלת פיצוי. כאמור, בנדון לא הוכיחו התובעים נזק ממוני כלל ועיקר, ובנסיבות אלו אין מקום להחלת עילת "שקר מפגיע" .
לא ניתן לחייב צד בפרסום הודעת התנצלות מכוח הוראת סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע. |
| חזרה למעלה |
|
| שלום |
| 22 [ארנונה] [התיישנות] |
|
| תא (ת"א) 35981-09-17 עירית תל-אביב-יפו נ' אדית רוזנרוט (שלום; אילן דפדי; 29/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: דוד ששון, רפאל מרון, דרור יצחקי |
בית המשפט הורה על דחיית התביעה נגד הנתבע 2 מחמת התיישנות. בנסיבות התיק דנן, יש להעדיף את זכותו של האזרח לוודאות ויציבות כך שלא יהיה חשוף ללא הגבלת זמן לתביעות מצד הרשות.
ארנונה – גבייתה – התיישנות
התיישנות – טענת התיישנות – בהליך גבייה מינהלי
.
תביעה לתשלום דמי ארנונה בגין השנים 2004-2007. הנתבע 2 טען כי התביעה נגדו התיישנה.
.
בית המשפט דחה את התביעה, ופסק כלהלן:
עסקינן בחובות ארנונה בגין תקופה אשר מסתיימת במרץ 2007. התביעה הוגשה ביום 14.9.2017 למעלה מ-10 שנים לאחר תום התקופה. קרי, חלפה לה תקופה של מעל 7 שנים ממועד היווצרות כל חוב שנתבע כך שלכאורה התביעה נגד הנתבע 2 התיישנה.
התובעת טענה כי בעניין דנן חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות אשר כותרתו "התיישנות שלא מדעת". התובעת לא הציגה מסכת עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי העובדות נעלמו ממנה מסיבות שלא היו תלויות בה וכי אף בזהירות סבירה לא יכולה הייתה למנוע אותן.
בנסיבות המקרה דנן ובהיעדר מסכת עובדתית ממנה ניתן ללמוד על התקיימות התנאים שנקבעו בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, יש לקבוע כי התביעה התיישנה. |
| חזרה למעלה |
|
| 23 [מסים] [נזיקין] |
|
| תא (ת"א) 38316-09-12 נאצר סמארה נ' מדינת ישראל (שלום; אביים ברקאי; 03/07/18) - 16 ע' |
| עו"ד: תאופיק טיבי, סימה אזולאי |
עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בעקבות פעולת עיקול רכב במסגרת מאמצי גביית חוב של הנתבע 2 לשלטונות מע"מ. נקבע כי קמה לתובעים הזכות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו בעקבות עיקול הרכב.
מסים – גבייה – עיקול
נזיקין – אחריות – בגין הליך גבייה שלא כדין
נזיקין – חיוב בנזיקין – בגין הטלת עיקול שלא כדין
.
עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בעקבות פעולת עיקול רכב במסגרת מאמצי גביית חוב של הנתבע 2 לשלטונות מע"מ.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הנתבעת לא הציגה העתק האזהרה ולא שמרה ותיעדה אותו כנדרש בתקנות המסים (גביה), תשל"ד – 1974. הנתבעת אף הסתפקה באופציה של הדבקת האזהרה הגם שיכולה הייתה וצריכה הייתה לנצל את 14 החודשים ממועד האזהרה על מנת למסור אותה בדרך המלך ולכל הפחות בדואר רשום. אפילו תתקבל טענת הנתבעת לפיה אכן הודבקה אזהרה כלשהי, הרי מתן אזהרה בדרך של הדבקה 14 חודשים לפני פעולה כלשהי כמוהו כאי מתן אזהרה.
הכשלים במסירת האזהרה, ככל שבכלל נמסרה, מביאים לכשל אף בפעולת העיקול שנעשה שלא כדין ובהעדר אזהרה כדין. משכך, קמה הזכות לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב שנתפס ועוקל.
יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקים ממוניים לרכב שנתפס, גם אם לא במלוא סכומי הפיצוי הנתבעים. יש לחייב את הנתבעת גם בפיצוי בגין נזק לא ממוני. |
| חזרה למעלה |
|
| 24 [נזיקין] [חוזים] |
|
| תא (ת"א) 1932-11-12 עלה מגידו בע"מ נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ (שלום; חנה קלוגמן; 25/06/18) - 27 ע' |
| עו"ד: חיים קליר, נפתלי קפשוק |
התקבלה בחלקה תביעה שעניינה דרישת התובעת מהנתבעת לתשלום פיצויים עקב נזקי פריצה שנגרמו למפעל התובעת.
נזיקין – אחריות – חברת שירותי מוקד
חוזים – שומרים – שירותי מוקד
.
תביעה שעניינה דרישת התובעת מהנתבעת לתשלום פיצויים עקב נזקי פריצה שנגרמו למפעל התובעת. לטענת התובעת, על הנתבעת, שנתנה שירותי מוקד לתובעת במועד הפריצה, לפצותה בגין נזקי הפריצה.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת התרשלה בהתקנת מערכת האזעקה ותכנותה – כך מכשיר ה-GPRS תוכנת והותקן אצל התובעת כיחידה ראשית בלבד, במקום כגיבוי, ולא שידר "אותות חיים" כפי שהיה צריך (אם הוא היה מתוכנת כראוי), ולכן הוא לא ביצע את תפקידו כראוי ביום הפריצה, וזאת למרות שהנתבעת גבתה דמי מנוי גבוהים יותר.
נמצא כי התרשלה הנתבעת בשלב ההתקנה והתכנות של המערכת, אשר הוא שלב טרום-חוזי, ומשכך אין להחיל את תניית הפטור.
עם זאת, ישנה רשלנות תורמת מצד התובעת, כאשר מנהל התובעת לא ענה לטלפון כאשר התקשרו אליו מהמוקד בכדי לדווח על הקריאה.
יהיה זה צודק וראוי כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום השווה ל 30% מנזקי התובעת, כלומר סך של 211,267 ₪. |
| חזרה למעלה |
|
| 25 [עונשין] [דיון פלילי] |
|
| תפ (ק"ג) 6780-10-16 מדינת ישראל נ' חנניה אסולין (שלום; נועה חקלאי; 03/12/17) - 9 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט קבע כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשמים בדין. הוטל על הנאשמים צו לשירות תועלת הציבור.
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: עבירות סמים
עונשין – ענישה – מדיניות ענישה: אי-הרשעה
דיון פלילי – הרשעה – הימנעות מהרשעה
.
נאשם 1 הודה בביצוע עבירות של גידול סמים מסוכנים והחזקה בסמים לצריכה עצמית. נאשם 2 הודה בביצוע עבירה של החזקה בסמים לצריכה עצמית.
.
בית המשפט גזר את דינם של הנאשמים, ופסק כלהלן:
הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.
יישום המבחנים האמורים במקרה דנן, מעלה כי ניתן בנסיבותיהם של הנאשמים לוותר על הרשעתם בדין.
לאור היות הנאשמים נעדרי עבר פלילי, לאור העובדה כי מדרג החומרה של העבירות שביצעו הוא ברף הנמוך, לאור לקיחת האחריות, לאור העובדה שבדיקות שמסרו יצאו נקיות מסמים, לאור רצונם להמשיך ולהתנהל באורח נורמטיבי, לאור הערכת שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירות נמוך, לאור הנזק שעלול להיגרם להם במישור התעסקותי כתוצאה מהרשעה, יש מקום לאמץ את המלצת שירות המבחן. לפיכך, יש להימנע מלהרשיע את הנאשמים. |
| חזרה למעלה |
|
| משפחה |
| 26 [ירושה] |
|
| תע (ת"א) 55595-12-16 מ.נ נ' ב"כ האפוטרופוס הכללי (משפחה; שפרה גליק; 02/08/18) - 30 ע' |
| עו"ד: מיה קריכלי, אירית וייס גליק, גיטה אלאייב |
ביהמ"ש הורה על בטלות צוואה נוטריונית שנערכה לטובת המטפלות הזרות של המנוחה ושל אחיה ז"ל וגבר נוסף – ידיד של אחת המטפלות וזאת ממספר טעמים: העדר כשרות לצוות; השפעה בלתי הוגנת; וחתימת הצוואה נעשתה תחת אונס ו/או איום.
ירושה – צוואה – ביטולה
ירושה – צוואה – צוואה נוטריונית
ירושה – צוואה – נטל ההוכחה
ירושה – צוואה – כשרות לצוות
ירושה – צוואה – השפעה בלתי הוגנת
ירושה – צוואה – אונס, איום
.
בקשה לקיום צוואה שהוגשה ע"י שניים מהזוכים עפ"י הצוואה והתנגדות לה שהוגשה ע"י ב"כ היועמ"ש. במותה הייתה המנוחה בגיל 87, אלמנה ללא ילדים, ערירית. המנוחה השאירה אחריה צוואה נוטריונית שנערכה מס' חודשים טרם פטירתה, בה היא מזכה ברכושה שלושה אנשים: המטפלת הזרה שטיפלה בה, המטפלת הזרה שטיפלה באחיה ז"ל וגבר נוסף (להלן: התובע), בעל חנות שהתיידד עם אחיה של המנוחה ולדבריו עזר לאח המנוח במשך מספר שנים עד לפטירתו, כאשר המנוח ציין בפניו את רצונו להוריש לו את רכושו. במהלך העדויות הסתבר שהתובע הוא ידיד של המטפלת של המנוח וכי המנוח לא ערך צוואה לטובת התובע.
.
ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי הצוואה בטלה מהטעמים הבאים:
כידוע, צוואה שמתקיימות בה כל הדרישות הצורניות על פי הדין, עומדת לה חזקת כשרותה, והנטל להוכיח כי היא בטלה, מוטל על המתנגד לקיומה. במקרה דנא, נפלו פגמים בצוואה הגורמים להיפוך הנטל הראייתי.
צוואת המנוחה היא צוואה נוטריונית ולא צוואה בעדים, ולפיכך היה על הנוטריון שערך את הצוואה להצטייד בתעודה רפואית, המשקפת את מצבו הרפואי של המצווה ביום עשיית הצוואה, שכן, כידוע, הפסיקה הרחיבה את משמעות הביטוי "מרותק למיטתו" שבתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, באופן שחל גם על מי שמוגבל בניידותו ובמקרה דנא, הוכח שהמנוחה הייתה מוגבלת בניידותה, באופן שלא הייתה יכולה לצאת מביתה בלא עזרה פיזית של אחרים. הנוטריון שערך את הצוואה הפנה את המנוחה לרופא, לצורך הערכת מצבה הקוגנטיבי. המומחה בדק אותה וסבר כי המנוחה אינה כשירה לעריכת צוואה. המידע הועבר לנוטריון, אך בכל זאת הוא אישר צוואה נוטריונית.
פגם נוסף נפל בצוואה, מכיוון שהוכח שהמנוחה הייתה חרשת, ועל פי תקנה 8 לתקנות הנוטריונים, על הנוטריון היה להבהיר על פני הצוואה, כי נכח – שהמנוחה הבינה את האמור בצוואה חרף חירשותה.
נוכח פגמים אלו, הועבר הנטל על שכם התובעים להוכיח כי הצוואה נחתמה כאשר המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה ובהעדרה של השפעה בלתי הוגנת ו/או איום ו/או אונס כלשהו.
הטענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של הצוואה בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק הירושה: הפסיקה הרבתה לעסוק בשאלה מה פירוש "להבחין בטיבה של צוואה" והכללים סוכמו על פי שלושה רכיבים עיקריים: מודעות המצווה לעובדה שהוא ערך צוואה, ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. עוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצי נפש חולניים ומחשבות שווא. במקרה דנא מסקנת חוו"ד המומחה שמינה ביהמ"ש, הייתה: "המנוחה סבלה מדמנציה קלה בתקופה נשוא חוות דעת זו. אין עדות מהתיעוד הרפואי ותיעוד אחר שהוצג לפני שהמנוחה לא הייתה כשירה לעריכת צוואה בתקופה נשוא חוות דעת זו". ואולם, בהמשך ההוכחות, ומשהתגלו ראיות נוספות, בהם הממצאים ועדותו של המומחה אליו הופנתה המנוחה ע"י הנוטריון שערך את הצוואה – אשר סבר כאמור כי המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה ודיווח על כך לגורמי הרווחה – חזר בו המומחה מחוות דעתו וקבע שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה. ביהמ"ש מאמץ את עמדתו המאוחרת הנ"ל.
בנוסף, הוכחה השפעה בלתי הוגנת מצד התובעים על המנוחה בהתאם למבחני העזר הידועים שנמנו בהלכת מרום וגם מטעם זה יש מקום לבטל את הצוואה.
יתירה מכך, בחינת התשתית הראייתית מצביעה על כך שהתקיימו תנאי סעיף 30 לחוק הירושה, לא רק באשר להשפעה בלתי הוגנת, אלא גם באשר ל"אונס" או איום. העובדה שהתובעים היו כל כך מעורבים בעריכת צוואת המנוחה (טרחו והביאו אותה וחיכו עד שהצוואה תיחתם) והעובדה שבשעתו עוד לחצו על המנוח, מצביעה בבירור על חתימת הצוואה תחת אונס ו/או איום וגם בכך יש טעם לבטל הצוואה.
בשולי הדברים ביהמ"ש מתייחס לתופעה המתפשטת, ובה קשישים ערירים בדרך כלל גם חסרי ישע או כאלה שמונה להם אפוטרופוס, מזכים את המטפלים הסיעודים שלהם ברכוש בצוואה. ביחסי התלות שנוצרים בין קשיש כזה למטפלו הסיעודי (בדרך כלל אזרח זר) יש גם ניגוד עניינים מובנה. בשל ניגוד עניינים זה יש לראות את התופעה כפסולה – ולשרש אותה. העובד הסיעודי, מתגורר עם הקשיש, מקבל את שכרו מהקשיש (או באמצעות חברת כוח אדם) ואין הוא צריך לצפות להכרת תודה של זכייה בצוואה. לטעמי מן הראי שהמחוקק ייתן דעתו להיבט זה. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ארציות תכנון ובניה |
| 27 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (מטה) 31/18 עיריית קרית אתא נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז חיפה (ועדות ארציות תכנון ובניה; שמרית גולן; 02/08/18) - 3 ע' |
| עו"ד: אילה סגל גבסי |
ערר העוררת לועדת המשנה לעררים, כנגד החלטה הוועדה המחוזית, לאשר תוכנית, נדחה על הסף, מחמת איחור של יום אחד בהגשתו.
תכנון ובנייה – ועדת ערר – מועדים
.
העוררת הגישה ערר לועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. הערר מתייחס להחלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה לאשר בתנאים תוכנית. העוררת מבקשת להורות על ביטול החלטת הוועדה המחוזית ולהורות על דחיית התכנית.
.
ועדת המשנה לעררים שליד המועצה הארצית לתכנון ולבנייה דחתה את הערר וקבעה כלהלן:
על פי סעיף 119(א) לחוק, "תחילתה של תכנית, שאושרה לפי סימן זה, היא בתום חמישה עשר ימים מיום פרסום הודעה ברשומות או בעתון על דבר אישורה, לפי המועד שבו פורסמה ההודעה האחרונה מבין ההודעות ברשומות או בעיתון". מכאן, שהערר הוגש באיחור של יום אחד.
סמכותה של ועדה זו היא לדון בעררים "על החלטת ועדה מחוזית בדבר אישור תכנית או דחייתה", כאמור בסעיף 110(א) לחוק. משנכנסה התכנית לתוקף, הרי שאישורה הוא "מעשה עשוי", ואין עוד אפשרות לבטלו במסגרת ערר לוועדה זו. |
| חזרה למעלה |
|
| תעבורה |
| 28 [משטרה] [תעבורה] |
|
| תתע (ת"א) 2042-03-18 מדינת ישראל נ' זאורוב אלי (תעבורה; אהרן האוזרמן; 12/07/18) - 6 ע' |
| עו"ד: ליטל פרידמן, גולן |
כל שוטר שהוא עד לעברה חייב לתעד אותה. העובדה ששני שוטרים עדים לביצוע עבירה ורק אחד רושם דו"ח, לעולם יש בה פגיעה מהותית ביכולתו של נאשם להתגונן.
משטרה – שוטרים – התנהלותם
תעבורה – עבירות – דוח תנועה
.
כנגד הנאשם נרשמה הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בעת שהרכב בתנועה, בניגוד לתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר באישום המיוחס לו.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
נוצר ספק בעיני אשר לגרסת המאשימה כי הנאשם אכן אחז והשתמש במכשיר טלפון נייד בעת נהיגה.
על פי הנחיות המשטרה לרישום דוחות ועל פי כללי המשפט הפלילי, ודיני ההגנה מן הצדק, זכאי נהג כי ירשמו בסעיף ז' בדו"ח, פרטי העדים הנוספים למקרה. שוטר העורך דו"ח לנהג מחויב לרשום במקום המיועד לשם כך בדו"ח את פרטיהם של שוטרים נוספים שהיו יחד עימו.
אי רישום מזכר והשמטת שם השוטרת הנוספת כעדה, גם אם בתום לב, פוגעת בחוזק גרסתו של עד התביעה ופועלת כחיזוק לגרסת הנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| 29 [תעבורה] |
|
| תתע (י-ם) 4404-03-17 מדינת ישראל נ' משה הורביץ (תעבורה; שרית זוכוביצקי אורי; 01/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: |
בית המשפט זיכה את הנאשם, מחמת הספק, מעבירת המהירות המיוחסת לו. נפסק, כי נוצר ספק ביחס לשאלה אם של הנאשם הוא הרכב שנמדד.
תעבורה – עבירות – נהיגה במהירות מופרזת
תעבורה – עבירות – הוכחתן
.
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של נהיגה במהירות של 137 קמ"ש בדרך בין עירונית בה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש. לטענת הנאשם רכבו אינו הרכב הנמדד. לטענתו קשר העין עם הרכב הנמדד נותק בעיקולי הדרך כיון שמדובר בכביש המתעקל ימינה ולכן השוטר לא רשם את מספר הרכב וזיהה אותו רק על פי צבעו והדגם שלו.
.
בית המשפט זיכה את הנאשם ופסק כלהלן:
השוטר ביצע אכיפה בלילה לבדו מקום שהנוהל מחייב אכיפה בסיוע שוטר או מתנדב נוסף. השוטר לא עצר את הרכב הנמדד מיד לאחר מדידתו אלא נסע אחריו כקילומטר בכביש מתעקל כאשר הזיהוי נעשה על פי צבע וסוג ולא לפי מספר רישוי או חלק ממנו .
אין נתונים לגבי מהירות נסיעת הניידת ולכן לא ניתן לקבוע אם הניידת הצליחה לצמצם באופן מספק את המרחק בינה לבין הרכב הנמדד. לא הוכח כי לאחר המדידה היה רכב הנאשם בודד על הכביש. ישנה אפשרות שלא נשללה כי לאחר המדידה נסעו לצדו של רכב הנאשם כלי רכב נוספים.
בנסיבות העניין יתכן כי הרכב הנמדד עקף את רכב הנאשם והשוטר סבר בטעות כי זה הרכב הנמדד. יתכן כי הרכב הנמדד אף יצא ימינה במחלף שורש והשוטר לא הבחין בכך. כך או אחרת נוצר ספק סביר בלתי מבוטל אם לא למעלה מזה ביחס לאשמתו של הנאשם. |
| חזרה למעלה |
|
| ועדות ערר - תכנון ובנייה |
| 30 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (מרכז) 1013-01-18 אופק בטאן בניה ויזום (1998) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה-אפק (ועדות ערר - תכנון ובנייה; יריב אבן חיים; 03/07/18) - 9 ע' |
| עו"ד: מיכה גדרון, מיכל הלברשטם דגני, מת'קאל סמארה, אלון אשר |
ועדת הערר דחתה את ערר העוררת כנגד החלטת המשיבה לדחות את בקשתה להקלות. ועדת הערר הורתה, כי אין הצדקה תכנונית לסטייה מהוראות התכנית בשורת הנושאים המבוקשים.
תכנון ובנייה – תכניות – הקלות
.
העוררת הגישה ערר על ההחלטה לדחות את בקשותיה להקלות מהטעם שמדובר בהקלות מהותיות המשנות את אופי הסביבה ומגיעות כדי סטייה ניכרת.
.
ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה דחתה את העררים וקבעה כלהלן:
גם בהנחה שאין מדובר בסטייה ניכרת אין מקום להיעתר לעררים. גם לאור המבחן המקל יותר לו טוענת העוררת – הצדקה תכנונית, אין מקום לאשר את ההקלות ואת הסטייה מהוראות התכנית.
ככלל גם שמדובר בתכנית שאושרה לתוקף בשנת 2010 ניתן לשקול לתת הקלה במספר יח"ד. עם זאת יש לזכור שאין מדובר בענייננו במגרשים לבניה רוויה במרכזי ערים ואין מדובר בתוספת דירות "קטנות". ממילא הוראות השעה שנחקקו בשנים האחרונות בנושא תוספת יח"ד בהקלה אינן חלות בענייננו במישרין.
בענייננו התוספת המבוקשת בהקלה באה על חשבון אופי הבינוי לפי התכנית וכמאפיין את היישוב, תוך שינוי שאינו של מה בכך באופיין של יחידות הדיור מהקבוע בתכנית, ותוך שהבקשות אינן משפרות ולו חלק מהדירות כפי שראתה התכנית. |
| חזרה למעלה |
|
| 31 [תכנון ובנייה] |
|
| ערר (מרכז) 1023-03-18 יעקבי יוניברסל ייזום והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקוה (ועדות ערר - תכנון ובנייה; יריב אבן חיים; 28/06/18) - 10 ע' |
| עו"ד: משה אליה, רוני מנור, יוני שורץ |
תיקון 108 לחוק התכנון והבניה קובע סמכות חובה למתן הקלה לתוספת דירות מגורים. הוועדות המקומיות כפופות ככלל לחובה זו גם כאשר אינן רוצות לאשר את ההקלה משיקולים שונים.
תכנון ובנייה – תכניות – הקלות
.
העוררת הגישה ערר על החלטתה של הועדה המקומית לסרב לאשר הקלה לתוספת 7 יח"ד לפי סעיף 147(ח) לחוק שהוסף במסגרת תיקון מס' 108 לחוק (כהוראת שעה המסתיימת ביום 1.8.21). הערר מעלה את השאלה מה היקף שיקול דעתה של הועדה המקומית, אם בכלל, לסרב להקלה המבוקשת לפי סעיף זה.
.
ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה קיבלה את הערר וקבעה כלהלן:
סעיף 147(ח), שהוסף לחוק בהוראת השעה נוקט בלשון החלטית שלפיה ועדה מקומית "תיתן הקלה לתוספת דירות בשיעור של 10%", וזאת אף במקרים שנקבע בתכנית החלה שמדובר בסטייה ניכרת.
יש עיגון לשוני ברור בלשון החוק לכך, שככל שמתקיימים כל התנאים האמורים בהוראת השעה מדובר בסמכות חובה שהוקנתה לוועדות המקומיות במחוז המרכז.
קיימת בחוק סמכות חובה לאשר הקלות כאלה בתנאים שנקבעו. זאת בשל כך שוועדות מקומיות רבות אינן מעוניינות ככלל בתוספת דירות קטנות בהקלה, ונוכח הצניחה בכמות הדירות הקטנות בשנים שקדמו לעומת הזינוק במספר הנזקקים למוצר תכנוני זה. |
| חזרה למעלה |
|
| כתבי טענות |
|
|
| 33 |
|
| תא (הרצ') 52767-06-14 אדיט המר נ' מרינה מקסומוב - ב"כ עו"ד יצחק דוידוב (כתבי טענות; 22/05/18) - 22 ע' |
| עו"ד: יצחק דוידוב |
תביעה זו עוסקת בדירות מגורים בבית משותף המצוי ברחוב ז'בוטינסקי 65 ברמת גן.והידוע כחלקה 129 בגוש 6205. בכתב התביעה המתוקן מעלים למעשה התובעים שתי טענות מרכזיות כנגד הנתבעים: הטענה הראשונה הינה כי הנתבעים 1-3 פיצלו את דירת הנתבעים לשלוש יחידות דיור נפרדות, כאשר פועל יוצא של טענה זו הינה שדירת הנתבעים המחולקת לשלוש יחידות דיור נפרדות, מושכרת לשוכרים שונים, ואלו הם הנתבעים 4 עד 8.
הטענה השנייה של התובעים הינה לליקויים בדירתם אשר אירעו כתוצאה מפיצול דירת התובעים ומאירועי נזילות מים. |
| קישורים נוספים:
|
| חזרה למעלה |
|
|
|
|
|
|
www.nevo.co.il
|
|
|
